“הייתי בטוח שאדרדר לפשע, לא האמנתי שיגייסו אותי לצה”ל”
“מאז שהייתי ילד, עברתי מפנימייה לפנימייה”, סיפר לי רועי, חייל בודד, סגן בצה”ל לקראת שחרור. “אמי נפטרה כשהייתי בן עשר, והמוות שלה השפיע לא טוב על אבא שלי. הוא נכנס לדיכאון, התחיל לשתות ולהשתכר, פוטר מהעבודה, ואני ממש לא עניינתי אותו. מצאתי את עצמי מסתובב ברחוב עם ילדים כמוני, מבתים הרוסים, וכל מה שחיפשנו היה תשומת לב. עישנו סיגריות, שתינו אלכוהול, ולא היה מי שיציב לנו גבול. הייתי בטוח שאדרדר לפשע, לא האמנתי שיגייסו אותי לצה”ל”.
ומה קרה אז?
“אני לא יודע מה עצר אותי, פשוט היה לי חשוב מאוד להתגייס לצה”ל. החלטתי לקחת את עצמי בידיים, רציתי מאוד להתגייס לקרבי, התחלתי להתאמן, רצתי על חוף הים, סחבתי משאות, הפסקתי לעשות שטויות, עזבתי את החברים שאיתם ביליתי. בסוף התגייסתי ועברתי גיבוש לסיירת בנח”ל”.
להצדיע לו
לסיפור החיים הזה נחשפתי במהלך סדנה לחיילים בודדים לקראת שחרור, שבו אני מנחה כמה פעמים בשנה. הפרויקט הוא מטעם הצבא ובשיתוף עמותה בשם “קרן גרוס”, והאוניברסיטה הפתוחה מציעה את האכסניה. מטרת הסדנה היא להכין את כל החיילים הבודדים לאזרחות ולרפד במעט את דרכם החוצה מהחממה הצבאית.
עם ההגדרה “חייל בודד” נמנים צעירים שהגיעו לארץ כדי לשרת בצבא והוריהם אינם חיים בארץ, חיילים יתומים, וגם חיילים שהוריהם אינם מתפקדים. על כל אלה פורש הצבא את חסותו – דואג להם למגורים ולמזון, למשכורת ולהטבות שנועדו להקל עמם את השרות הצבאי. סדנת ההכנה לקראת השחרור מספקת לחיילים מידע על שלושת מעגלי החיים שבהם יפגשו באזרחות: עבודה, לימודים ומגורים. החייל מתיידד עם מושגים אזרחיים, כותב קורות חיים, מתאמן בראיון עבודה, לומד כיצד להתנהל מול הרשויות והבנק, ועוד.
רועי הוא דוגמה לילד שחי וגדל בסביבה לא מתפקדת, שעלולה הייתה לגרום לו להידרדר לחברת השווים לו ולהפוך לנער בעייתי כמו שאר חבריו. חלק מהם, אגב, מרצים עונשים בכלא, לאחר שלא הצליחו לפרוץ את מעגל החיים שבו גדלו. רועי בחר אחרת, למרות הכול. הוא לא רצה להפוך לקרבן של החיים, ולכן לקח אחריות על חייו.
“אני רוצה לשתף פעולה עם החיים, לתפקד בהם, ואפילו לתרום לחברה”, אמר לי בעיצומה של הסדנה. הבטתי בו והרגשתי שאני רוצה לאמץ אותו ללבי, ולהצדיע לו.
הכותבת היא מנהלת אקדמית במרכז האקדמי רופין, מרצה ומדריכה מוסמכת, מנחה סדנאות לקראת שחרור לחיילים בודדים
