אזעקות, ממ”ד, ביטול קייטנות, אינספור חברים וחטיפים, שני מתבגרים ופיצי אחד – נירית נפרדת בשמחה מהחופש הגדול הלא שגרתי הזה. אז איך ומתי מחזירים את הבית לשגרה? ♦ גרסה בעברית למאמר המקורי שהתפרסם בג’רוזלם פוסט עם סיום החופש הגדול
כבר יומיים שאני מסתובבת בבית, אחוזת תקווה, תוך שאני ממלמלת לעצמי את המשפט הבא: “עוד מעט החופש נגמר (ואיזה מזל שלא האריכו אותו), ואז מחייכת וחוזרת על המשפט הזה שוב. אין ספק כי המשפט הזה הפך בימים האחרונים למנטרה הקבועה שלי, ובכל פעם שאני חושבת עליו – אני מחייכת לעצמי בקלות ובקלילות כאילו הייתי בודהא קטן ורגוע.
האמת היא שהחופש הזה התחיל ברגל ימין. הילד ביקש, מיוזמתו אני חייבת לציין, להירשם לקייטנת ספורט (וזה אומר שתי ציפורים במכה אחת: גם קייטנה, וגם הילד מזיז את עצמו בדרך כלשהי. וספורט זה טוב, לא?). הילדה, לעומתו, החליטה שהחופש היא תמצא עבודה ותחסוך כסף. התכנונים של הילדים כל כך מצאו חן בעיניי, עד שהרגשתי ממש כמו משפחת בריידי הישראלית. הייתה לי הרגשה שהחופש הזה יהיה טוב מתמיד, ועם ילדים כאלו מחונכים ובעלי אמביציה אולי גם אני אצליח, לראשונה מאז שאני אם, ליהנות מהחופש הגדול.
הלילה ששינה את הכול
ואכן, השבוע הראשון של החופשה עבר בצורה הכי טובה שאפשר. הילד הלך לישון בשעות נורמליות, והתעורר מדי בוקר בשעה שמונה. גם הילדה שמרה על מסגרת שעות שפויה כדי שהיא תהיה מסוגלת לקום בבוקר ולחפש עבודה. אני, מיותר לציין, פשוט חגגתי. הבית היה ריק בבקרים, מה שאיפשר לי להמשיך לעבוד באין מפריע, הלילות היו פחות או יותר סבירים (חוץ מהחום), וכפולנייה אמיתית נדהמתי על כך שאין לי באמת על מה להתלונן. אלא שאז הגיע המצב הביטחוני. בהתחלה היו אלו מטחי טילים בדרום, לאחר מכן באשקלון ובאשדוד ואז הגיע הלילה שבו הייתה האזעקה במרכז. והלילה הזה בעצם שינה הכול.
בשעה 22:15 בלילה בדיוק, בעוד הילדים צופים בטלוויזיה, הפיצי ישן והבית נכנס אט אט לשגרת הלילה נשמעה לפתע אזעקה. ברגע הראשון נראה היה כי אף אחד מאיתנו לא קלט במה מדובר. אבל אז החלו הצעקות. הילד צעק לילדה שתזוז מהר, הילדה צעקה בחזרה שהיא מבינה ושיזוז בעצמו, הערנו את הפיצי ורצנו לממ”ד. ואז חיכינו עשר דקות ויצאנו. לכאורה לא קרה דבר, הכול היה בסדר. אבל בעצם מהרגע הזה החלה ההידרדרות.
בבוקר למחרת הודיעו בגן של הפיצי שאין ממ”ד ולכן הוא נשאר בבית. בו זמנית החליטו בקייטנה של הילד שממשיכים כרגיל, וזה אומר שבכל יום נוסעים למשחק כדורסל בעיר אחרת. בשלב הזה החלטתי שהילד יישאר בבית. הילדה, גם היא, החליטה על שינוי כיוון. לאחר שבועיים שבהם כיתתה רגליים ולא מצאה עבודה, היא הודיעה לנו כי מוטב שתישאר בבית: “גם ככה, זה לא מצב אידיאלי לצאת לעבוד”, היא הסבירה, “זה לא מצב נעים בכלל”. ואני הנהנתי ללא מילים.
מאותו הרגע הבית עבר טרנספורמציה מוחלטת. הבית הפך לממלכת הילדים, ואני הפכתי לעצבנית במיוחד: הם הלכו לישון בשעות הקטנות של הלילה, וקמו בכל פעם בשעה אחרת. הם היו, במשך היום, משועממים עד מוות ולא הפסיקו לריב על שטויות. כשהם לא רבו הם היו מול מסכים: צפו בטלוויזיה או במחשב או בנייד. וכשהם לא עשו את זה הם אירחו חברים. כל אחד מהם הזמין מדי יום כמויות של חברים ואירח אותם עד השעות הקטנות של הלילה (לפעמים גם כל הלילה). מצד אחד זה היה נחמד לגלות שלילדים יש כל כך הרבה חברים, ומצד שני כמויות האוכל שקניתי היו מטורפות, כמו גם הרעש והבלגן שסוג הפעילות הזה ייצר. “אבל עכשיו כל זה מאחוריי”, אני אומרת לעצמי, “או טו טו החופש הגדול מסתיים, והחיים שלנו יחזרו למסלולם”.
עוד כתבות בנושא:
- לטורים נוספים בבלוג של נירית צוק
- לחיי ההתחלות: מתחילים את השנה ברגל ימין
- מדריך ניו אייג’י לחזרה לשגרה. מתחילים מהיום!
אז איך ומתי מחזירים את הבית לשגרה?
1. מדברים עם הילדים: שבוע לפני שהחופש מסתיים זהו הזמן האידיאלי להתחיל בהכנות לחזרה לשגרה. וקודם כל חשוב לדבר על כך עם הילדים. כדאי להסביר להם, בהתאם לגילם כמובן, כי החופש הגדול מסתיים ויחד עימו גם ההתנהלות שהתאימה לחופש הגדול. כעת אנחנו חוזרים לשגרה שהייתה בשנת הלימודים.
2. מתרגלים לסדר יום מחדש: הסבירו לילדים כי בזמן החופש הם הלכו לישון בשעות מאוחרות אולם עכשיו הגיע הזמן לחזור לשגרה. קבעו שעה שבה הילד ילך לישון כדי שיהיה לו קל לקום בבוקר.
3. מכינים את ספרי הלימוד והתלבושת האחידה: הכינו יחד עם הילדים את ספרי הלימוד, ציוד בית הספר והתלבושת האחידה. קחו את המטלה הזאת כפרויקט כיפי, שאפשר לעשות יחד עם הילדים. תנו להם לבחור את הציוד לבית הספר, את צבעי התלבושת ועוד. הפעילות הזאת אינה רק מהנה אלא היא חלק מההכנות העוזרות לילדים להבין ולהפנים כי זהו, החופש הגדול מסתיים ושנת הלימודים מתחילה.
4. מסיירים בבית הספר החדש: אם הילד מתחיל מסגרת חדשה זהו הזמן המתאים כדי לקחת אותו לסיור בבית הספר, לברר כיצד הוא מגיע וחוזר ולבדוק האם ישנם ילדים שאתם מכירים שלומדים איתו. גם אם הילד אינו מתחיל בית ספר חדש כדאי להזכיר לו כיצד הוא מגיע לבית הספר וחוזר, ולבדוק האם היה רוצה לארגן מפגש מקדים עם כל החברים.
5. מקנחים בחגיגת סיום החופש: אמנם אתם בוודאי מרגישים שכל החופש היה חגיגה אחת גדולה עבור הילדים אולם, למרות זאת, מומלץ לעשות משהו לסיום: יום חופש עם פעילות כיפית, פיקניק או אפילו הליכה לפארק אחר הצהריים.