תלמידים רבים חרדים ממקצוע המתמטיקה ומשאר המקצועות הריאליים, אך מתברר כי התאמה של אופי הלמידה לאופי המקצוע עשויה להפחית את החרדה ולשפר הישגים. אנחנו ההורים יכולים לעזור להם לא לטבוע במספרים. כך תעשו את זה נכון!
אחד האתגרים שכמעט כל ילד, ואתו הוריו, עוברים, הוא הלמידה של מקצוע המתמטיקה. משום מה למקצוע הזה יצא מוניטין מפוקפק, והוא נתפס כמקצוע קשה ומתסכל, שמעורר אצל תלמידים רבים פרץ של רגשות שליליים, כמו חרדה וייאוש. לצד המתמטיקה, גם מקצועות ריאליים כמו פיזיקה וכימיה מאופיינים במוניטין דומה, ובכל מקרה הם באים כסתירה למקצועות הומניים – כדוגמת לימודי שפה, ספרות, גאוגרפיה והיסטוריה – שנתפסים בדרך כלל כפשוטים יותר. אבל האם זו חייבת להיות המציאות? אם נבין את ארבעת השלבים של הלמידה הריאלית, נוכל להיגמל מהמחשבות השליליות על אודותיה, להפחית את החרדה ולאפשר לילדינו – בכל גיל – למידה אפקטיבית.
שלב ראשון – הבנה
שלב זה בא לידי ביטוי בהבנת החומר ובתרגול הדוגמה שנלמדה במהלך השיעור, והוא מתרחש במהלך השיעור או לאחריו. אם שלב ההבנה מתרחש בזמן השיעור, הילד צפוי להניד בראשו כמי שמבין את החומר הנלמד, ואכן להרגיש כך, אף כי בשלב זה הוא עדיין אינו שולט בחומר הלימוד. שלב ההבנה מתאפיין ב’דעיכת החומר’ מהרגע שבו הסתיים השיעור ועד להשגת שלב הלימוד (גם אם הילד הבין היטב את הדוגמה בכיתה). כך למשל, אם לילד התקיים שיעור במתמטיקה ביום ראשון והוא קיבל שיעורי בית ליום חמישי, והוא מתפנה להכינם רק ביום רביעי (כפי שילדים רבים עושים) – ישנה סבירות גבוהה לכך שבשלב הזה הוא כבר לא באמת מבין את החומר. לעומת זאת, אם היה מתפנה להכנת השיעורים ביום ראשון, לאחר השיעור, היה נהנה מרמת הבנה גבוהה (לפני דעיכת החומר). מבחינה זו לנו ההורים יש יכולת לכוון את הילד, אף כי הכוונה זו אינה פשוטה.
שלב שני – לימוד
בשלב השני, שלב הלימוד, הילד צריך לפתור בהצלחה לפחות תרגיל אחד שדומה לתרגילים שהמורה פתר יחד עם תלמידיו בשיעור. לעתים, גם השלב הזה מושג במהלך השיעור עצמו (בעת התרגול בכיתה), אך במקרים אחרים השלב הזה מתאפשר רק בזמן הכנת שיעורי הבית – לאחר השיעור. ניתן לקבוע שהילד עבר את שלב הלימוד, אם הצליח לפתור תרגיל אחד לפחות. לצורך כך מותר לו להשתמש בכל חומר עזר ובתרגילים לדוגמה שכוללים פתרון, אך אסור לו להיעזר בחברים או בנו ההורים.
שלב שלישי – מיומנות (תרגול)
כדי שהילד יצליח לנכס לעצמו את חומר הלימוד, כלומר לעבדו ולהפנימו כך שישלוט בו ויהפוך אותו ל”שלו”, עליו לעבור משלב הלימוד לשלב המיומנות והתרגול. בשלב זה הילד יתרגל פתרון תרגילים רבים ככל האפשר, הדומים לתרגיל שאותו הוא הצליח לפתור בשלב הלימוד. הילד ימשיך לתרגל, עד שיגיע לשליטה מלאה בחומר. שליטה זו תתאפיין בכך שהוא לא יצטרך לחשוב כיצד לגשת לפתרון התרגיל, היות שדרך הפתרון תצוץ בראשו מיד כאשר ייתקל בתרגיל דומה. התפקיד ההורי בשלב הזה הוא לעודד, לסייע, להכיל ולחזק את הילד, כדי שלא יוותר על התרגול וימשיך לפתור את כל התרגילים בשיעורי הבית (ואם צריך אפילו עוד קצת, כדי להבטיח שהוא משיג את שלב המיומנות במלואו).
שלב רביעי – זיהוי
השלב הרביעי והאחרון הוא שלב הזיהוי, והוא רלוונטי לשלב ההתכוננות לבחינה. בשלב הזה נדרש הילד לזהות לאיזה פרק או נושא בחומר הנלמד שייך תרגיל מסוים. שיוך התרגיל לנושא הרלוונטי יאפשר לתלמיד לגשת לפתרון התרגיל בעזרת הנוסחאות והטבלאות הנכונות. זוהי למעשה הרמה הגבוהה ביותר של שליטה בחומר, משום שהיא מצביעה על הפנמה כוללת, על יכולת הבחנה ועל יכולת השוואה בין נושאים ותת-נושאים שכלולים בו. רמת שליטה כזו מעידה על כך שהילד אכן מוכן לבחינה.
מהי “שפת המתמטיקה”?
הבנת השלבים הללו חיונית לקיומה של למידה ריאלית מוצלחת ומספקת, ומהווה בסיס למאפיינים נוספים של הלמידה הזו. חומר ריאלי, יותר מכל חומר אחר, בנוי כנדבך על גבי נדבך, ולכן אי-ידיעת הבסיס עלולה לפגוע בתהליך הלמידה ולמנוע הבנה של החומר הנלמד בהמשך. לכן, במקצועות המדויקים התלמיד אינו יכול להיעדר משיעור או לא להבין חומר מסוים ולהתקדם הלאה – וחשוב שהוא יבין זאת. הילד היה חולה והחמיץ שיעור? הוא חייב להשלים אותו, כיוון שכל “חור” שנפער בחומר משול לקובייה חסרה במגדל (די בקובייה אחת שתחסר כדי לגרום למגדל כולו ליפול). מעבר לכך, אי-הבנה מצטברת עלולה לגרום לחוסר מוטיבציה, לוויתור, לייאוש או לפחד מבחינות – וכמובן רצוי לחסוך מראש את כל הנזקים הללו.
הורים, מורים ואנשי חינוך – הצטרפו אלינו לשיחה אינטרנטית מרתקת (וובינר) בנושא: סודות הלמידה. להרשמה
הלמידה של המקצועות הריאליים משולה ללמידת שפה. מדוע? לכל שפה יש אוצר מילים, תחביר וחוקי דקדוק, וכך גם במקצוע כמו מתמטיקה. לכן, לא ניתן ללמוד מתמטיקה שלושה ימים לפני הבחינה, כשם שלא ניתן ללמוד שפה שאיננו מכירים תוך שלושה ימים. לצורך הטמעת השפה אנו זקוקים לזמן. בנוסף לכך, אם לא נסגל לעצמנו את “שפת” המקצוע, לא נוכל להבינו. ככל שהילד יקדים ללמוד את השפה, כך הוא יבין טוב יותר את החומר הנלמד בכיתה.
כדי ללמוד את השפה הריאלית, מומלץ לבצע שינון חוזר ונשנה של הסמלים והסימנים המקובלים במקצוע הרלוונטי, ולוודא כי התלמיד אכן מבין את משמעותם. מומלץ גם להתחיל להשתמש בסמלים ובשפה החדשה במהלך הלימוד העצמי והתרגול, וכן בשיחות עם חברים לספסל הלימודים ועם המורה במהלך השיעור. אחת ההמלצות היא להכין מילון אישי, שבו יכתוב הילד מדי פעם את כל המונחים המתמטיים שלמד לצד משמעותם. זו אינה משימה קלה, וייתכן שהוא יצטרך עזרה, אך הצלחה בכתיבת המילון תקל על הילד בהבנת מושגי החומר ובהקשבה למורה בשיעור. כך למשל, כשהמורה יגיד משפט כמו “לווקטור שלושה פרמטרים: גודל, כיוון ונקודת מוצא”, הילד יבין מיד מה היא אמרה, ויוכל להדביק את הקצב.
להקשיב, יותר מהרגיל
במהלך שיעור מתמטיקה יש להקשיב למורה! נכון, חשוב לנהוג כך בכל המקצועות, אך במיוחד במקצועות הריאליים שנבנים, כאמור, נדבך על נדבך ועושים שימוש בשפה הייחודית להם. כהורים אנחנו יכולים לכוון את ילדינו להשתדל, בעיקר במקצועות הללו, להיות קשובים יותר, להיות ערניים, להקשיב למורה, לוודא הבנה של התכנים, לכתוב את דברי המורה ולהעתיק את הדוגמאות שניתנות. כמו כן, נמליץ לילדינו שכבר במהלך השיעור הם ירשמו בצד נקודות שלא הובנו כראוי כדי שיוכלו לבררן מיד בתום השיעור.
נראה כי הלמידה של המקצועות הריאליים תמשיך להיות מאתגרת בעבור תלמידים רבים, אולם היא יכולה להיות גם מספקת ומתגמלת. ילד המתאים את אופי הלמידה לאופי המקצוע צפוי לחוות הצלחות גדולות יותר, להבין טוב יותר את המורכבוּת, ולהרגיש מתוסכל פחות מאי הצלחות שנכונו לו לאורך הדרך.
לא לפחד כלל
ילדים רבים מפתחים פחד אמיתי ממקצוע המתמטיקה מסיבות שונות. אולם בדרך כלל נובע הקושי (כל עוד אין לילד בעיה אובייקטיבית מובנת כמו דיסקלקוליה) מכל מה שתואר לעיל. קרי, מאי הבנה של המאפיינים הייחודיים לתחום ומאימוץ גישה שגויה ש’אפשר להסתדר’ עם המקצוע הזה כמו שהסתדרנו עם ספרות או גאוגרפיה. אולם עלינו ועל ילדינו להבין כי למידת מתמטיקה דורשת תרגול, וכי אין קיצורי דרך. למידה כזו דורשת הבנה, אך חלק מובנה מהתהליך כולל בתוכו רגעים של אי ידיעה ואי הבנה – לפני שמגיעה ה”אֵאוּרֵיקַה” (התובנה, בשאילה מארכימדס) שמאשרת את פתרון התרגיל.
הכותב הוא איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה, בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בהנדסה, ממקימי “פסיפס” ומנחה מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך וילדים
