fbpx

משפחה בוחרת

elections for the israeli family. shutterstock

 

בבית שבו הילדים עברו את גיל 20, ובמיוחד אם מתווסף אליהם בן הזוג של אחד הצאצאים, יכול להיות שמח מאוד לקראת הבחירות. ויכוחים סוערים, דיונים פוליטיים לתוך הלילה, מסעי שכנוע הדדיים. אז זהו, שלא! בבחירות האלה, בני המשפחה של ריקי יובלו אל הקלפי כצאן לטבח

 
אני זוכרת את תקופות הבחירות בילדותי ובנעוריי כסוג של חגיגה. יש מי שכינה אותם “חגיגה לדמוקרטיה”. רצות לי בראש תמונות של אנשים רבים בשכנה שמתגייסים לקמפיינים למען מפלגות. רוב האנשים החזיקו בעמדה מוצקה. רק מעטים התלבטו איזה פתק לשלשל אל הקלפי במועד הצפוי. הימים האלה כבר ממש לא כאן. החגיגה נגמרה. פחות משנתיים חלפו מהבחירות האחרונות, ואנו נדרשים שוב לבחור.

לכל הטורים של ריקי ברוך ב”עשר פלוס”

מעורבות פוליטית: האם הנוער שלנו באמת מנותק? 

הנה כל מה שדרשתם ממערכת החינוך לפני שנתיים – מה השתנה? 

בתא המשפחתי שלי מתגוררים כמה בני 20 פלוס – מבולבלים עוד יותר מאתנו, הוריהם. הבוגרים שלי ממעטים לגלות עניין בחדשות התכופות של ‘מי חבר למי’, ‘למי שוריין מקום’, ואיזה סלב הצטרף לאיזו מפלגה. השיחות סביב שולחן האוכל גולשות אמנם לנושא הבחירות, אך בעיקר לחששות הרבים שיש לכל אחד מאתנו מכל הרכב של ממשלה שתקום. הקשיים הביטחוניים והקשיים הכלכליים נושפים בעורפנו כל העת, אך נראה כי אינם מקדמים את ילדיי לעמדה ברורה ולבחירה בלב שלם. כמו צעירים אחרים בגילאי 20 פלוס, בעשור השלישי לחייהם, גם ילדיי מוטרדים מהיכולת שלהם, במציאות הנתונה, לקיים קריירה שתפרנס תא משפחתי צומח. גם הם מייחלים לחיים במדינה שבה יתאפשר להם לרכוש דירה, לגדל ילדים בתנאים מיטביים ולא באווירת “הישרדות” – כמו זו שהם רואים, קוראים ושומעים סביבם פעם אחר פעם.

משפחה בהתלבטות

אין ספק. הבחירות האלו חשובות מאין כמותן. קשה להתעלם מהאיום הביטחוני, ואני אכן שומעת את בני העשרים פלוס מתלבטים ביניהם מי מהנבחרים ידע לנהל את האתגר הזה נכון יותר ולטובת מדינת ישראל. כולם ערים לצורך בשלטון שידע להתמודד עם דעת הקהל העולמית, שלטון אשר ישפר את מעמדנו בקרב אומות העולם.
אין עמדה נחרצת ובטוחה, אין ויכוחים סוערים, אך יש דאגה. אני חשה אותה יום יום ועדיין מנועה מלייעץ לילדיי מי לבחור. בייחוד לאור העובדה שאני עצמי מתלבטת למי לתת את קולי. בעלי שונה ממני. הוא דווקא נחוש (שריד מהדור הקודם) דבק בפתק מסוים כבר תקופה ארוכה. הוא משוכנע שכרגע אין אפשרות אחרת, טובה יותר, ולכן אינו מתלבט. אני לעומתו כבר למודת אכזבות מהבחירות הקודמות. ומאלו שלפניהן. אין זה אומר שאני שוקלת לוותר על זכות הבחירה שלי, בהחלט לא. שמעתי לא פעם על אנשים שמוותרים על זכותם לבחור, ואני מאמינה שזו טעות. את הגישה הזו הצלחתי להנחיל לילדיי, שבשלב מסוים אכן שקלו לוותר על זכותם לבחור בשל ההתלבטות הקשה. אולם אף הם הבינו בסופו של דבר שאזרחים אכפתיים ומוסריים חייבים לממש את זכותם לבחור, כיוון שכל קול משמעותי לתמונת המדינה שבה הם שואפים לחיות יום אחד.
דבר אחד ידוע, אם כך. כולנו נצעד לקלפי ב-17 במרץ. ועדיין, כמעט חודש לפני המועד אין לנו החלטה (כאמור, למעט בעלי) – לא אישית ולא קולקטיבית – במי אנו עתידים לבחור. פעם הבחירות לממשלה היו חגיגה משפחתית לדמוקרטיה, היום הן סוג של עונש.

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.