fbpx

בשום “מצב” אין לגיטימציה לשנאה והסתה. בואו נירגע!

try to calm down. shutterstock

 

בשום “מצב”: לאחרונה שופע השיח האינטרנטי בקריאות נאצה וגזענות בסרטונים ובפוסטים רוויי שנאה. שיח זה גולש גם למרחב הביתי, כשאחד ההורים מפטיר קללה כלפי המגזר כולו בעיצומה של מהדורת חדשות – וזה עוד לפני שדיברנו על ציוד ילדים באולרים לבית הספר. נירית מבקשת מכולם, ההורים ומערכת החינוך, להתאפס ומהר

 
בימים אלו, שבהם נראה כי המצב הלאומי-ביטחוני רק הולך ומחמיר והטירוף מסביב חוגג, חשופים בני הנוער לביטויים גזעניים ולהסתה ברשת האינטרנט ומחוצה לה. הרוח המסיתה הזו אינה חדשה לנו, היא רק התעצמה. כבר בשנה שעברה יזמו במשרד החינוך תכנית ייחודית לתלמידי התיכונים, שבבסיס שלה עומדים חינוך לחיים משותפים ומאבק בגזענות. האם התכנית הזו איתנה מספיק כדי לשאת פירות במציאות העכשווית ולסייע במיגור תופעת הגזענות שהולכת ותופשת תאוצה? קשה מאוד להאמין.

בני הנוער בישראל נכנסים כעת לתלם של למידה אינטנסיבית לקראת המבחנים והבגרויות, ולפניהם עומד גם הטיול השנתי. לטיול הזה הם מצפים בכיליון עיניים, אך הוא עומד כרגע בפני סימן שאלה גדול. כמחצית מהתלמידים כלל אינם מורשים לצאת בשל “המצב”, אחרים מתכוונים להצטייד בגז מדמיע או מחפשים דרך אחרת להגן על עצמם, גם ביום יום. בסוף השבוע שעבר אף פורסמו כתבות על הורים שציידו את ילדיהם באולר קטן בתיק, למקרה שמחבל יתקוף אותם בדרך לבית הספר (איני צריכה לציין כאן השלכות אפשריות לדבר). בתוך כך, ברשת רצות סיסמאות גזעניות וקיצוניות וקריאות נאצה לרוב, וגם הפייסבוק אינו חוסך מהם את רוחות השנאה, האימה וההסתה. בד בבד הם נחשפים לאנשים שמנסים להגן על עצמם ומצטיידים בנשקים מסוגים שונים, ועדים לסיפורי אימת הטרור. לצד גל הטרור, כאמור, מאיים עלינו גל הגזענות המכוער, שנותן לגיטימציה לרגשות עזים, כגון: שנאה עזה, השמצה של כל המגזר, ובכלל – הטלת האשמה בכל הרע שמסביב רק באחר. זה מכבר הפך השיח האינטרנטי בעבור בני הנוער למקור לימוד נרחב ביותר בנושא “שנאת האחר”, וסביר להניח שאף תכנית לימודים ברוח “האחר הוא אני” לא תעזור כאן.

גיל ההתבגרות הוא גיל בעייתי בפני עצמו, גם ללא מלחמה ברקע. הגיל הזה מאופיין בקיצוניות יתר הן ברגשות הן במצבי הרוח הן בתפישת העולם של בני הנוער (הנוטים לראייה קיצונית של “שחור ולבן”). אם עד עכשיו נלחמנו בחרמות, הסתות ואלימות של בני הנוער באינטרנט, הרי שכעת אנחנו בעצם מעניקים להם לגיטימציה לשנוא – להאשים את האחר ולהעמיס עליו את כל הרגשות השליליים האפשריים. בקצב הזה מהר מאוד (הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים) מגמת ההסתה והגזענות ייכנסו לסחרור ולאבדן שליטה, ובני הנוער שלנו ישנאו את כל מי שאינו חושב כמוהם: החל בערבים, המשך בשמאלני (או ימני), וכלה בבן כיתה שאינו מתנהג בדיוק כפי שהם היו רוצים. ככל שמגמה הזאת תחריף, היא לא תישאר בין כתלי הפייסבוק אלא תתפרץ לרחובות ותבוא לידי ביטוי באלימות ובריונות פיזית. אנחנו ההורים חייבים להתגייס כדי לעצור זאת.

גם מערכת החינוך צריכה להתגייס. במצב הנוכחי אין ספק כי דרושה התערבות נקודתית, תכנית חינוכית עדכנית המתמודדת עם נושא הגזענות. דרושה תכנית המדברת בשפתם של בני הנוער בעידן הפייסבוק והווטסאפ ומתאימה לתרבותם. התכנית צריכה לכלול שיח פתוח על הנושא, לגעת בנושאים אקטואליים ועכשוויים ולהשתלב באופן שוטף בחומר הלימודי. התכנית צריכה לשים לה למטרה את העלאת המודעות והאוריינטציה התקשורתית של בני הנוער, להסביר לצעירים מה הן ההשלכות החמורות של כל סטטוס או פוסט מלאי ארס שהם משתפים או מסמנים ב”לייק”, ולשלב הרצאות של מומחים ואנשי תקשורת העוסקים בניו-מדיה. רק כך נוכל להמחיש לבני הנוער את ההשפעה הגדולה שיש להם עצמם ברשתות החברתיות, לצד האחריות הרבה שהם חייבים לקבל על עצמם ברגע שהם פעילים ברשת.

כאמור, כל תכנית חינוכית שתיקבע חייבת לפעול בתמיכת ההורים. תכנית שתישאר רק בין כתלי בית הספר ולא תקבל את גיבוי של ההורים מבית, תאבד מהר מאוד מערכה. רק כשיבינו במשרד החינוך כי גם ההורים שותפים בתהליך הלימוד הזה, תכנית למיגור האלימות תוכל לשאת פירות. הגיע הזמן להתעורר ולהילחם על הערכים שאנחנו מאמינים בהם. עלינו להפנים כי המלחמה הזאת היא מלחמה שונה – לא רק נגד הטרור אלא גם נגד השנאה. ואנחנו, ההורים, חייבים להיות חלק בלתי נפרד ממנה.
רגע לפני שאתם נותנים לילד שלכם גז מדמיע או משרבבים משפט מלא ארס ושנאה או כותבים את הטוקבק הבא או מצטרפים לקבוצה ש”שונאת את..” או ממלאים את הפיד שלכם בדברי נאצה או חלילה מציידים את ילדיכם באולר לבית הספר – כדאי שתעצרו ותחשבו: האם זה באמת מה שאתם רוצים? האם כל הדיבורים על מדינה דמוקרטית, שבת אחים גם יחד, וסולידריות היו לשווא? האם אנחנו באמת רוצים להימצא במקום האלים הזה של שנאת האחר וראייה צרה וקיצונית? הגיע הזמן לקבל על עצמנו אחריות. אישית. בואו נפסיק לעשות “לייק” לאלימות, ונלמד גם את ילדינו מהם אחריות וערכים.

 

דרכים פשוטות ויעילות להפחתת מתחים 

התאבדות חיילים: מה נוכל לעשות לצמצום התופעה? 

היכנסו לכתבה ותוכלו לבקר במוח של המתבגר שלכם  

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.