fbpx

שני צדי המטבע: מרתקים אך ומסוכנים

family and teenagers. shutterstock

 

הנעורים הם התקופה המעניינת והסוערת ביותר, אך כל הורה יודע שהם גם טומנים בתוכם סיכונים. מירב שרייבר, תרפיסטית באמנות, מציגה לנו את גיל ההתבגרות מבעד למבט של המתבגר (מטופלים וזיכרון אישי), ומציעה להורים איך לנטרל את הסיכונים באמצעים תקשורתיים בסיסיים

 
בכל פעם כשאני נפגשת עם בני נוער אני מתרגשת. ממה? מכך שאף פעם אין לי מושג על מה נדבר הפעם, מהרעיונות שלהם ומהחשיבה שלהם מחוץ לקופסה, מההתרגשות שלהם לגלות ולחוות את החיים ומהאפשרויות שאט אט נפתחות בפניהם. כזה הוא גיל ההתבגרות. התאהבויות, נהיגה, מסיבות, ים, לימודים, תכניות לעתיד (לצבא למשל), יכולת התבוננות עצמית, חיפוש אחר אתגרים חדשים. אני מתרגשת כי אני זוכרת את תקופת הנעורים שלי כתקופה של התפרצות. כתחושה שהכול אפשרי, כל מה שלא היה אפשרי רק כמה שנים קודם לכן – בגיל עשר, בגיל שמונה. ואם גיל ההתבגרות הוא כה סוער ומרתק, למה אנחנו (כהורים) כל כך חוששים מפניו?

ימי הנעורים כרולטה רוסית

גיל ההתבגרות נחווה בזמני סביב גיל 16 )”סוויט סיקסטין”), אבל כיום אני פוגשת בילדים שמראים סימני התבגרות כבר בגיל עשר או 12. אין ספק, גיל ההתבגרות הוקדם בשנים האחרונות, ואפילו המדע מאשש זאת. מחקרים עדכניים של המוח מראים כי חלה ירידה של ממש בתפקוד בחלקים מסוימים במוח בין גיל תשע ועד גיל 24. בשטח, הדבר מתבטא למשל באופן שבו המתבגר נותן משקל רב יותר לתוצאות החיוביות של מעשיו – גם אם הן מסכנות את חייו. כך למשל, הוא יקנה חשיבות רבה יותר להשפעה החברתית שיש למעשיו מאשר לסיכון או לשליליות הכרוכים בהם. בני נוער מתקשים להבחין בתמונה המלאה. תשומת הלב שלהם מופנית לתגמול המיידי שנלווה למעשה – בין אם מדובר בשתיית אלכוהול, נהיגה מהירה, עישון, או הברזה משיעור בתיכון. למעשה, עלייה בשחרור הורמון הדופמין בתקופת הנעורים גורם להתמכרויות שונות, כמו ג’אנק פוד, סיגריות, סמים או אלכוהול. פעמים רבות בני נוער מספרים לי בזחיחות הדעת ועם הרבה גאווה (לאחר שרכשו את אמוני) על השתכרות שלהם או על הפעם הראשונה שבה עישנו סמים קלים או קיימו יחסי מין לא מוגנים. זה מצחיק אותם, הם אינם רואים בכך שום בעיה.
הדופמין משתחרר כשבני הנוער נמצאים בעשייה מגרה כלשהי, שמוציאה אותם מהמצב המכונה בפיהם “שעמום”. האימפולסיביות רבה, ואין מחשבה תחילה. רק השבוע יועצת בתיכון סיפרה לי כיצד עצרה נער שעמד לשפוך דלי מלא במים על נער אחר, לאחר שהאחרון אמר מילה שלא מצאה חן בעיניו. היועצת עזרה לנער לעשות את ההקשר בין האימפולס לפעולה.
אני זוכרת את ההתרגשות של “לחיות על הקצה” גם מימי הנעורים שלי. מעין רולטה רוסית, כשהמחשבה המובילה היא “בעצם למה לא, מה כבר יקרה?”. כשאני עוצרת נערה בפגישה ואומרת לה “רגע, מהי תחושת הבטן שלך לגבי המשפט הזה שרצית לומר (או לסמס) לחברה שלך?”, היא מבינה מיד שזה יפגע מאוד, למרות שברגע אחד הייתה עלולה לשגר אותו בנייד ולהרוס חברוּת של שנים. לקיחת הסיכונים היא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום – אם זה לא לישון לפני בחינת בגרות כי דיברנו בצ’ט כל הלילה, ואם זה לפרסם באינסטגרם תמונה שתגרום לצרות צרורות.

יש גם מחשבות פילוסופיות

מאפיין בולט מאוד הוא ההתמקדות של המתבגר באופן שבו מסתכלים עליו מבחוץ. מה חושבים עליו אחרים?, האם הם בכלל רואים אותו?; גם אם הנער או הנערה מופנים באופיים, כאלה שנמנעים מללכת עם כל העדר, או שמעדיפים להיות שונים ו”לא כמו כולם” – גם אז הם עסוקים מאוד באופן שבו האחרים רואים אותם. אולם לצד ההתעסקות הזו בחיצוניות ניחנים המתבגרים ביכולת לחשוב באופן אבסטרקטי ולהתעמק בשאלות קיומיות מרתקות: מה זה העולם הזה שבו אנו חיים, ומי אני בכלל?. לכך נוספות שאלות פילוסופיות על האישיות שלנו, על ההורים, על בתי הספר. אפילו על פוליטיקה. אני זוכרת את עצמי יושבת שעות ארוכות עם גיטרה וחברים רק כדי “לדבר על החיים”. לכן חשוב כל כך שלצד החברים יהיה שם גם מבוגר אחראי – הורה, בן משפחה או איש מקצוע, שגם איתו יהיה אפשר לפתוח חלק מהנושאים העמוקים האלה. לדבר, לחקור, להבין, לדעת. כל זה חייב לקרות על אף הנטייה להתבודדות, שזכורה גם לי מחיי האישיים – אותה הסתגרות בחדר, התבודדות, פרצוף מלנכולי וחיוך שמגיח רק לפעמים, אולי גם האזנה לשירים דיכאוניים שמנתחים את החיים. אצלי זה היה רוק כבד, שירי נשמה, שירי אהבה ומוות. אם אנבור ביומנים הישנים, אמצא בוודאי שרידים מאותן מחשבות מרחיקות לכת שאופייניות כל כך לגיל הנעורים.

המתכון: הבנה, אמפתיה, העצמה

לצד תחושת המרד ולקיחת הסיכונים מביאים איתם הנעורים גם משב רוח חדש לחיים – אלו שלהם ואלו של הוריהם גם יחד. ויש דרך להוציא מבני הנוער שלנו את המיטב. איך? עם הבנה, אמפתיה ותקשורת מכבדת, והעצמת האינטואיציה והמוּדעוּת העצמית. נוכל לעודד אותם להתמקצע בתחום מסוים שהם מוכשרים בו, כמו ציור, נגינה, ספורט, מעורבות חברתית או פוליטית. ההתמקצעות הזו יכולה להיחוות על ידיהם כאוצר גלום. ואל תחששו מלשוחח איתם על “דברים ברומו של עולם” – כן, אפילו בזמן ארוחת הערב, תוכלו לספר להם על תגליות ומחקרים, לשוחח על פוליטיקה. תופתעו לגלות שהם דווקא ישתפו פעולה.
ברגע שאנו, הורים ואנשי מקצוע, נטפח את המהות של גיל ההתבגרות, נעודד את המתבגרים שלנו להתפתח ולהפוך לבוגרים ומבוגרים שמסוגלים לקחת סיכונים שקולים בעולם שמשתנה ומתפתח לנגד עינינו. אלה עשויים להיות אותם מבוגרים שיעמדו בראש מדינות, שישפיעו על איזון הכלכלה והטבע, שיגלו המצאות חדשות, או יציגו אמנות במוזיאונים שלנו. הכוח להוביל לכך מצוי במידה רבה בידיים שלנו.

הכותבת היא תרפיסטית בהבעה ויצירה בתיכון “מרום” בכפר הירוק ובקליניקה פרטית ברמת השרון, מעבירה קבוצות מיינדפולנס (מודעות קשובה) לבני נוער ומבוגרים

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.