fbpx

רגישים במערכת: 40 תלמידים בכיתה? עדיין אפשר לסייע בקשיי ויסות וקשב

add. shutterstock

 

לא קלים חייהם של ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז ומקשיים בוויסות החושי. בטח לא בישראל. ובכל זאת, ישנן עצות פשוטות ליישום שכל מורה והורה יכול ליישם כדי להקל על הילדים הללו, לקדם את הישגיהם ולשפר את דימויים העצמי. המדריך להורים לילדים עם קשיים ולמורים האכפתיים באשר הם!

 
כבר נאמר ונכתב רבות על מצב החינוך בארץ ועל הצורך לייצר שינוי. כאשר בוחנים את אופן ההתמודדות של מערכת החינוך עם ילדים הסובלים מקשיי למידה, קשיי קשב וריכוז וקשיים בוויסות החושי – הצורך בשינוי הכרחי מומחש היטב. דמיינו לעצמכם שאתם יושבים בכיתה ונדרשים להקשיב למורה שמעביר את החומר. במקביל אתם מודעים באותה עוצמה, בלי שתהיה לכם יכולת פנימית לווסת ולארגן, לכל הדברים הבאים: לשני החברים שמתלחשים לצדכם, לילדה היפה שיושבת מאחוריכם ופותחת עטיפה של סוכריה, לשתי הציפורים שחולפות מחוץ לחלון, לחריקת הגיר על הלוח (טוב, היום זה כבר טושים מחיקים), לילד שחזר הרגע מתגבור ונכנס לכיתה. באותו זמן ממש אתם גם נרגשים לקראת ההפסקה, כי היום תור הכיתה שלכם במגרש הגדול. אתם חושבים שתצליחו לזכור את מה שאמרה המורה? הרי כבר איבדתם אותה ברגע שבו ניסיתם להבין על מה החברים מתלחשים…

בלי פילטר – מה הסיבות לקשיים בוויסות החושי ואיך זה משפיע על המתבגר? 

הילד שלכם לומד כל היום ולא מספיק דבר? כך תעזרו לו 

“מבלים, תכף נחזור” – כך גרמה נירית לבני המשפחה לכבות את כל המסכים בבית 
 
לקשיי קשב מתווסף לא אחת גם קושי בוויסות חושי. אצל ילדים אלו עיבוד האותות המגיעים מאברי החישה אל מערכת העצבים במוח אינו לגמרי תקין. בזמן שילד כזה יושב בכיתה הוא עשוי להיות מוסח מהתאורה, שבעבורו היא חזקה מדי, מריח הבושם של המורה או מריחו של חומר הניקוי שבו השתמש באותו בוקר המנקה בשירותים שבסוף המסדרון. הוא אף עשוי לחוש את נשימות התלמיד שיושב לידו, להרגיש שהן חודרות לטריטוריה הפרטית שלו. בקצה השני של הרגישות הזו ישנם ילדים עם צורך בגירוי חושי חזק, שמתקשים לשבת בשקט זמן רב ונזקקים לתנועה פיזית כדי להירגע ובטח שכדי ללמוד. עכשיו דמיינו את עצמכם כמו אותו תלמיד שדיברנו עליו קודם, זה ששם לב לכל ‘פיפס’ בכיתה, והוסיפו לכך אפילו רק חלק מהרגישויות של קשיי הוויסות החושי – וכל זה בכיתה שמונה 40 תלמידים ולפיכך גם עשרות גירויים סביבתיים. מה קיבלתם? רק מלקרוא על זה אפשר לאבד את הריכוז ולקבל כאב ראש. וכל זה כשעוד לא אמרנו כלום על לקויות למידה.

דרכים לשיפור הריכוז בכיתה

כמובן שבעולם אוטופי ומרוחק (איסלנד, למשל) היינו מחלקים את הילדים לקבוצות קטנות בהרבה, מערכת החינוך לא הייתה דוחקת במוריה להספיק כמות מסחרית של חומר לימוד, ורוב ההתמקדות הייתה מופנית לצורכי התלמידים, לאופן ההוראה ולהתאמת התכנים לצרכים הללו. נוסף לכך היה מושם דגש על חינוך ליצירתיות ולכבוד ערך האדם. אבל צריך להיות ריאליים, ולצערנו מוטל על כולנו להתמודד עם מציאות אחרת.
העובדה המעודדת היא שבמערכת הזו, על אף הקשיים, ישנם מורים ואנשי צוות שמעוניינים לייצר שינוי אמיתי – ועם זה אפשר לעבוד. לכן, חשוב שהורים לילד עם קשיים יפעלו כדי לרתום את צוות החינוך לטובת הילד. מומלץ להיפגש עם הצוות מראש, להכיר להם את נקודות החוזק ונקודות החולשה של הילד, להפוך את הצוות החינוכי לשותף ולייצר ערוץ תקשורת חיובי ומאפשר – כזה המאפשר לילד לצמוח בכיוון הייחודי לו בתוך מסגרת בית הספר. יש כמה פעולות קונקרטיות שצוות ההוראה יכול לבצע כדי לעזור לילדים עם קשיי ויסות ו/או קשב בכיתה להפיק את המרב מהלמידה, תוך מתן מענה לקשיים הספציפיים של כל אחד מהם. הנה כמה המלצות (לא כולן מתאימות לכל מורה ולכל כיתה, אך כל אחד יכול לאמץ לעצמו כמה מהן):
• בחירת מיקום התלמיד בכיתה – התאמת המקום לצרכי הילד (בסוף הכיתה, קרוב למורה, לא ליד הדלת או החלון וכו’).
• הגדרת המרחב האישי בעזרת עזרים – שטיחון, סימון במסקנטייפ בשולחן, וכו’.
• אוהל קטן או ארגז גדול בפינת הכיתה – מומלץ בכיתות נמוכות כדי לאפשר לילדים עם הצפה חושית להתנתק מגירויים.
• שימוש באטמי אוזניים – יש לאפשר זאת במקרים של רגישות שמיעתית, ואף להציע זאת לילד שמניח כפות ידיו על אוזניו.
• ישיבה על כרית פילטיס או כדור פיזיו – חשוב לאפשר זאת מדי פעם לילדים עם צורך תנועתי. כמו כן, אפשר להתיר להם לבצע עבודת כיתה בעמידה (מערכת החינוך מעבירה חומר דרך שני ערוצים עיקריים, שמיעה וראייה. אולם ילדים רבים – בייחוד בעלי קושי בוויסות – לומדים דרך מגע ותנועה).
• הפסקות יזומות – לצורך התמתחות, קפיצות, כפיפות ושתיית מים (מועיל לכל ילדי הכיתה).
• גיוס למשימות – לרתום ילדים תנועתיים למשימות במהלך השיעור (למשל: ליווי ילד שמרגיש לא טוב למזכירות, צילום חומר).
• החזקת צעצועים תחושתיים שקטים – עונים על הצורך להניע אצבעות בזמן השיעור, וחשוב לאפשר זאת לתלמידים מסוימים.
• הרפיה של כמה דקות (יכולה להועיל לכל הכיתה) – למשל לאחר שחוזרים מההפסקה או מפעילות תוססת, כדאי לכבות אורות, להנחות את התלמידים להניח ראש על השולחן ולהרפות (אפשר לשלב דמיון מודרך וללמד טכניקות של הרפיה).
• עידוד לבקשת עזרה – יש ללמד את הילדים לבקש עזרה בהרמת אצבע כאשר הם מתקשים.
• סביבת עבודה ללא עודף גירויים – כך למשל, כדאי להימנע מאינפורמציה רבה ועמוסה מדי על קירות הכיתה.
• שמירה על קשר עין – ילד עם קשיי קשב זקוק לקשר עין, וחשוב גם לדרוש זאת מהתלמידים. עם זאת יש לזכור שילד עם הצפה חושית עלול להתקשות לעתים ליצור קשר עין, ולכן יש לגלות רגישוּת וגמישוּת.
• חלוקת המטלות לשלבים – כך נקל על התלמיד בביצוען ואף נסייע לו ללמוד טכניקת התארגנות.
• חזרה על ההוראות במילים שלהם – רצוי לבקש מהתלמידים לחזור על ההוראות במילים שלהם.

דרכים לשיפור ההתנהגות והדימוי העצמי

ילד עם קשיים בוויסות, בעיות קשב או לקויות למידה מתמודד פעמים רבות עם דימוי עצמי נמוך. זאת כיוון שהוא מתקשה לבצע משימות שילדים אחרים מוצאים כפשוטות יותר, וכיוון שהוא למוד תסכולים וחוויות כישלון. ואין זה פשוט להסתובב בעולם עם ההרגשה שאתה פחות טוב ומאכזב את עצמך ואת סביבתך. בשלב מסוים אותו ילד עלול לוותר על הניסיון ללמוד ולהתקדם מאחר שהתייאש, ולכן תפקידנו כמבוגרים – בין אם אנחנו הוריו ובין אם אנחנו מוריו – הוא לעזור לו להכיר בעוצמות שלו ולראות את הייחוד שבו.
הטיפול בבעיות התנהגות של הילדים הללו הוא לרוב המאתגר ביותר. הנוסחה פשוטה למדי – משוב חיובי משנה התנהגות בעוד שמשוב שלילי עשוי לעצור אותה אך אינו מייצר שינוי. אם נרצה ליצור שינוי אמיתי, מוטב שננקוט במשוב חיובי. כל שעלינו לעשות הוא לזכור להאיר את ההצלחות של הילד, לשבח התנהגויות חיוביות (גם אם הן לא נעשות באופן מושלם), ולנשום עמוק – כיוון שבדרך כלל יידרש מאתנו תהליך ארוך יותר מאשר אצל ילדים ללא קשיי ויסות וקשב. הנה כמה עצות נוספות:
• הקפדה על שימוש נכון בגוון הקול ובאינטונציה – כאשר צועקים על ילדים בכלל, ועל ילדים עם רגישות שמיעתית בפרט, הם אינם שומעים דבר ממה שנאמר להם, אלא רק את הצעקה עצמה.
• שיקוף הרגשות של הילד – לעתים, ילדים עם קשיים מוצפים ולכן מתקשים לפרש לעצמם את המצב. תוכלו להגיד להם למשל: “אתה לא רגוע עכשיו, כבר סוף היום ואולי אתה כבר עייף/רעב”, או “אתה כועס כי לא רצו לשתף אותך במשחק וזה באמת מאכזב, בפעם הבאה תגיע בזמן ובוודאי ישתפו אותך”, וכו’. נוסף לכך, ילדים אלה מתקשים לזהות רצף אירועים ולהבחין בתמונה כולה (הם נוטים להתייחס לרגע ספציפי), ולכן חשוב לעזור להם לראות את המכלול ואף להסיק מסקנות.
• סדר יום מובנה – כתבו במקום ברור את הצפוי להם באותו יום, כיוון שסדר יום מאורגן וצפוי מסייע להם לחוש ביטחון.
• ברירת המילים – גם אם הילד עושה בחירות מוטעות ביותר, נסו להימנע משימוש במילה “אכזבה” על שלל הטיותיה (“אני מאוכזב” / “ציפיתי ממך ליותר”). אם צריך לתת ביקורת, התחילו במשוב חיובי וסיימו במשוב חיובי. באמצע – אמרו היכן דרוש שיפור. באופן הזה הילד ירגיש שמאמינים בו ורואים את נקודות החוזק שלו, וכך תהיה לו מוטיבציה להמשיך להתמודד וליצור את השינוי.
את העצות הללו כדאי לא רק להורים לאמץ, אלא גם למורים. נסו להיזכר במורה האהוב עליכם, מה הוא בעצם עשה בעבורכם שגרם לכם לאהוב ולזכור אותו? אולי הוא פשוט האמין בכם ואהב אתכם?
 
הכותבת היא מטפלת בלקויות למידה, קשיים בקשב וריכוז וקשיי וויסות, מאבחנת ומטפלת בשיטת ורדי ומלווה התפתחותית

 

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.