“לאחרונה הבחנו בכך שילדנו, בן עשר, לוקח מאתנו כסף ללא רשות. לא מדובר בסכומים גדולים, אבל קורה שאני פותחת את הארנק, ופתאום לא מוצאת את הכסף שהיה שם בבוקר. יש גם מצבים שבהם אנחנו חוזרים הביתה מחברים ופתאום אנחנו מגלים שהוא לקח איתו בכיס איזושהי בובה קטנה מפלסטיק או מכונית. גם הקלמר שלו מבית הספר כל הזמן מתמלא בטושים צבעוניים שאינם שלו או במחקים מיוחדים. הערנו לו על כך שלא לוקחים דבר בלי רשות, אבל הוא עונה שהוא מחזיר אחר כך או ש’לחבר לא אכפת’. התופעה לא מפסיקה. אנחנו מתלבטים האם להניח לכך (בכל זאת, ככל שיגדל הוא בטח יהיה רכושני פחות), או האם עלינו לנקוט בצעדים כלשהם. מה דעתכם?”
[credit] מאת: יהל ברזני, 15.12.13 [/credit]
הורים רבים המבחינים בהתנהגות כמו זו שאת מתארת מעדיפים להגיד לעצמם שהילד שלהם רק לוקח בהשאלה, או שהוא פשוט לא ידע שהוא לא אמור לקחת, שזה רק מעשה קונדס, ועוד. בהחלט ייתכן שבחלק מהמקרים מדובר באחת מהסיבות הללו, אך יחד עם זאת אני ממליצה שלא להקל ראש במצבים מהסוג הזה. עליכם להבין שילדכם זקוק להכוונה שלכם כדי שיהיה לו ברור מה מותר ומה אסור וכיצד עליו לנהוג במצבים דומים. המטרה היא כמובן למנוע ממנו לבצע עבירות חמורות יותר בעתיד, ולא לאפשר לו לקבע התנהגות זו.
הנה חמש דרכים שבהן אני ממליצה לכם לנקוט בשלב זה:
1. בירור ואיסוף העובדות: לאחר שעולה חשד לגניבה או כאשר ילדכם נתפס “על חם” בעת גניבה, שבו עמו לשיחה עניינית. ודאו כי הוא קשוב אליכם, כבו טלוויזיה וטלפונים, ובקשו ממנו לתאר בפניכם את המעשה בפרטי פרטים. חשוב מאוד לברר: האם הוא תכנן מראש את מעשיו, האם היה חלק מחבורה, האם זוהי הפעם הראשונה או שזה כבר קרה בעבר? השיחה צריכה להתקיים באווירה רגועה, ועליכם להיות אסרטיביים וענייניים. אל תרימו קול ואל תגיבו בלהט הרגע. רק לאחר שכל הפרטים בידכם תוכלו להעריך מהי חומרת המעשה ולהגיב בהתאם.
2. תגובה נחרצת וחד-משמעית: לאחר שהבנתם מה בדיוק קרה, וללא קשר לחומרת המעשה, חשוב שתגיבו באופן נחרץ ותבהירו לילדכם בתקיפות ובקור רוח שמעשה כזה אינו מקובל עליכם. תגובתכם חייבת להיות נוקבת ועניינית, בין אם מדובר באירוע חד פעמי של לקיחת פריט הנמצא בחצר בית הספר ובין אם מדובר באירוע מתוכנן מראש של גניבת ממתק מהסופר. על ילדכם ללמוד מהי התנהגות מקובלת, ולצורך כך עליו לקבל מהוריו הכוונה ותגובה נכונה למעשיו.
3. מה שנלקח – מוחזר: עליכם להבהיר לילדכם כי לכל מעשה יש מחיר, ולכן עליו לשלם על מעשיו בהתאם. אם הוא לקח משחק מחבר, עליו להתנצל בפניו ולהחזיר לו אותו. אם הוא גנב דבר מה מחנות, אפילו היה זה מסטיק, עליו להחזיר את עלות המוצר. רצוי כמובן שתדאגו כי “התשלום” יתקיים ביום שבו גיליתם על הגניבה. כמו כן, אין טעם להטיל על הילד עונשים אחרים, מכיוון שעליו להבין את תוצאות מעשיו כדי שבעתיד הוא יימנע מהפיתוי לגנוב שוב. כמו כן, הימנעו מלהחזיר בעצמכם את הפריטים שנגנבו או את סכום הכסף החסר, כדי לא לתת לילדכם לגיטימציה להמשיך במעשים כאלה.
4. פִּרצה קוראת לגנב: נסו ליצור מצבים שבהם ילדכם יוכל להוכיח לכם שהוא כבר אינו מתפתה לגניבה. כך למשל, השאירו את ארנקכם על השולחן, הרשו לו ללכת לבדו לסופר לאחר בית הספר (אם כי לפני כן הזכירו לו כי אתם מצפים ממנו להתנהג בצורה נאותה), וכו’. כאשר ילדכם עומד בפיתוי, פרגנו והחמיאו לו על כך שפעל בדרך הנכונה, והבהירו לו שאתם גאים בו על כך.
5. מודעות גבוהה ודוגמה אישית: כאשר אתם נתקלים בגניבה או בחוסר יושר מצד אחרים (אדם בתור לפניכם שקיבל בטעות עודף גדול מדי, ילד שלקח מסטיק במכולת בלי לשלם, ואפילו מקרים בחדשות) – נצלו זאת כדי להסביר לילדכם על ערכים של יושר וצדק ועל מעשים נכונים ולא נכונים. אם ילדכם מספר לכם על אירוע גניבה שבו הוא לא השתתף או על כך שניסה להניא את חבריו מדבר עבירה, חזקו אותו על שפעל בדרך הנכונה והיו גאים בו. והכי חשוב – שמשו עבורו דוגמה אישית נכונה וזכרו כי ילדינו מתבוננים בנו כל העת, מכיוון שאנחנו מהווים עבורם מודל עיקרי לחיקוי. על כן החזירו עודף מיותר לקופאית, תלו שלט בבניין עם השרשרת שמצאתם בלובי והשאירו את המגבות בבית המלון. כך ילדכם ידע איך עליו להתנהג במצבים דומים.
בהצלחה!
המשיבה היא מנחת הורים בכירה ומנתחת התנהגות מוסמכת BCaBA, לעמוד הפייסבוק: יהל- הכוונת הורים, ילדים ומתבגרים
עוד בהורים שואלים: “החלטתי להתגרש, איך אתמודד עם תגובת בני בן ה-14”?
