אתם נכנסים לווטסאפ רק כדי לוודא שאין הודעות מיוחדות, ו…אופס, אתם מגלים שיש מטלה גדולה (אולי “עבודת שורשים”, אולי “עשרת הדברות”). מועד הגשה? כבר בשבוע הבא. אתם פותחים יומן, ממהרים לשבץ לעצמכם בלו”ז ומשנסים מותניים. איך הפכו העבודות להגשה של הילדים לעבודות שלנו?
“לימוד בלי מחשבה הוא בזבוז מאמץ; מחשבה בלי לימוד היא סכנה”.
קונפוציוס
זה מתחיל כבר בשנים הראשונות בבית הספר היסודי, כשאנו ההורים מוצאים את עצמנו “עוזרים” לילד לכתוב עבודה מצומצמת בהיקפה על נושא כלשהו, למשל: על אחד מחגי ישראל, יומן קריאה על ספר, או נושא אישי לפי בחירה. זה ממשיך בחטיבת הביניים, עם “עבודת השורשים” המפורסמת, ואפילו בתיכון ייתכן ונמצא את עצמנו “עוזרים” באחת העבודות הגדולות. אם לא די בכך, משנה לשנה מתרחב היקף העבודות ועולה רמת הדרישות, ולא פעם ההורים עצמם מתקשים להתמודד עם החומר. הם נדרשים ללמוד את הנושא, לקרוא הרבה ואף להפגין יצירתיות שלא לכולם באה בקלות. תלונות רבות מתנקזות אליי מהורים המלינים על ההשקעה הרבה – שלהם, לא של הילדים – בעבודות ההגשה. לפעמים נדמה שהמשימה בכלל ניתנה לנו ההורים, ושהילד הוא רק המתווך בינינו לבין המורה. בייחוד כהשדרישות עצמן מצביעות על כך. הרי לעתים ניכר כי המורה לא באמת חושב שהילדים מסוגלים לעשות זאת בכוחות עצמם.
להשקעה ההורית הזו יש קשר ישיר גם לציונים. מצד אחד, ההורה משקיע כיוון שהוא מרגיש אחריות על הציון של הילד בעבודה כזו. מצד שני, ישנם לא מעט הורים שמודים כי הם נעלבו באופן אישי מכך שעבודה שהם “עזרו” בהכנתה קיבלה ציון נמוך. אין זה מפתיע בהתחשב בעובדה שלעתים המעורבות והעזרה של ההורה באות לידי ביטוי בכתיבת העבודה כולה. גם האופן שבו מצטייר ההורה בעיני ילדו לאחר שהשקיע ולא השיג את הציון המיוחל אינו מחמיא לו.
למה בכלל אנחנו עושים את זה?
מדוע אנחנו מוצאים את עצמנו מעורבים כל כך דווקא במטלה הלימודית הזו (עבודת הגשה, לא מבחן או שיעורי בית) על כל שלביה והיבטיה? האם המעורבות שלנו נובעת ממאפייני המשימה? ואולי מגישת המורה או הילד כלפיה? נראה כי התשובה לשאלה הזו היא מורכבת, פחות או יותר כמו שעבודות ההגשה נתפסות בעינינו. כתיבת עבודה מתפרשת על ידינו כמטלה לימודית ברמה גבוהה, כיוון שהיא דורשת היערכות, ניהול זמן ועבודה בשלבים – אסטרטגיות שהורים רבים סבורים כי אינן מצויות בידי הילד ברמה מספקת, וכי ללא עזרתם הוא לא יהיה מסוגל ליישמן. שנית, בעוד שאי הצלחה במבחן אינה קשורה בהכרח לאי למידה או לאי ידיעת החומר, אלא עלולה לנבוע למשל מלחץ או מאי-תשומת לב, הרי שעבודה הנכתבת בבית בתנאים מיטביים, היא “ראי” ליכולות הלימודיות של הילד שלנו. היא מייצגת את יכולותיו וכישוריו, וכהורים אנו רוצים שהייצוג יהיה יפה ומרשים ככל האפשר. שלישית, ילדים חוששים לא פעם מכתיבת עבודות משום שמדובר במשימה מורכבת התובעת מאמץ, השקעת זמן, איסוף חומרים (כן, יש מורים שאינם מסתפקים ב”ויקיפדיה”), וצורך להתמודד עם כמות נכבדת של קריאה וכתיבה. אנו ההורים מבינים ללבם, לעתים אף חשים כמותם, ולכן נרתמים לעזור.
הצבת גבולות – הפעם לעצמנו
התפקיד ההורי הוא לתמוך ולכוון, לתת כתף כשצריך ולהטות אוזן כשהילד מבקש להתייעץ איתנו או אפילו לפרוק מתח או תסכול. אולם בד בבד עלינו לזכור שהעבודה שהילד נדרש להגיש למורתו אינה העבודה שלנו (ובינינו, סביר להניח שיש לנו די והותר עבודות הגשה או פרויקטים משלנו במסגרת לימודים/ עבודה). אנחנו יכולים לסייע לילד לתכנן את כתיבת העבודה, ולכן נשים דגש את אופן ההתארגנות, הסדר, ניהול הזמן ושלבי העבודה. נוכל גם להציע לילד שיטות להתמודדות עם החומר הלימודי הנדרש להכנת המטלה. במקביל, נוכל לסייע לו בהיבט הרגשי-נפשי: לעודד אותו, להגביר את המוטיבציה שלו ולחזק את ביטחונו העצמי ביכולת להתמודד עם העבודה ולהצליח להכינה כראוי ולהגישה במועד. אולם עלינו לזכור שאיננו צריכים ואיננו אמורים להכין את העבודה במקומו. אם נעשה זאת, רק נפגע בו. הורה המסייע לילדו בצורה אקטיבית מדי בכתיבת עבודה, למעשה מחזק אצלו תחושת חוסר ביטחון ביכולת לבצע את המשימה בכוחות עצמו. הורה שנוהג כך מראה לילדו שיש מי שמוכן להכין את העבודה במקומו, ובעצם כך הוא מקטין את המוטיבציה של הילד ללמידה, את מחויבותו ואת מוכנותו לשאת באחריות על הלימודים שלו.
כהורים עלינו לזכור שתפקידנו הוא להקנות לילדים מיומנויות למידה, אך לא ללמוד במקומם. כמאמר הפתגם הסיני: אם ניתן לילד חכה במקום דגים, נכין אותו טוב יותר לעבודה הבאה שלו ואף לחיים בכלל.
הכותב הוא איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה, בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בהנדסה, ממקימי “פסיפס” ומנחה מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך וילדים. ממחברי הספר “סודות הלמידה”
לטור הקודם של רן שמשוני: השיחות שיעזרו לילד שלכם לשפר ציונים
רגע לפני השיעורים הפרטיים: צעדים יעילים בהקניית הרגלי למידה נכונים לילדכם
