fbpx

מי צריך הורים?

מי צריך הורים? צילום: shutterstock
מי צריך הורים? צילום: shutterstock

הצעת חוק החדשה, האמורה להסדיר את הטיפול הרפואי בבני נוער ללא התערבות הורים, מתגלה כבעייתית במיוחד. הילה פינקלשטיין מסבירה למה

 

לאחרונה צדה את עיניי הצעת חוק חדשה, האמורה להסדיר את הטיפול הרפואי בבני נוער ללא התערבות הורים. כלומר, אם עד היום כל התייעצות או טיפול רפואי, פרט להפלות בקרב נערות, בוצעו באישור או בידיעת ההורים, כעת מדובר בפרוצדורות שניתן לבצען גם ללא הסכמה או אישור הורים. ההסתייגות היחידה הינה כי על הצוות המטפל להתרשם מבשלות הנער או הנערה, ולעשות ככל שביכולתו כדי לשכנע אותו/ אותה לשתף וליידע את ההורים בפרוצדורה הרפואית.

הבעייתיות בחוק המוצע

למיטב הבנתי, מטרת ההצעה היא לתת גיבוי חוקי לדילמות שונות שעימן נאלצים הצוותים הרפואיים להתמודד בעבודתם מול בני נוער. להערכתי, הרציונל העומד מאחורי הצעת החוק הזו הוא מתן כבוד לשיקול דעתם של בני הנוער לגבי פרוצדורות רפואיות, הנוגעות לגופם ולפרטיותם. כמטפלת בנערות ברור לי שהחוק החדש אמור לסייע בפתרון בעיות סבוכות, שבהן נתקלים בעיקר הצוותים הרפואיים בבית החולים במקרים שונים, כמו: התערבות וטיפול מיידי בנערות שנאנסו או כאלו שחוששות שנדבקו במחלת מין, ומסיבות שונות אינן מעוניינות ליידע את הוריהן.
ניכר כי יוזמי הצעת החוק מבינים את הבעייתיות בנושא, ולכן הם מדגישים בהצעתם את תפקידו של הצוות הסוציאלי והנפשי בבית החולים. צוות זה אמור לספק גיבוי לרופא, ולשוחח עם בני הנוער על משמעויות הטיפול ועל משמעות הבחירה בטיפול שנעשה ללא ידיעת ההורים. אך, למרות כוונותיו הטובות של המחוקק נראה כי הצעת החוק אינה נותנת מענה לרופא בקהילה שלא הוסמך לבדוק את בשלותם הרגשית והנפשית של בני נוער, ואינו מגובה לשם כך בצוות סוציאלי.

“להתחיל גלולות? אם אמא תגלה היא תהרוג אותי!”

היא בת 17, הוא בן 30- יחסים מסוכנים?

איך נראית אהבה בגיל ההתבגרות?

מי יאשר לנערות גלולות?

החוק החדש מנסה לספק פתרונות למציאות שבה בני הנוער לא מתייעצים עם ההורים, ולכן גם נחשפים יותר לסכנות. ובואו ניקח כדוגמה את נושא התרבות המינית של בני הנוער על מנת להבין את מורכבות הצעת החוק: השיח על אמצעי מניעה ועל מיניות הוא שיח הכרחי בכל בית שיש בו מתבגרים. בבית אידיאלי יתקיים שיח פתוח, כזה שבו ההורה ידריך, בני הנוער יקשיבו, והם ילכו יחד אל הרופא. אולם, כולנו יודעים שהמציאות היא שונה ומורכבת. מניסיוני, אני רואה עד כמה קשה להורים לשוחח על כך בפתיחות עם הילדים. אלו מצידם נבוכים ונמנעים לשאול שאלות על הנושא. כתוצאה מכך קל יותר לבני הנוער פשוט ללכת ולרכוש קונדום או לקיים יחסים לא מוגנים ולסמוך על המזל.
במהלך עבודתי פגשתי נערות רבות שהופעל עליהן לחץ לקיים יחסי מין, והן הסכימו רק כדי לרצות את החבר שלהן. נערות אלו מגיעות אל הרופא ומבקשות גלולות, הרופא נותן את המרשם כי הוא הוסמך לרשום תרופות. וזהו, פשוט וקל. האם הרופא מנסה לברר מה מצבה הנפשי של הנערה לפני שהוא רושם לה את הגלולות? ואם הוא מנסה, האם חמש הדקות המוקצות לרופא בקהילה מספיקות לו כדי להבין את רגשי המטופל? בנוסף לכך, רופאים יודעים לשאול ולברר על ההיסטוריה הרפואית של כל מטופל, אבל רוב בני נוער לא ממש יודעים לענות על השאלות האלה. אם הרופא ישאל לפני מתן הגלולות: “האם יש היסטוריה של קרישיות יתר במשפחה?” – האם הנערה תדע לענות על כך? והרי נטייה משפחתית לקרישיות יתר מהווה סכנת חיים לנערה שנוטלת גלולות. (אגב, יש לציין שהמענה המספק לצורך זה היה עד כה במרכזי “דלת פתוחה”). לכן, אם החוק מבקש להעניק כבוד לבני הנוער עליו להביט בעיניים פקוחות גם על השירות הרפואי בקהילה ולספק לו את האפשרויות להעניק הדרכה מתאימה ומקצועית סביב מיניות ואמצעי מניעה.

הכותבת היא פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות העובדת עם בני נוער ומשפחות. לאתר של הילה

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.