כיצד נוכל לדרוש מילדינו לנהוג על פי תפיסות ערכיות בעודם נחשפים אך ורק לסוג לגיטימי אחד של יהדות ולמהות דמוקרטית מוגדרת ומצומצמת מאוד? כיתות הלימוד ההומוגניות מצמצמות למינימום את השונוּת בין מרכיבי קבוצת השווים, וכך הופכות את החזון לחינוך ערכי לחזון יומרני ותלוש מהמציאות. טור דעה
ישראל שואפת להיות מדינה יהודית ודמוקרטית המורכבת מרוב יהודי, ומכילה זרמים דתיים שונים וגיוון עדתי. בפועל, בישראל חיות קהילות נפרדות המחזיקות בתפיסות תרבותיות שונות, לצד מיעוטים שונים ובהם מיעוט ערבי גדל והולך. נוסף לכך, החברה הישראלית יונקת ממסורת עברית עתיקה, המייצרת מורכבוּת מהותית בבואנו לממש ישות מדינית דמוקרטית ופלורליסטית. לתוך המתח והמורכבות הללו, הנוצרים בתהליך שזירת היסוד היהודי ביסוד הדמוקרטי, חייבים להיכנס בתי הספר ואנשי החינוך.
מדינות לאום מצליחות לשגשג ולהתפתח רק כאשר הן משכילות לרקוח “דבק לאומי”, המחבר לכדי קונצנזוס את כלל החלקים המרכיבים את החברה. כך נוצר מכנה משותף ערכי. מכנה כזה מאפשר תודעה משותפת המובילה לשיתוף פעולה אזרחי ולערבות הדדית בין הפרטים השונים המרכיבים את החברה. את הבסיס הערכי-תרבותי הזה, כלומר אותו “דבק לאומי”, מוטל על מערכת החינוך לרקוח, לבסס ולהטמיע באמצעות בתי הספר השונים. מוסדות אלה נושאים תפקיד מרכזי בעיצוב הזהות הלאומית ובהענקת תחושות נאמנות ושייכות לאזרחי המדינה הצעירים.
הדבק בישראל מתחיל להתפורר
נראה כי בשנים האחרונות החברה הישראלית מאבדת את אותו “דבק לאומי” המבטיח את יציבותה של הישות הלאומית. ה’שבטים’ השונים המרכיבים את הפאזל הישראלי הולכים ומסתגרים בגטאות, נבדלים ומנוכרים אלו מאלו, והתהליך הזה מוצא את ביטויו גם בהלך הרוח הכללי במערכת החינוך ובבתי הספר. וכאן טמונה סכנה של ממש.
בשנים האחרונות אנו עדים להתחזקות המעורבות של פוליטיקאים ושל מנהיגות אידיאולוגית בעיצוב החינוך הערכי של בתי ספר שונים. ביטוי מובהק למעורבות כזו הוא התכנית “תגבור לימודי היהדות” של משרד החינוך, המכוון להגדלת מכסת שיעורי היהדות והתנ”ך בכיתות ז־”יב. כשבעה מיליון שקלים מועברים מדי שנה לבתי ספר ממלכתיים על-יסודיים בהתאם למספר שיעורי היהדות שאותם הם מלמדים. כשלעצמו, הגדלת תקצוב לתכניות לימודיות הינו מהלך חיובי, אך נשאלת השאלה האם התכנית מייצגת את כלל הזרמים היהודיים. ביטויים נוספים להתערבות משרד החינוך בחינוך הערכי של בתי הספר באים לידי ביטוי בסיפורו של המורה אדם ורטה מכרמיאל, בהפסקת עבודתו של המפקח על לימודי האזרחות אדר כהן ועוד כהנה וכהנה (בשבוע האחרון עלתה גם פרשת המנהלת מאשקלון, שמינויה לתפקיד הוטל בספק בשל השתייכותה לשמאל וחתימתה על עצומה שתמכה בסרבנות – אולם אז ההתערבות הגיעה מצד ההורים דווקא). במצב של מערכת החינוך הישראלית כיום ישנה חלוקה ברורה המגדירה לאיזה בית הספר מתאימה כל אחת מהמשפחות, מהקהילות ומהמגזרים השונים המרכיבים את הקולקטיב הישראלי.
כשהתאוריה סותרת את המציאות
אני מאמין בחינוך ליברלי, ומבקש לחזק את זכותם של ההורים ותלמידים לבחור את מסגרת החינוך בו הם לומדים ואת אופי החינוך לו יזכו בהתאם להשקפת עולמם. לכן אני אמור לשמוח מהמצב הקיים. אך ההפך הוא הנכון; עיצובה מחדש של המפה האידיאולוגית של מערכת החינוך הוא ניגוד מוחלט לתפיסה הליברלית-דמוקרטית. כשהבחירה בין בתי הספר מתבססת רק על ביצועים לימודיים, אזור מגורים גיאוגרפי, הסללה מערכתית אוטומטית (אשכולות קליטה אזוריים), השתייכות קהילתית והשתייכות דתית פוליטית – במקום מבחירה אותנטית של ההורים – אנו מייצרים מציאות המצמצמת את היצע המסגרות החינוכיות העומדות בפני התלמיד והוריו.
המציאות העכשווית מעצבת כיתות לימוד הומוגניות המצמצמות למינימום את השונוּת בין מרכיבי קבוצת השווים. יוצא אפוא שהתלמידים עוסקים בשיח פלורליסטי על סובלנות והסכמיות רק ברמה התאורטית, בזמן שאינם נפגשים עם האחר, השונה והמאתגר (אידיאולוגית) לאורך כל שנות הלימודים שלהם במערכת החינוך. כיצד נוכל לדרוש מילדינו לנהוג על פי תפיסות ערכיות המבוססות על הרציונל היהודי דמוקרטי, בעודם נחשפים במסגרות החינוך אך ורק לסוג אחד לגיטימי של יהדות ולמהות דמוקרטית מוגדרת ומצומצמת מאוד?
היסודות ליישום חינוך ערכי
לצורך הנחלת ערכים דרוש תיאום בין הערכים והאמונות של התלמיד לערכים ולמסרים החינוכיים המועברים לו על ידי מחנכיו. רק שני המישורים הללו גם יחד יכולים לעצב את הבסיס להתנהגות אתית. רק כשנשכיל לייצר מפה חינוכית חדשה – כזו המאפשרת חירות אמיתית לבחור במסגרת החינוך המתאימה והרצויה לכל תלמיד ותלמידה, לצד קיום מפגש בלתי אמצעי יומיומי בין חלקי החברה השונים – רק אז נצליח לעצור את תהליך התפוררות ה”דבק הלאומי” ולחנך להעצמה של חברה דמוקרטית פלורליסטית. רק כך נוכל לממש חזון מדיני מודרני היונק את ערכיו מאוצרות התוכן של העושר היהודי.
הכותב הוא מנהל קמפוס אנקורי בפתח תקווה. אנקורי היא רשת תיכונים אינטרניים פרטיים, בפיקוח ובהכרה של משרד החינוך
דרושים מורים אתיופיים במערכת החינוך
תחקיר: למה כמעט שלא מתקיימים מפגשים בין תלמידים משני העמים?
