fbpx

הילד שלכם לומד כל היום ולא מספיק כלום? כך תעזרו לו!

no concentrate. shutterstock

 

תלמידים רבים מקדישים את רוב שעות אחר הצהריים ללמידה, אם לצורך הכנת שיעורי הבית ואם כהכנה לבחינות, אך בסוף היום הם מרגישים מותשים ומאוכזבים כי ‘לא הספיקו כלום’. זיהוי פרק הזמן שבו הלמידה שלהם היא אפקטיבית תסייע להם בשיפור ההרגשה והתוצאות

 
אלון, בן 15, הוא נער בעל משמעת עצמית גבוהה המקפיד ללמוד בכל יום בין שעה לשעה וחצי. הבעיה היא שבתום פרק הזמן הזה הוא מרגיש מותש, מתוסכל ומצוברח. אמו רויטל ביקשה להתייעץ איתי כדי לבחון מה אפשר לעשות בעניין. “אלון תמיד אומר לי שהוא ‘גמור’, שהוא מרגיש שהלימודים מעייפים אותו”, תיארה בפניי. “אפילו אם הוא מחליט לעשות הפסקה קטנה כדי להתאושש, הוא כבר לא חוזר ממנה”. הסיבה לתסכול, כך הבנו יחד מניתוח המצב, היא שאלון מרגיש שלמרות שהוא משקיע זמן רב בלמידה הוא אינו מספיק ללמוד את כל מה שקבע לעצמו כיעד ומתאכזב בכל פעם מחדש.
תלמידים ותלמידות רבים מרגישים כמו אלון. הם מקדישים ללימודים שעות ארוכות במהלך היום, אך לעתים קרובות אינם מגיעים להספק ולתוצאות המיוחלות. מהי הסיבה לפער הזה? אחת הסיבות העיקריות היא שהלמידה העצמית שלהם מושפעת בעיקר מאילוצים חיצוניים, ולא בהכרח מתאימה ליכולות ולצרכים האישיים שלהם.

לריכוז יש פרק זמן מוגבל

התבוננו לרגע בעצמכם. ודאי הבחנתם בכך שיש לכם, באופן אישי, יכולת ריכוז אופיינית – מעין יחידת זמן מוגדרת שבמהלכה אתם מצליחים להגיע לרמת ריכוז גבוהה ואפקטיבית. אצל חלק מהילדים, בעיקר אלו הסובלים מבעיות קשב, פרק הזמן הזה נמשך דקות ספורות בלבד, ואילו אצל אחרים הוא עשוי להגיע לשעה וחצי ואף יותר. איך אנחנו יודעים שהגענו לקצה יחידת הזמן האפקטיבי? אתם מכירים את זה שאתם קוראים בספר עד שאתם מגיעים לשלב שבו אתם קוראים שורה, מגיעים לסופה ואז מתחילים לקרוא אותה מחדש, שוב מגיעים לסופה ואז מתחילים מחדש…? כשזה נמשך כך כמה פעמים ברציפות, אתם כבר מבינים שאתם ‘לא כאן’ ושמוטב שתצאו להפסקה. וזה בדיוק מה שקורה ברגע שיחידת הזמן האפקטיבית מסתיימת – אנחנו חווים צניחה משמעותית ביכולת הריכוז, כמו גם ביכולת לחזור לריכוז.

הילד מחונן, ומה עכשיו?

הסמרטפון הוא סיוטו של כל מורה 

יש כזה דבר “מודעות פוליטית” בקרב מתבגרים בישראל? 
 
בואו נחזור לרגע לאלון. בנקודת זמן מסוימת הוא מתחיל ללמוד לקראת בחינה גדולה שיש לו למחרת. בגלל שהבחינה מחר, הוא מתכנן להקדיש שעתיים ללמידה כדי שיספיק לחזור על החומר לאחר מכן. אלא מה: כעבור שעה, מחצית מהזמן שהוא תכנן ללמוד, הלמידה שלו כבר אינה אפקטיבית. בחלוף שעתיים, הוא כבר עייף ומתוסכל מההספק הדל ומכך שהוא לא למד את כל מה שתכנן לבחינה מחר. מה עושים? אלון מחליט לעשות הפסקה קצרה כדי להתאושש ולאחר מכן לחזור ללמוד. אבל העייפות והתסכול מכריעים אותו, והוא כבר מחפש כל נתיב בריחה מהלמידה – רק לא לחזור ללמוד.
אילו אלון היה מודע ליכולותיו ולעובדה שמשך יחידת הזמן האפקטיבי שלו היא כשעה, הוא היה מתנהל אחרת: לומד במשך שעה, עושה הפסקה של רבע שעה ולאחריה חוזר להמשך לימודים של כ-45 דקות נוספות. בסך הכול הוא היה לומד שעה ושלושת רבעי השעה, פחות ממה שלכאורה למד באפשרות הראשונה, אך כל יחידת הזמן הזו הייתה אפקטיבית. כתוצאה מכך, ההספק היה גדול יותר והלמידה לא הייתה מסתיימת בתחושות של תשישות, תסכול או אכזבה.
איך נעזור לילד שלנו (וגם לנו, אגב)לזהות את יחידת הזמן הרצוף המרבית של ריכוז אפקטיבי (המכונה במונח המקצועי “יחידת רצף”)? לצורך כך יהיה עלינו להשיב על שתי שאלות: ‘מה הספקתי’? (למשל: “לפתור שלוש בעיות הספק” / “לקרוא עמוד ורבע”), ו’מה הבנתי’? (למשל: בסך הכול אני מבין היטב מה שלמדתי ברבע השעה האחרונה” / “עד עכשיו הכול ברור לי”).
בשלב מסוים, שבו יחידת הרצף תגיע לקצה, התשובות לשאלות הללו יצנחו משמעותית. על השאלה “מה הספקתי?”, התשובה תהיה: “בעיה אחת” או “פסקה אחת”; ועל השאלה “מה הבנתי?”, התשובה תהיה: “עכשיו כשאני חושב על זה – לא הבנתי כלום”. וזה בדיוק הזמן שבו הילד (או אתם) צריך לצאת להפסקה.
אבל רגע! לפני שאתם לוקחים הפסקה, תכננו את החזרה ממנה. כדאי שהילד ישאל את עצמו שאלה מסכמת על כל מה שלמד עד כה, ובנוסף יחליט מה הוא מתכוון לעשות ביחידת הרצף הבאה – כשיחזור מההפסקה.

או שאתה לומד או שאתה “לומד”

לרוב הילדים, יהיה קשה לבצע את הניתוח הזה באופן עצמאי כיוון שהמעבר לנקודת התייחסות פנימית הוא מורכב ומאתגר. כאן אתם כהורים יכולים לסייע לו רבות, בין אם על ידי הכרת הכלים שיסייעו לו להבין את היתרונות בלמידה מותאמת יחידות רצף ובין אם בהענקת תחושת ביטחון וקבלה. מעבר לכך, תוכלו לסייע לילדכם להיות מדויק. למה הכוונה? האם קרה לכם שמצאתם את ילדכם יושב במטבח וצופה בסרטון בסמרטפון, כשהמחברת והספר שלו מונחים על שולחן המטבח ושני אחיו הקטנים מתרוצצים סביב – אתם לגמרי לא לבד. אם תשאלו אותו, הוא יגיד שהוא לומד. והוא באמת מאמין בזה. הרי מדי פעם, בין ביס לביס, הוא קורא קצת או אפילו כותב משהו. אבל ברור שאין זו למידה פורייה ויעילה. למעשה, הוא יכול לבלות כך את כל שעות אחר הצהריים ולהתייחס לזמן הכולל הזה כ’זמן למידה’. כאן המקום להיות מדויק – כלומר לדעת שאם לומדים אז לומדים באמת, בזמן יחידת רצף אפקטיבית. לעומת זאת, כשאנו לא בזמן יחידת רצף אפקטיבית, למשל כשאנו לא מרוכזים – אז לא לומדים. ואפשר להגיד את זה בקול רם. או שלומדים או שלא לומדים. עלינו להסביר לילד את עקרון הדיוק ולעזור לו להיות כן עם עצמו – מתי הוא לומד ומתי הוא “לומד”. הבחירה שלו צריכה להיות מודעת: או שעכשיו אני לומד וכל כולי בזה, או שאינני לומד ואני מודע לזה.

ומה עם הפסקות?

נמצא כי משך הזמן המומלץ למנוחה הוא כרבע מגודל יחידת הרצף של הילד. עם זאת, חשוב לזכור שלכל ילד צרכים שונים. ישנם ילדים שיזדקקו להפסקה קצת יותר ארוכה מאחרים. עלינו ההורים להפנים את חשיבות ההפסקה ולא להתייחס אליה כאל “בריחה” מהלמידה. צריך לזכור כי ההפסקה היא חלק בלתי נפרד מהלמידה, וכי היא נועדה לקדם למידה אפקטיבית.
שאלה מהותית נוספת היא היכן לקיים את ההפסקה. ההמלצה שלנו היא להעדיף תמיד לצאת מסביבת הלימוד, כיוון שכך נוצר שינוי פיזי מוחשי שמסייע “לאוורר” את סביבת הלימוד והתחושות שלנו לקראת סוף יחידת הרצף. וכדי להבטיח שהילד ישוב ללימודים לאחר ההפסקה, מומלץ שלא להדליק טלוויזיה ולא להיכנס לרשת חברתית או לכל פעילות אחרת שיהיה קשה להתנתק ממנה בתום זמן ההפסקה שנקבע מראש.
ומה קורה בגמר ההפסקה? הילד חוזר ליחידת רצף נוספת. על פי רוב, כיוון שהילד כבר צבר עייפות מסוימת, יחידת הרצף הנוספת תהיה קצרה מקודמתה. ככלל, משך יחידת הרצף משתנה, נתון לשינויים ותלוי בגורמים רבים, כמו: השעה ביום, מידת העייפות, מידת החיבה למקצוע ולמורה ומידת הקושי של הנושא הנלמד. כיוון שכך, כדאי להמשיך לשאול את שתי השאלות שצוינו מעלה (מה הספקתי?, מה הבנתי?) בכל פעם שבה הילד יושב ללמוד.

כל התורה על רגל אחת

אפשר לסכם ולומר כי מודעות גבוהה וערנות ליכולות האישיות, לצד מנוחה מתוכננת ומותאמת והקפדה על דיוק (בזמן שלומדים – לומדים, בזמן שלא – לא) הם פרמטרים מכריעים במידת ההצלחה של הילד בתהליך הלמידה מחוץ לכותלי בית הספר. משמעת עצמית, כמו שראינו, לא תמיד מספיקה. אלון, אגב, היום כבר יכול להתגאות בכך שהוא עבר בהצלחה רבה את בחינת הבגרות הראשונה שלו, והוא גם יודע להגיד שהוא הרבה פחות מתוסכל.

הכותב הוא איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה, בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בהנדסה, ממקימי “פסיפס” ומנחה מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך וילדים

,

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.