יש אמהות שלא זכו לבת, ומרגישות פספוס כשהנערות מתקשטות בלהט ומתכוננות לקראת נשף הפרום. טל אינה אחת מהן. היא דווקא שמחה שהטבע הועיד לה בן, הבוחר לשמור על אנרגיית הנעורים שלו בדרכים אחרות. מי צריך שמלות מלמלה ונעלי עקב?
ילדינו מחפשים סיבה למסיבה. בעצם, בדיוק כמונו. והפעם יש להם סיבה מספיק טובה. באמת. אחרי הכול, לא בכל יום מסיימים תיכון. ואם מביטים מהצד בדרך שבה הם בוחרים לחגוג את האירוע המשמעותי הזה, אפשר ללמוד מהם לא מעט.
אבל לא תמיד הבחירה נתונה בידי המתבגר בלבד. בסופו של דבר, הם צריכים להתאים את עצמם לחברים – גם אם היו מעדיפים אחרת. תשאלו את הבן שלי, למשל. הוא היה בוחר לבלות עם כמה חברים קרובים במסעדה, בסרט, או בבית של אחד מהם, אבל הוא זורם עם חבריו לכיתה בסדרה של אירועים לציון סוף השנה.
זה בדיוק הזמן להודות בחיוך על כך שהטבע הועיד לי בן זכר. בלי שמלות מתנפנפות, בלי אקססוריז בוהקים, בלי איפור מושך עין ובלי תסרוקת ייחודית. כל מה שהבן שלי צריך זה מקלחת, לפרוע קצת את השיער וקצת מעות (של כסף). אם כי בימינו זה יותר ניירות מאשר מעות.
האם הם בכלל זוכרים משהו מנשף הסיום?
מה קרה לנו בדרך? מאירוע באולם ספורט לנשף בניחוח אמריקאי
ובכל זאת, כמט שאמרתי קודם, מדובר בסדרת אירועים. ולמה סדרה? כי יש “טקס קבלת תעודות זהות שכבתי”, ציון סיום של המגמה, ציון סיום של החברים הקרובים וציון סיום של הכיתה כולה (אולי גם השכבה? וואלה, אני צריכה לבדוק). מצד שני, אני מביטה בנערות המתבגרות, שאץ להן הזמן (עד לרגע שירצו לעצור אותו) – איך הן ממהרות להשחיל את כפות הרגליים שלהן אל תוך נעלי עקב גבוהות (מה להן ולמחאה של דיילות אל-על?), מכתתות רגליהן לחנויות בוטיק בחיפוש אחר שמלת הפּרוֹם המושלמת, תרות אחר הסַפָּר שיצליח לרתום את שיערן לתסרוקת ייחודית וחגיגית, ואיך בערב הנשף הן מצחקקות כל הדרך למקום האירוע – אינן שוכחות לוודא כי השיער במקום והשפתון מלוטש.
יש הורים לבנים זכרים שמרגישים סוג של פספוס עם כל מסיבות הסיום הללו, אך כאמור אני לא אחת מהם. דומה שנשאבנו לעולם הלקוח מסרטים אמריקאים, עם שמלות המלמלה והפרח על היד. אותי זה מצחיק, ובעיקר לא מדבר אלי. מסתבר שגם לא אל הבן שלי. התפוח לא נפל רחוק מהעץ. תנו להם, לבנים, עוד אימון מתיש, עוד החייאה במד”א, עוד מסעדה לאכול בה – והם ישמרו על אנרגיית הנעורים שלהם. האמת? מה צריך יותר?
2 תגובות
לשמחתי הבת שלי לא נסחפה עם כל הטירוף הזה ואפילו הביטה בהשתאות על ההכנות של חלק מבנות השכבה: שמלות במאות שקלים, איפור על ידי מאפרת… כבר כמה חודשים מראש כשהוכרז על הנשף היא הביעה אי נוחות מההגזמה המתוכננת. אנחנו ביקשנו ממנה ללכת ולהינות ללא רגשות אשמה.
לקראת הנשף קניתי לה נעלי עקב שממילא תכננו לרכוש, שמלה היא קיבלה בהשאלה מחברה ואת התסרוקת והאיפור היא סידרה בעצמה. יצאה אל הנשף נערה יפהפייה!
אני תוהה אם זו רק צרה של אמהות לבנות. מצפיה בבנים שלצידן גם הם לא חוסכים במשאבים החל מה נעלים , המשך בחליפה והתסרוקת ולא לשכוח כמובן את הלימוזינה.