לא שואלים אותנו אם אנחנו מוכנים לחשוף את ילדינו לקרינה
[fancy_box]
תמונת מצב
בינתיים גם העתירה לא עזרה
עתירה שהוגשה ביולי האחרון על ידי הנהגת ההורים הארצית בשיתוף הפורום לסלולריות שפויה כנגד התקנת רשת אלחוטית בבתי הספר, נענתה על ידי המדינה בתשובה כי “לא הוכח קשר מדעי בין אינטרנט אלחוטי לבין רגישות לקרינה בלתי מייננת”.
כבר לפני שנים אחדות, בעקבות התנגדות גורמים שונים למהלך שבו רושתו רוב בתי הספר בארץ, הוקמה ועדה בין-משרדית במטרה לבחון את הסוגיה. המלצת הוועדה הייתה להימנע במרבית המקרים מהתקנת אינטרנט אלחוטי במוסדות החינוך, וזאת מחשש לבריאות התלמידים. אולם כאמור, ההמלצות לא יושמו וגם העתירה שהוגשה עקב כך לא הניבה פירות. בעקבות העתירה אגב דרש הבג”ץ לקבל מהמדינה נתונים מפורטים על ‘מספר הילדים הרגישים לקרינה בלתי מייננת’, אולם נענה כי “אין אבחון רפואי לתופעה וממילא לא יכול להישמר מידע על אודות תסמינים לא מוכרים”. הפתרון שמציעה המדינה הוא כי הנושא יטופל באופן פרטני, כך ש’אם תלמיד יתלונן על כך שהוא סובל מהתופעה, נטפל בעניינו בהתאם להמלצות הרפואיות’.
להודעה זו צורף תצהיר של מנהלת מרכז הידע בנושא קרינה בלתי מייננת, פרופ’ סיגל סדיצקי, שציינה כי הרגישות לקרינה בלתי מייננת אמנם קיימת ומסוכנת עד כדי פגיעה בתפקוד, אך לא נמצא בסיס מדעי לכך שהרגישות נגרמת מחשיפה לקרינה שמקורה באינטרנט אלחוטי בלבד. על כן לדבריה, במקרה של גילוי רגישות לקרינה יש לבדוק גם את רמת זיהום האוויר לצד גורמים סביבתיים אחרים.
ומה קורה בשאר העולם? בצרפת למשל נאסר על כל סוג של תקשורת אלחוטית במרחב הבית ספרי, ואילו בקנדה הוכנסה תקשורת אלחוטית לבתי הספר אך מאוחר יותר הוצאה החוצה בעקבות המלצות מומחים. ברחבי העולם ישנם גם פיזיקאים רבים הקוראים שלא להכניס תקשורת Wi-Fi למרחב הבית ספרי.
[/fancy_box]
לפני כשלושה חודשים עברנו דירה, ומאז אני חיה בבית שאין בו קליטה. זה אומר שכבר שלושה חודשים, בכל פעם שאני נכנסת הביתה הנייד שלי שובק חיים: אין לי שיחות, סמסים, ווטסאפ. חוץ מלראות תמונות המכשיר שלי בעצם משול למת. בשבוע הראשון שבו גיליתי שאני חיה בבית בלי קליטה נכנסתי לחרדה קיומית. הרגשתי כאילו חזרתי לאייטיז, כאילו מישהו מידר אותי מהעולם הזה. הרגשתי כמו עכבר שמתרוצץ מצד לצד במלכודת, ללא יכולת להיחלץ ממנה. ’מה יהיה אם יחפשו אותי?’, חשבתי, ’מה יקרה אם בדיוק אראלה ממפעל הפיס תחליט להתקשר אלי, ולא אהיה זמינה? (נעזוב לרגע את העובדה שאני כלל לא מנויה למפעל הפיס). המחשבות האלה העיקו עלי, אז ניסיתי להילחם בתופעה בכל דרך אפשרית. איך בדיוק? התהלכתי בבית כשהנייד לפניי, כמו מגלה מוקשים, תוך ניסיונות לאתר באיזה חדר בכל זאת יש קליטה; השארתי את הנייד על אדן החלון בבית (מייחלת לא רק לכך שתהיה קליטה, אלא גם לכך שהנייד לא ייפול לחצר); וערכתי סיבוב יומי ברחוב לשם איסוף סמסים ושיחות רלוונטיות.
בסופו של דבר התייאשתי ופניתי לחברת הסלולר, שם הסבירו לי כצפוי שהדרך היחידה לפתור את הבעיה היא, איך לא, לעשות אנטנה בביתי. כשנזעקתי והודעתי שיש לי ילדים קטנים בבית ואני לא מוכנה לסכן את בריאותם, ענה לי נציג החברה שגם לנסות לדבר ללא קליטה זהו מהלך חמור שמסכן את הילדים – אף יותר מאשר התקנת אנטנה בבית. ניסיתי לברר האם חוץ מלנסות להפחיד אותי יש להם גם נתונים קונקרטיים יותר לגבי רמות הקרינה והשפעתם על ילדיי – אבל הם השיבו רק שאני זו שצריכה לקבל החלטה ושאודיע להם מהי.
השיחה ההזויה הזו עודדה אותי להחליט שאני לא מתקינה בביתי אנטנה ויהי מה. וראו זה פלא, במהלך הזמן שחלף גיליתי לא מעט יתרונות לחיים ללא קליטה, במיוחד לאור העובדה שבביתי מתגוררת ילדה מתבגרת המחוברת לנייד שלה כמו אינפוזיה לווריד.
ועכשיו עם יד על הלב, רובנו לא באמת מוכנים שתהיה לנו אנטנה סלולרית בתוך הבית (אגב, הסיבה שאין לי קליטה היא שאף שכן בשכונה שבה אנחנו מתגוררים לא מוכן שיתקינו אצלו בבית רשת), אז איך זה שרובנו מקבלים כמובן מאליו את העובדה ש-75 אחוז מבית הספר שבו לומדים ילדינו מרושתים בכל שעות היממה? מדוע הסיכונים האלו חומקים מבעד עינינו, שלא לדבר על כך שזה מאפשר לילדים גישה נוחה יותר לסלולרי – מה שמקשה על המורים ומגביר הפרעות ריכוז אצל תלמידים רבים? האם אנחנו באמת ‘קונים’ את טענת המדינה כי לא הוכח קשר מדעי בין אינטרנט אלחוטי לבין רגישות לקרינה בלתי מייננת?
בואו נגיד כך: אם היו מבקשים מכם היום לחתום על מסמך המאשר הקמת רשת אל חוטית בבית הספר של ילדכם או בקרבתו, האם הייתם חותמים? סביר להניח שלא! כי לא הייתם רוצים להעמידו בסיכונים מיותרים של קרינה ממושכת. אז למה כשאנחנו כבר יודעים שבבית הספר יש WI-FI (בלי שאף אחד ביקש מאתנו אישור), אנחנו מגיבים במשיכת כתף ופוטרים במשפט כמו “אין ברירה, זה מה יש!”? האם לא הגיע הזמן שנצא מהאדישות שלנו?!
יש דבר כזה: תלמידי תיכון שמגיעים לבית הספר בלי סלולרי
כך תעזרו לילד לשמור על העיניים על אף החשיפה הממושכת למסך המחשב
