“לפני הפגישה בכלל חשבתי שהם בעד פיגועים וטרור”
“רבנו, צעקנו, השלמנו, דיברנו ושיחקנו”, זה מה שאמרתי לדודה שלי רותי שבנה, בן דודי מאור, נהרג בפיגוע לפני שנתיים בבורגס. אבל רגע, אתחיל את הסיפור שלי מההתחלה. שמי אופיר, ואני בת 16. לפני כשנתיים בן הדוד שלי מאור, מאורי – ככה היינו נוהגים לכנות אותו, טס עם חברים שלו לסוף שבוע בבורגס. זה היה סוף שבוע שממנו הוא וחברו לא חזרו. אפלה, עננים שחורים, צעקות, דמעות, יגון וכאב. זה מה שאני זוכרת מהרגע שהודיעו לנו שהוא אחד מההרוגים. מאותו היום החלטתי שאני רוצה לעשות משהו בנידון. לא עוד רצח, לא עוד פיגועים ולא עוד משפחות שכולות!
התחלתי לעשות שינוי בקטן
אני יודעת שזה נשמע בומבסטי אבל החלטתי שזו המטרה שלי, ואני מתכוונת להשיג אותה בכל מחיר. כצעד ראשון להגשמת המטרה התחלתי בקטן, במפגשים עם תלמידים מבית הספר הערבי בעירי עכו “חלמי שעאפי”. באתי מוכנה, מצוידת בטיעונים משכנעים כאילו אני הולכת לנאום מול ראש הממשלה. ואז הם נכנסו אחד אחרי השני, אחת אחרי השנייה. המבטים שלהם החזירו אותי שנתיים לאחור. פתאום הדברים שכל כך רציתי להגיד להם נעלמו, ואני לא הצלחתי לדבר. לקחתי נשימה עמוקה ועוד אחת כדי להירגע. ואז כל אחד הציג את עצמו, ואמר במה הוא חושב שהפרויקט של “אפשר אחרת” יכול לתרום לו.
הצגתי את הסיפור שלי, וראיתי שכולם המומים. היו התלחשויות, שמעתי כמה מחבריי לכיתה ממלמלים: “היא בטוח תבכה”, “היא יכולה להתפרץ ולא לשלוט בעצמה”. זה אמנם קרה פעם אחת אבל היו כאלה שידעו בדיוק איך להרגיע אותי. לשמחתי המפגש הראשון נגמר בטוב, ואני חזרתי הביתה עם תובנות חדשות.
הורים שואלים: האם הילד שלי חווה דיכאון?
הבלוגים הכי מעניינים של בני הנוער
הכל קיבל משמעות אחרת
בבית, הסתכלתי שוב על הדף שהכנתי עם הטיעונים שאותם תכננתי להגיד, ופתאום הכול קיבל משמעות אחרת, משמעות שונה לגמרי ממה שחשבתי. הבנתי שבאמת אפשר אחרת. האמת היא שלפני הפגישה בכלל חשבתי שהם בעד פיגועים ובעד טרור. אבל אז התברר לי שהם מגנים כל פעילות כזאת, כל פעילות שיכולה לגבות חיי אדם לא משנה אם הוא יהודי, ערבי או נוצרי.
במסגרת הפרויקט יצא לי לפגוש גם ילד מדהים – וואסים קוראים לו. אני זוכרת שכבר במפגש הראשון הייתה לנו שפה משותפת,
ויותר מכך – הייתה לנו מטרה משותפת. הגענו למסקנה שאולי לא נצליח לשנות את העולם אבל ללא ספק אנחנו נמשיך וננסה לשנות פה, בעיר שלנו, בעכו העיר המעורבת.
זהו. זה הסיפור שלי, זאת אופיר האמתית. ולסיום אוסיף משפט שאני מאמינה בו: “אל תשפטו בן אדם לפני שאתם יודעים מהו הסיפור שעומד מאחוריו”.
הכותבת משתתפת בפרויקט של עמותת “אפשר אחרת”, שמפגישה מזה 15 שנה בין ילדים יהודים וערבים בכל רחבי הארץ.
