לריב על “שטויות”

כל הזוגות רבים. לפעמים בלי לזכור איך בכלל הריב הזה התחיל. החוכמה היא לנסות להבין על מה באמת “יושב” הריב (למשל, אגו) כדי שנוכל למצוא את הדרך לסיים אותו כראוי, ואולי אפילו ללמוד ממנו דבר או שניים. אילו רק הזוגיות שלנו הייתה העסק שאנחנו כל כך מבקשים לטפח

 
כמה פעמים יצא לכם לנסות לחשוב על מה שגרם להתפרצות הריב או הוויכוח שלכם עם בן/בת הזוג, וברגע שכבר הבנתם מה זה היה תפסתם את הראש ואמרתם לעצמכם: “איך לעזאזל עניין כל כך פעוט גרם לריב כזה גדול ומתמשך?. כמה פעמים הבנתם שהריב שלכם התחיל בכלל מכמה פתיתי שלג תועים שהצטברו והפכו לכדור גדול וקשיח שממשיך להתגלגל, ואינכם יודעים איך להחזיר את הגלגל אחורה? כשאנחנו מתרחקים מדי מקו הזינוק, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עמוק בתוך ויכוח סוער שמשאיר אותנו עם כעסים הולכים וגדלים ועם “לבד” תהומי.
ברור שלאחר מעשה כולנו חכמים יותר, אך השאלה היא האם אנחנו יכולים להיות קצת יותר חכמים דקה לפני שהוויכוח פורץ את הגבולות, או לפחות לדעת לבלום אותו במהלכו.

 זה לא קשור לזבל

90 אחוז מכלל הריבים מתחילים מחוסר תקשורת בסיסית בין בני הזוג. כולנו בני אדם, כולנו רבים, אך המדהים הוא שלעתים קרובות אנחנו לא באמת יודעים על מה רבנו. כלומר, על מה הריב “יושב” באמת ולא מה היה “הגפרור שהצית את המריבה”. לא אחת הריב יושב על אגו. וכשזה קורה, המקום שאנחנו צריכים לנקות במערכת הנישואים שלנו היא האגו, לא התירוצים המטופשים שבגינם פורץ הריב. קחו למשל ריב שמתחיל ב: “למה לא הורדת את הזבל?” או “למה תמיד צריך להגיד לך מה לעשות, ואתה לא יכול לחשוב לבד?”. הריבים האלה מתחילים בשנייה ויכולים גם להסתיים בשנייה, אבל כמה פעמים הריב הזה ממשיך וממשיך? למה גם אחרי שהזבל מונח אחר כבוד בפח האשפה השכונתי והבעל חוזר עם חיוך, את עדיין ממשיכה לריב איתו?

לטור הקודם של ענבר: מתכון לירח דבש מספר שתיים 

מהבלוג של קוני פרנסס: הייתכן שרק בשביל הצנרת אני צריכה פרטנר?
 
אני אגיד לכם למה – כי הרבה מאוד פעמים הריב לא קשור כלל לא לבן הזוג ולא לפח האשפה. בן הזוג פשוט נמצא שם באותו רגע, והכי נוח לנו להתפרץ עליו. כולנו רבים, אי אפשר להימנע מריב ולפעמים גם לא צריך (על כך יעידו לא מעט זוגות שרבים כי באמת אכפת להם מבן/בת הזוג שלהם). בבסיס הריב יכול לשבת מטען רגשי שאנחנו סוחבים זמן מה (וכאמור, בן הזוג במקרה נמצא בסביבה ולכן נדון לספוג אותו), אך גם תסכול ותחושת קרבנוּת שאנחנו סוחבים אתנו בזוגיות. לפעמים די בכך שנשנה את ההגדרה מ”ריב” ל”דיון מעט קולני או וכחני”, שינוי קטן בגישה, ואז גם התוצאה שנשיג תהיה טובה יותר. כך או כך, יש דרך לשלוט בריב או לתעל אותו לצורך השגת מטרות.

הזוגיות היא עסק

חשבו רגע על העבודה שלכם. חשבו על העסק שלכם, אם יש כזה – כמה אתם מטפחים אותו ודואגים לכך שיישאר רווחי ואטרקטיבי. למה בעבודה שלכם אתם משקיעים כל כך הרבה? כי זה מייצר לכם רווח (משכורת), ואתם מרגישים רצויים, חשובים ומוערכים. ובזוגיות מה? ההתייחסות שלנו אליה היא כדבר מובן מאליו – משהו שקיים שם ותמיד יישאר, אז לא נורא אם קצת נזניח. לו הייתם מזניחים את העבודה שלכם, האם הבוס שלכם היה נשאר נאמן לכם?, האם לא היה מחליף אתכם בעובד חרוץ ומועיל יותר?. לו הייתם מזניחים את העסק הפרטי שלכם, האם הלקוחות היו ממשיכים לבוא?
נמשיך עם אותה אנלוגיה: כשאתם מרגישים שאתם עובדים מצוינים ואתם מעוניינים לקבל העלאה בשכר, אתם מתכננים היטב את השיחה ומתלבשים יפה, משקיעים יותר מהרגיל כדי להציג תוצאות, ואם יש לכם ביקורת על הנעשה במשרד – אתם אומרים אותה בדרך מחושבת מאוד. אני בטוחה שאינכם נכנסים לחדר המנהל, טורקים את דלת המשרד וצורחים עליו רק מכיוון שלא אישר לכם יום חופש.
אז למה אנחנו מרשים לעצמנו לעשות זאת מול בני הזוג? הם הרי איתנו לא בזכות כסף או תנאים, אלא בזכות האהבה. בזכותנו! למה להם לא מגיע יחס אחר? כי קל ונוח לנו להפיל עליהם את כל התסכולים שלנו – את אותו יום חופש שלא אישרו לנו בעבודה, את הלקוח שהרגיז אותנו ונאלצנו להמשיך ולשרת אותו בחיוך, את הלחץ והעומס בעבודה שהיינו שמחים להעביר למישהו אחר ואין לנו אפשרות, את התסכול מהילדים, ועוד ועוד.

לדבר, לדבר, לדבר

מה שאני אומרת הוא דבר פשוט – אפשר להפוך ריב גדול לוויכוח קטן, אך יעיל. אי הסכמה יכול להיפתר, חילוקי דעות לא חייבים להפוך לתהום פעורה ביניכם. בדקו עם עצמכם: מה גורם לתחושת התסכול שלכם?, מה מרגיז אתכם?, ודברו על כך בפתיחות עם בן/בת הזוג (אגב, אפילו עם הילדים). ברגע שתציבו את עצמכם במרכז ותדברו על מה שמפריע לכם, הסביבה תקשיב לצרכים שלכם ותוכלו להשיג פתרון פשוט ומוצלח יותר. בהצלחה!
הכותבת היא יועצת זוגית ומשפחתית

הכותבת היא יועצת זוגית ומשפחתית ואמא לשלושה מתבגרים, מנהלת קבוצת ההורים “עשר פלוס – יש לי שאלה”