נער: “אני מבין את הרצון לפרוק כל עול לאחר 12 שנות לימוד. גם אני סיימתי השנה י”ב, אך אני סבור שאפשר לעשות את הדברים אחרת. אולי במקום ה’אפטר פרטי’ ומופע שעומד על רגליים עקומות אפשר לעשות משהו יותר משמעותי? אולי במקום ‘לדפוק את הראש’ עם אלכוהול צריך לעשות משהו שאתם באמת תזכרו?”
[credit]מאת: נמרוד רוגנשטיין, 29.06.14[/credit]
מסיבות סיום היו מאז ומתמיד גולת הכותרת בשנת הלימודים האחרונה של תלמידי בתי הספר ברחבי העולם. בסרטים, התלמידים מגיעים לנשף מפואר, הולכים על השטיח האדום. הבנים שוכרים טוקסידו ומגיעים עם לימוזינות. הבנות לובשות שמלות מעצבים. התלמידים בישראל מנסים לחקות את אותו נשף אידיאלי אך התוצאה היא הפוכה לגמרי.
תחילה מתחילים עם האודישנים, שם כל אחד מציג את כשרונו על הצד הטוב ביותר. ואז חלוקת תפקידים. וכרגיל אלו שהתחנפו לבמאי יקבלו תפקידים ראשיים. ואז חזרות. חזרות. חזרות. חזרות בין המבחנים והבגרויות וכל מי שלא מגיע לחזרה יאבד את התפקיד שלו. ובריקודים יש מלחמת התשה על המיקום, מי יהיה מקדימה? מי יהיה מאחור? מי באמצע ומי בצד. ונשאלת השאלה האם לא היה עדיף שמההתחלה תלמידים מתוך בית הספר ייטלו על עצמם את התפקיד של הבמאי והכוריאוגרף? האם באמת שווה להוציא כסף על בעלי תפקידים אלו?
יומיים לפני המופע ההפקה על הרגליים תרתי משמע. יום שלם של חזרות מתיש והרצון העז להגיע סופסוף הביתה, למיטה כדי לנוח לקראת מחר. ואז מגיע היום של המופע ואף על פי שאולי התבלבלת בריקוד או שיחקת על הפנים ההורים ימחאו לך כפיים ויגידו לך “עשית את המופע”, בעוד שבפועל היה לך משפט וחצי במשך כל ההופעה. עולים כולם לשיר סיום מוקלט ורוב הזמרים עם קולות מגוהצים. ואז פתאום מים, קונפטי ושמפניות באוויר. הסתיימה ההופעה.
כל האורחים, ההורים, המורים והמכובדים הולכים להם והשכבה נשארת ומחכה לאוטובוסים שיגיעו. אם הם הגיעו ללא איחור מזלכם שפר עליכם, אבל רוב הסיכויים שתגיעו למועדון באיחור של שעה וחצי מהמצופה.
לטורים האחרים במדור “אחד על אחד”
המדריך לנערה המבלה: מה ללבוש למסיבת כיתה? ולמועדון?
נחזור לשטיח האדום. הניסיון לחקות את הסרטים עם שמפניות, שטיח אדום ובגדים שעלו יותר מדי כסף הוא מוטעה! האם המסיבות ההמוניות שכוללות רקדניות חושניות ואלכוהול חופשי באמת נחוצות? האם את המחירים המופקעים שתשלמו לפני המסיבה הכרחי לשלם?
אני מבין את הרצון לפרוק כל עול לאחר 12 שנות לימוד. גם אני סיימתי השנה כיתה י”ב, אך אני סבור שאפשר לעשות את הדברים אחרת. עמדתי היא שמסיבות הסיום אינן צריכות להיות באחריות מפיק וכוריאוגרף חיצוניים. אני סמוך ובטוח כי ישנם מספיק תלמידים שיודעים לביים או ללמד ריקודים, ואפילו ליצור ולהפיק את המוזיקה הרבה יותר טוב ממה שהמקצוענים בשכר יודעים לעשות. ואולי במקום ה”אפטר פרטי” ומופע שעומד על רגליים עקומות אפשר לעשות משהו יותר משמעותי? אולי במקום ‘לדפוק את הראש’ עם אלכוהול צריך לעשות משהו שאתם באמת תזכרו? אבל זאת כבר החלטה שלכם.
הכותב הוא תלמיד, שסיים השנה את כיתה י”ב, כתב נוער במגזין RESH
אמא: “ניסיתי לחשוב איזה מסיבות סיום נערכו לנו שלא בסוף אמיתי – כיתה ו’ (סוף היסודי), בסוף כיתה ט’ (סוף החטיבה) או בסוף י”ב (סוף התיכון)?! לא עלה בזכרוני דבר. ברור לי שהיה משהו אבל מה? לא הצלחתי לזכור. תוך כדי כך, עלתה בי מחשבה נוגה – האם בנותיי יזכרו את מסיבות הסיום שלהן?”
[credit]מאת: שרון דור-בן חורין, 29.06.14[/credit]
בפורים בן זוגי היקר התחפש לג’נטלמן, לבש חליפת טוקסידו נאה ומרשימה וגם השתדל לתנהג בהתאם:). השבוע אמא שלו באה לקחת את החליפה. לשם מה את צריכה אותה? תהיתי, והיא סיפרה לי על האחיין שלנו שמסיים י”ב ומתכונן לנשף הסיום. כן, הנשף, זה שתמיד ראיתי בסרטים האמריקאים. אני יודעת שנשף הסיום של י”ב הוא כבר טרנד ישן, שהחל לצבור תאוצה גם בארץ לפני למעלה מעשר שנים.
סקרנותי גברה עליי ויצאתי לחקור את מנהג נשף הסיום, מה בדיוק יהיה שם? אולם, אוכל, הופעה, לימוזינה, שמלות נוצצות? שאלתי את המתבגרת שלי אם היא שמעה על כך (בכל זאת היא רק בחטיבה) והיא הסתכלה עליי במבט מתעלף – “ברורררר!!”.
ומה את חושבת על זה? ניסיתי לחקור בזהירות. “מה, מה ז’תומרת מה אני חושבת על זה?! אמא! נשף הסיום הוא חלק מסדרת אירועים שמתרחשים בי”ב וברור שרק חננות לא משתתפים”. טוב, יש לנו עוד כמה שנים לעבור, חשבתי לעצמי וחזרתי לנשום בשקט. “מחר אני הולכת לים, יש מסיבת סוף שנה עם הופעות בים לתיכוניסטים מהצהריים עד הערב”, היא זרקה לעברי ונעלמה.
ניסיתי לחשוב מה עשינו במסיבת הסיום של השכבה שלי בכיתה י”ב. נזכרתי בהפקה המושקעת מאוד בסוף חטיבת הביניים בכיתה ט’. לא זוכרת מה בדיוק היה שם אבל נזכרתי במיקום הבמה, בחזרות הרבות שעשינו. תמונה נוספת חלפה בראשי – הרונדו המפורסם של סוף י”ב, גם אותו אני זוכרת. יכול להיות שלא הייתי יודעת שהוא עדיין ממשיך להתקיים אלמלא בשבוע שעבר, בעת ארגוני מסיבת הסיום של בתי הבכורה, עלתה השאלה האם מסיבת הסיום לתלמידי ח’ שתיערך בים לא תהיה המונית מדי בגלל הרונדו של י”ב שמסתיים בים.
ניסיתי לחשוב איזה מסיבות סיום נערכו לנו שלא בסוף אמיתי – כיתה ו’ (סוף היסודי), בסוף כיתה ט’ (סוף החטיבה) או בסוף י”ב (סוף התיכון)?! לא עלה בזכרוני דבר. ברור לי שהיה משהו אבל מה? לא הצלחתי לזכור. תוך כדי כך, עלתה בי מחשבה נוגה – האם בנותיי יזכרו את מסיבות הסיום שלהן?
“מה פתאום סמים? הוא בסך הכול הולך למסיבה בטבע”: המדריך להורה התמים
כבר 14 שנה אני מתפקדת כאם במשרה מלאה. בדרך כלל גם כאם מעורבת ופעילה ולכן יודעת כמה השקעה ומחשבה נדרשות בתכנון מסיבות הסיום. בגן זה עוד היה עסק קל, אבל בבית הספר, וככל שעולים בגיל, ההפקה נהיית מורכבת ויצירתית יותר. חושבים על מיקום, על תוכן הפעילות, על כתיבת הברכות, חלוקת המתנות, ועיקר העיקרים – תכנון הצגת ההורים. וזה קצת יותר מדי.
שלא תבינו לא נכון, אני “חיית מסיבות”, אבל קצת תשושה כבר ממסיבות סיום. יש כל כך הרבה כאלה – כי בל נשכח את מסיבות הסיום בחוגים! זו הסיבה שיומני, כמו הורים אחרים, מלא באירועי מסיבות סיום עד אמצע יולי. לכל חוג יש מסיבת סיום וההקדמה לכך היא באותן קבוצות ווטסאפ שמזכירות שאוספים כסף למתנות עבור המדריכה או המדריך.
מתנות זה בכלל הצד החזק של כל אירועי הסיום. מה קונים למורה? מה קונים למדריכה? כמה כסף אוספים? עוד סאגה שמפעילה את הטלפון שלי שעות נוספות (כן, כן, מודה באשמה אני בחרתי להיות פעילה, וכן, אני אוהבת את זה). אני חושבת שכל משפחה שמנהלת תקציב צריכה לתכנן בחודש יוני גם תקציב הוצאות נפרד למסיבות סוף שנה. וכן, ככל שהילד מתבגר יש לקחת בחשבון שהתקציב גדל!
אני אוהבת מסיבות, מתה על מסיבות סיום, עברתי כבר שתיים ועוד ארבע לפניי. אבל עם כל הכאב ראש הזה, וההוצאות האלה, הבטחתי לעצמי לנשום, לחייך, לזרום ולקחת חופש אחרי ה-15 ביולי.
הכותבת היא אמא לשלוש, מאמנת ויועצת להורים ליחסים שקטים, נעימים ומצמיחים. לאתר של שרון
