ההערצה לכוכב הצעיר ג’סטין ביבר, שיופיע בחמישי הקרוב בתל אביב, כבר מזמן יצאה מכלל פרופורציות. והרי אף אחד מאיתנו לא היה רוצה שבתו תצרח ותרעד, או חלילה תתעלף מהתרגשות בהופעה הקרובה. האם נוכל ללמד את המתבגרים שלנו (ובעיקר את המתבגרות) להעריץ באופן שפוי?
“אמא, תקני לי את הספר של ג’סטין ביבר”, מבקשת הילדה.
“איזה ספר הוא כתב?”, אני מתעניינת.
“על החיים שלו”, היא אומרת בחשיבות, “על כל מה שעבר עליו”.
“זה בטח ספר קצר”, אני מגחכת.
“למה?, חברות אמרו לי שזה מאוד מעניין”, היא נעלבת.
“כמה מעניין זה כבר יכול להיות?”, אני ממשיכה להשתעשע, “הילד בן 16 בסך הכול”.
“תתפלאי! ואני גם רוצה ללכת להופעה שלו, הוא עוד מעט מגיע לישראל”.
אני מביטה בה, והרצון שלי להשתעשע נמוג באחת. אני מדמיינת אותה צורחת בתוך קהל מעריצות ומתרגשת עד כדי עילפון. רק זה חסר לי, אני ממלמלת לעצמי.
איך מסבירים לילדה שהאליל שלה הוא בסך הכול בשר ודם? שאחרי הכול מדובר בנער, שגם אם הוא שר יפה בעיניה, עומדת מאחוריו תעשייה משומנת שהופכת אותו ללהיט העכשווי.
“מייצג עבורן חלום ותקווה לחיים יפים”
דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, מומחית באבחון וטיפול בילדים ונוער מנסה להרגיע אותי. ככלות הכול, היא אומרת, ההערצה של הנוער של היום לא כזו שונה מההערצה של פעם. “במובנים מסוימים, ההערצה של מתבגרים ובני נוער, רובן הגדול כמובן בנות, לזמר ג’סטין ביבר משקפת תופעת הערצה קלאסית – שתמיד הייתה שכיחה מאוד בתקופת הילדות וההתבגרות”, אומרת אלוני. “ברוב התרבויות המערביות, הדמויות שזוכות להערצה מגיעות מתחומי הספורט, הבידור והמוזיקה. תחומים אלה והידוענים שמככבים בהם, כלומר הסלבס, זוכים לחשיפה רחבה בתקשורת. במקרה הזה, מדובר בתחום המוזיקה, הקרוב לבני הנוער”. אלוני מצבעה על תופעה מעניינת, אם כי לא מוסברת: “מאז ומתמיד, ההערצה לזמרים נפוצה יותר מאשר הערצה לזמרות”.
מה בכל זאת שונה בהערצה היום מאשר בעבר?
“השינוי המרכזי שרואים בעולם הבידור הוא שיותר ויותר כוכבי טלוויזיה ומוזיקה מהווים מקור להערצה והשראה עבור ילדים ומתבגרים, בעוד בעבר הופנתה רוב ההערצה כלפי כוכבים מתחומי הקולנוע והתיאטרון, או דמויות אחרות שהיו יותר קרובות לעולמו של הילד ואת חלקן הוא אף הכיר באופן אישי – כמו מורה, מאמן כדורגל, מדריכה בצופים וכו'”.
ובכל זאת, מה גורם לנערות להעריץ זמר כמו ג‘סטין ביבר, רק בן 16 שלא עשה הרבה בחייו?
“בדרך כלל, מי שראוי להערכתו הוא אדם שאפשר להעריץ את האופי שלו, הערכים, ההישגים או השאיפות שלו. במקרה של ג’סטין ביבר, השאלה היא לא האם הוא עשה הרבה בחייו, אלא מה הוא מייצג עבור אותן בנות שמעריצות אותו”, מסבירה אלוני. “מחקרים מראים שהדמות להערצה בקרב ילדות או מתבגרות צעירות היא בדרך כלל זמר, ואילו נערות נוטות להעריץ יותר כוכבי טלוויזיה או שחקני קולנוע. בנות שמעריצות זמרים קודם כל מעריצות את המראה החיצוני שלהם. המעריצות הצעירות של ביבר מדברות על כך שהוא ‘חתיך’, ‘הורס’, ‘מהמם’. בנוסף, הן מייחסות לו תכונות אישיות חיוביות, כמו אופי טוב, התחשבות ואכפתית. עבור הבנות שמעריצות אותו, ג’סטין מייצג חלום ותקווה לחיים יפים, מאושרים, עשירים – מישהו אידאלי, שקרוב לוודאי רחוק ממציאות החיים”.
אלוני מציינת כי בגיל ההתבגרות, המהווה תקופת מעבר בין הילדות לבגרות, הילד מייחס חשיבות רבה לקבוצת בני גילו ובתוך כך הוא עשוי להיסחף להערצה קבוצתית של דמות מסוימת. “ההערצה לזמרים מספקת לעתים גם מסגרת חברתית, למשל על ידי מועדוני מעריצים, או קבוצות בפייסבוק ובפורומים שונים”.
הערצה וחיקוי במידה ובשליטה
“להעריץ ולחלום מותר. הערצה היא חלק מתהליך ההתבגרות וגיבוש הזהות העצמית, כל עוד היא מתקיימת בגבולות סבירים ומקובלים ולא הופכת להתמכרות חסרת שליטה שפוגעת בתפקוד של הילד או הילדה”, אומרת אלוני.
אז איך את מציעה לנו, כהורים, להתייחס ולהגיב להערצה של הילדים שלנו?
“חשוב לוודא כי הילדה או הנערה מבינות את ההפרדה הברורה בין החיים האמיתיים לחלומות ופנטזיות. שהן מבינות כי החיים הם כאן ועכשיו, ושהם ממשיכים במקביל להערצתן ולפעולות המתלוות לכך כמו איסוף המידע, רכישת פריטים עם התמונה או חתימה של ג’סטין ביבר או כל זמר נערץ אחר, שיחות ופגישות במסגרת מועדוני מעריצים וכו'”.
לדברי אלוני, כחלק מתופעת ההערצה, יש ילדים ובני נוער המחקים את הדמות: מתלבשים כמוה, מאמצים לעצמם תסרוקת זהה, סגנון דיבור זהה ופעילויות דומות. “עלינו כהורים לוודא שההערצה והחיקוי מתקיימים במידה, ואינם הופכים להתמכרות חסרת שליטה המשתלטת על המחשבות, הזהות והחיים של הילד/ה”.
האם נכון לחזור ולהסביר לילד/ה שהאליל שלהם הוא בסך הכול בן אדם רגיל, כמו כולם?
“צריך להסביר זאת, אך בפשטות ובעדינות, מכיוון שלהערצה יש תפקיד חשוב בגיבוש הזהות. עלינו זכור כי הבסיס להערצה הוא הפנטזיה. המתבגרים נוטים להעריץ דווקא דמות אידיאלית, שאינה מושגת, שאינה יכולה להגשים את חלומותיהם ומשאלותיהם. כך הם למעשה לא צריכים לסכן את חלומותיהם ולהתפקח בטרם עת”.
על כן, מסכמת אלוני, ההורים צריכים להתערב במידה מוגבלת, ובהתאם לעוצמת ההערצה והחלק שהיא תופסת בחיי הילד/ה.
איך נתפסת אהבה בעיני מתבגרת בת 12?
