בשנה האחרונה שיגרה הפרקליטות המלצה לתובעים להחמיר בענישה נגד מתעללים בבעלי חיים ולהתחיל להטיל מאסר בפועל. כאשר המתעלל הוא קטין, יש כמובן לבחון האם הגיע לגיל האחריות הפלילית ולערב גורמים פסיכולוגיים בתהליך. ועדיין, הדעות חלוקות לגבי העונש האפקטיבי ביותר
אלן סטראנג היה רק בן 17 כשבאישון לילה ניקר את עיניהם של שישה סוסים באורווה שבה עבד. כל הסובבים אותו – בני המשפחה, השכנים והחברים – ראו בו פושע אכזרי, מופרע וחסר תקנה, והתנחמו באשפוזו במוסד סגור. רק אדם אחד, פסיכיאטר בתפקידו, הסתקרן והחליט לחקור מה הביא את הנער השקט והמופנם לבצע מעשה כה אלים וחסר רחמים כלפי חסרי ישע. זהו סיפור המחזה “אקווס”, שכתב המחזאי פטר שאפר בשנות השבעים של המאה הקודמת. אבל התעללות בבעלי חיים מתרחשת במציאות באורח קבע, מחוץ לכותלי התיאטרון או מסך הקולנוע, ובשנים שחלפו נראה כי התופעה הזו הופכת שכיחה עוד יותר.
למרבה ההפתעה, דווקא בעשור האחרון אנחנו נתקלים לעתים ביחס סלחני מדי כלפיה. מה שפעם נתפס כמזעזע ולא שפוי זוכה היום לא אחת לביטוי ויזואלי ברשתות החברתיות, שעלול להיתרגם על ידי חלק מהאנשים ל’משובת נעורים שבסך הכול חרגה מגבול הטעם הטוב’. מצד שני, התמונות וסרטוני התיעוד הקשים יותר שעולים לרשת משיגים בדרך כלל את התוצאה ההפוכה – הם מעוררים זעזוע עמוק באדם הממוצע ומובילים להעלאת המודעות לנושא, לחשיפה מוגברת של מקרי ההתעללות ולעריכת ‘משפטי שדה’ לפושעים בגרסת הפייסבוק. אולם משפטי שדה בפייסבוק, כידוע, כוחם מוגבל. אז מה באמת צפוי לאדם המתעלל בבעלי חיים חסרי ישע, ועד כמה גילו הצעיר יכול להוציא אותו מהמעשה הנפשע והאכזרי ‘ללא כל פגע’?
חוששים שהילד שלכם עובר התעללות בבית הספר? סימנים שצריכים להדליק נורה אדומה
לגדול עם חיה בבית: כל הסיבות להביא הביתה חיית מחמד – גם אם זה נראה לכם ממש קשה
רציחות, סמים, עינויים: לפני שאתם קונים משחק מחשב לילד, בדקו מה יש בו!
החוק למניעת התעללות בבעלי חיים קובע עונש מאסר של עד שלוש שנים. אולם בפועל, מאות תלונות מוגשות למשטרה מדי שנה – עשרות מהן מיתרגמות לתיקי חקירה ונדונות כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבות, לנזק שנגרם בהתעללות ולמצבו של המתעלל (גילו, מצבו הנפשי וכו’). רק כ-30 אחוז מתיקי החקירה הופכים לכתבי אישום, והענישה נעה כמעט תמיד מענישה קלה מאוד לעבודות שירות או עבודות לתועלת המדינה. כמובן שעקב כך לא מתקיים גורם הרתעה, לכן לא מפתיע כי המקרים הולכים ומתרבים.
המציאות האבסורדית הזו היא שגרמה לפרקליטות לשגר בשנה האחרונה מכתב נחרץ לתובעים, שבו היא קוראת להם להחמיר את האכיפה במקרי התעללות בחיות, לא להסתפק בעונשים הקלים ולהתחיל להטיל על הנאשמים מאסרים בפועל.
הפגיעה בחיות כתמרור אזהרה
מאחורי ההמלצה שהוגשה באחרונה לתובעים עומדת עורכת הדין עירין ענבר-אייזינגר מפרקליטות חיפה. פשעים נגד בעלי חיים בדרך כלל אמנם אינם זוכים לצידוק, היא אומרת, אך הגינוי – רפה. ענבר-אייזינגר עמדה בראש צוות בין-משרדי שמונה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין. הצוות כלל נציגים ממשרד המשפטים, ממשרד החקלאות, מהמשרד להגנת הסביבה ומהמשטרה, ופעל כדי לבחון את אמצעי האכיפה והענישה בתחום ההתעללות בבעלי חיים. כאמור, לאחר הגשת מסקנות הוועדה ובהתאם להמלצת היועץ המשפטי לממשלה פנתה לאחרונה ענבר-אייזינגר לעמיתיה התובעים בבקשה לקבוע רף ענישה של מאסר בפועל וקנס גבוה לטובת קרנות למען בעלי חיים. במכתבה ציינה כי “חברה שחרתה על דגלה ערכי מוסר והגינות אינה יכולה להסכים עם תופעה פסולה מסוג זה, ועליה לעשות ככל אשר לאל ידה כדי למנעה. פעמים רבות, עבירות של התעללות בבעלי חיים מצביעות על מסוכנות רבה של הנאשם, ועל פוטנציאל אלימות גבוה מצידו לחברה בכלל ולחסרי ישע בפרט”.
לסברה שמציגה ענבר-אייזינגר בנוגע לקשר שבין התעללות בבעלי חיים לבין רמת המסוכנות של הפושע לחברה שותפים גורמי אכיפה וטיפול רבים. עמם נמנה גם מאיר לוי, מטפל חינוכי באמצעות בעלי חיים מאזור הדרום. “הפגיעה בבעלי חיים מהווה הרבה פעמים תמרור אזהרה. קו אדום, שכאשר הוא נחצה הולך לאיבוד חלק גדול מתחושת האמפתיה של האדם לחלש ממנו, למי שעשוי להזדקק לעזרתו”, אומר לוי, ומצביע על כך שלרוב האסירים שהואשמו בפשעי אלימות יש עבר של פגיעה בבעלי חיים. “מניסיוני, באופן כללי לילדים יש משיכה לתחושת כוח – לעליונות ולשליטה הזו על חלשים מהם. זה יכול להיראות כמו אכזריות, וזה מתחיל במעיכת נמלים, צייד זבובים וכו’. אולם מה שחשוב כאן זו ההכוונה החינוכית, ההתערבות ההורית”.
לוי סבור כי לא מדובר במשימה פשוטה, מכיוון שכל העת, כבר מגיל צעיר, אנחנו מעבירים לילדים שלנו מסרים כפולים. “כי למה לא למעוך נמלים להנאתי אבל כן לרסס אותם כשהם מסתובבים במטבח?”, הוא אומר. וזאת בלי שאפילו נתחיל להתייחס למסר הכפול הטבוע באכילת בשר. גם עו”ד ענבר-אייזינגר מתייחסת לטרמינולוגיה המשמשת את ההורים. היא מדגישה כי “ילד שרומס נמלים או הורג ג’וקים לא הופך למסוכן, אולם המציאות החברתית-תרבותית ואופן ההתייחסות שלנו כהורים לעצם המעשה הזה הם שמעצבים את רגשות החמלה והאמפתיה אצל הילד. היחס שלנו למתרחש הוא שמעצב את אופן ההתייחסות של הצעירים שלנו – לרמשים קטנים, לחיות הבית, ואפילו לחיות משק גדולות ועדיין חסרות ישע”.
התערבות פסיכולוגית – כשמדובר בנער
ההמלצה לתובעים להחמיר את האכיפה במתעללים בבעלי חיים היא רק טיפה בים. המכתב אשר יצא בקיץ האחרון יועד, כאמור, לתובעים בלבד, לא לשוטרים ולא לחוקרים, אולם הוא בהחלט משקף את השינויים המתחוללים בשנים האחרונות בעולם המערבי. הכוונה היא לכך שלצד מקרי התעללות מזעזעים בבעלי החיים חסרי הישע (והתגברות האלימות באופן כללי) ניכרת המגמה להפוך קשובים יותר לסביבה – ובתוכה גם לבעלי החיים. כך עומדת מצד אחד אלימות גואה, ומהצד השני מודעות גבוהה ושינויים באורח החיים של קבוצות מסוימות באוכלוסייה. אפילו את גל הטבעונות העכשווי קשה לנתק מהתופעה הזו.
ואיך מתמודדות מדינות אחרות עם מקרי התעללות בבעלי חיים? מומחים בתחום טוענים כי מערכת האכיפה הישראלית פועלת באופן דומה למדי גם במדינות אחרות, אולי פרט לעובדה שהמנגנונים שם מתוקצבים באופן ראוי יותר. כמתבקש, מערכת האכיפה כוללת התערבות של מוסדות חינוכיים – מורים, הנהלת משרד החינוך, מטפלים, גורמי רווחה וסעד. כמו כן, הארגון “תנו לחיות לחיות” פועל בצמוד למחלק האינטרנט של המשטרה ועוקב אחר אופן הטיפול בכל תלונה או תיעוד של התעללות כדי לוודא שלכל מקרה ניתנת התייחסות רצינית וטיפול כנדרש. כשמדובר בילדים ונוער, המופנים דרך מחלקות הרווחה השונות, נדרשת כמובן גם התערבות פסיכולוגית.
“בכל מקרה של התעללות נעשה טיפול נקודתי, במטרה לגרום לילד להבין שהתנהגות כזו אינה ראויה ושאין לה מקום בחברה שלנו”, מסביר לוי. “כמו כן יש להדגיש כי המעשה אינו חוקי, וכי בעצם מדובר בפשע שדינו מאסר. עניין החוק והענישה מאפשרים הפנמה של האיסור”. לוי מוסיף כי במהלך הטיפול הרגשי נעשה ניסיון להתחקות אחר הנסיבות למעשה: “האם מדובר בפחד, או בגועל שבא לידי ביטוי בהתנהגות תוקפנית? האם ישנם קווים אלימים אנטי-סוציאליים שמצריכים התערבות פסיכיאטרית? האם קיים כאן שחזור של ילד פגוע שהופך לפוגע כדי לבקש עזרה – ובעזרת השלכה מנסה לאותת לסביבתו שהוא זקוק לתמיכה?”
קו הרתעתי או חינוכי?
אמנם אין מחלוקת על כך שנחוצה ענישה של המתעללים הצעירים בבעלי חיים, אם משיקולים חינוכיים ואם משיקולי הרתעה, אך יש תפיסות שונות לגבי סוג הענישה הרצוי. כך למשל, דווקא נציגי ארגונים למען בעלי חיים סבורים לרוב כי הענישה היעילה ביותר היא עבודות שירות והתנדבות עם בעלי חיים – במטרה לחשוף אותם לרגשות של חמלה ואמפתיה ליצורים חסרי הישע הללו. “אין לי ספק שישנו קשר בין ילדים שחשופים לאלימות כקרבנות לבין הנטייה של אותם ילדים לנהוג באלימות כלפי בעלי חיים חסרי ישע, קטנים וחלשים מהם”, אומרת אתי אלטמן, מייסדת ומנכ”לית עמותת “תנו לחיות לחיות”. לעומתה, תובעים משפטיים טוענים שהניסיון לתת לנוער מתעלל ואלים לטפל בבעלי חיים עלול בהחלט להחטיא את המטרה – מבחינת התוצאה ומבחינת האפקטיביות החינוכית. “כמו שלא נחשוב לשלוח אנס להתנדב במעון לנשים מוכות, כך אין טעם לצפות שילדים שרוצצו ראש של חתול יוכלו לנהוג בחמלה כלפי יצורים פרוותיים אחרים”, אומרת תובעת מטעם המשטרה, המבקשת שלא להזדהות, שמצדדת בקו הרתעתי של ענישה כבדה יותר במקרים שבהם מוגש כתב אישום. כך או כך יש לזכור כי גיל האחריות הפלילית עומד כרגע על 14 שנים, וכי מתחת לגיל הזה לא ניתן להטיל על הנער עונש מאסר מכל סוג שהוא.
