fbpx

החלום ושברו: אנחנו חלמנו על האוניברסיטה, הם בעיקר מבולבלים

The university dream. shutterstock

כשאנחנו היינו בתיכון, לא היה לנו ספק שהאוניברסיטה היא יעד בפני עצמו ושהתארים יובילו אותנו לביטחון כלכלי ותעסוקתי. הילדים שלנו, לעומת זאת, מקבלים מסר מעורפל ומבלבל על כדאיות הלימודים באקדמיה ועל הקשר הרופף שלהם עם מושג ההצלחה. אז מה הכי טוב עבור הילדים שלנו?

 

הוא (אבא): “העמדה המוצקה שלי מתחילה להתערער”

מעניין, סדרת כתבות שלמה על לימודים אקדמאיים – כן או לא. למה ‘מעניין’, אתם שואלים? כי רעייתי ואני מתווכחים על הנושא הזה בערך כבר שלוש שנים, אחת לשבועיים, בשעות אחר הצהריים, וברצינות. זה באמת נושא שמעסיק אותי. אני רואה מה קורה סביבי, עם חברים טובים שלמדו יחד איתי באוניברסיטה (הנדסה, רבותיי, תחום שלפי מה שאומרים תמיד יש בו עבודה). קרענו את עצמנו. אני לא מדבר על נתוני הקבלה הגבוהים, גם הלימודים עצמם היו קשים. וישבנו ושקדנו ימים כלילות. שיננו, התווכחנו, למדנו, צחקנו, ולפעמים גם בכינו – אחרי שראינו שבערך 70 אחוז מהסטודנטים נכשלו. אבל הייתה לנו מטרה:  להיות מהנדסים. ידענו, שברגע שתהיה לנו תעודה, תהיה לנו עבודה והיא אפילו תהיה מה שנקרא ‘מכניסה’. אז הצלחתי והגעתי לנקודת הסיום, וככה אני מלמד גם את הבת שלי. זה משהו שתמיד נמצא אצלנו ברקע. אני חוזר ואומר שמי שלומד יכול למצוא עבודה ולפרנס את עצמו. אני תמיד משתדל לתת לבתי את התחושה שכל ציון טוב שהיא מביאה וכל עבודה טובה שהיא מגישה, יקדמו אותה לקראת האוניברסיטה. היא יודעת שגם אני וגם אמא שלה למדנו קשה, היא רואה ששנינו עובדים ומתפרנסים (בכבוד גדול אני לא בטוח, אבל מתפרנסים) – ומגיעים לסוף החודש עם הראש מעל המים.
אבל אחרי שהיא צפתה יחד איתנו בכתבות הרבות ששודרו לאחרונה בטלוויזיה (ביניהן “האוניברסיטה של החיים” בערוץ 10), וקראה חלק מהטורים הרבים בעיתונות (כמו “הדור האבוד” בווינט) – משהו התערער בה. “אז מה, לא כדאי ללכת לאוניברסיטה”?, היא שאלה אותנו בסיום אחת הכתבות. ואני לא ידעתי מה לענות לה.
הייתי כל כך משוכנע בעמדה שלי, החזקתי דעה מוצקה בנושא –  דעה שכל כך השתדלתי  להנחיל לבתי, אבל עכשיו קשה לי בעצמי לומר לה מה נכון או לא נכון. אולי באמת העניין הזה לא כל כך ברור ונחרץ כמו שחשבתי, אבל איך אני אמור ללמד אותה שבית ספר ואוניברסיטה הם הדבר הנכון בזמן שהחברה של היום מעבירה מסר לא ברור?

 [fancy_box]

הדור לא אבוד!

איך נעודד אותם ללמוד, למרות הכול?

 כהורים, חשוב שנדע להבחין בין לימודים באופן כללי לבין סוגיות הנוגעות ברכישת תארים אקדמיים או בכדאיות שלהם. בין אם דעתנו ביחס לאקדמיה היא כזו או אחרת, עלינו להציב את הלימודים במקום גבוה בסדרי העדיפויות. מכיוון שכולנו יודעים כי אדם לומד – דעתו תמיד מתרחבת, והא נהנה מחשיפה לתכנים חשובים ומעשירים. כל מקצוע שהילד שלכם יעסוק בו, בין אם הוא מצריך או אינו מצריך תואר באוניברסיטה, ידרוש ממנו התעמקות והתמקצעות בדרך של לימודים כאלה או אחרים.

הנה שלושה כללים חשובים בעידוד ילדינו ללמידה בחיים:

1. שבחו וחזקו אותו על כל פעולת למידה: פעולה זו יכולה להיות קריאת ספר, הכנת שיעורי בית או הכנה למבחן, אבל אפילו צפייה בתוכן טלוויזיוני איכותי. החיזוק הוא על כך שהילד מרחיב את השקפת ותפיסת עולמו, והעברת המסר שהוא רק מרוויח מכך.

2. עקבו אחרי המנוע הפנימי של ילדכם: מה מעניין אותו? אילו תחומים מדברים אליו יותר? חשפו את ילדכם לתחומי עניין שבהם הוא ירצה להעמיק, אם בדרך של שיחה על הנושא, בילוי משותף או תערוכה העוסקים בו, וכו’.

3. הוו עבורם דוגמה אישית: קראו ליד ילדיכם, ואם אתם לומדים בעצמכם אז שתפו אותם בתכנים ובנושאים (די בכך שהם יראו אתכם עם מחברות וספרים כדי שתהוו עבורם מודל אישי). דברו עם הילד על הדרכים שבהן אתם מעשירים את עולמכם הפנימי ושתפו אותם בחוויות למידה שאתם סופגים במקום העבודה ובחיים בכלל.

[/fancy_box]

היא (אמא): “אולי עדיף להשקיע 50 אלף שקל בעסק של הילדה במקום באוניברסיטה?”

כן, בעלי והחינוך שלו. נכון, שנינו למדנו באוניברסיטה, וכמו בסיפורים – אני למדתי מדעי החברה. כמו שחברות שלי אומרות, התחתנתי עם מהנדס כדי שאוכל לחיות. הלכתי לאוניברסיטה כי כל החברות שלי הלכו, אין לי חברה אחת שיש לה עסק פרטי וכולן בעלות תואר או תעודת התמחות. כולן שכירות, יוצאות בבוקר, חוזרות בערב. כמו שאומרים:” מביאות אוכל לשולחן”. אבל האם זו הדרך הנכונה לחיים? אף פעם לא הייתי בטוחה, ובשנים האחרונות החוסר ביטחון שלי בעניין רק מתחזק. מה הועילו לי הלימודים האקדמאיים, והאם הם הצדיקו את העלות הגבוהה שלהם? נכון שלמדתי והשכלתי, אפילו נהניתי. אבל יכולתי לעשות זאת גם במסגרת סדנאות או חוגים שונים.
בבית, בעלי כל היום מסתובב עם המנטרה: “לימודים אקדמאיים מובילים לעבודה מכובדת”. ואני, מצדי שהבת שלי תפתח מכון יופי (וחברים, גם פה צריך ללמוד). אין ספק שכל אחד צריך ללמוד ולו בשביל התפתחותו האישית, אבל השאלה היא האם האקדמיה היא המקום היחיד שבו אפשר לעשות זאת? אולי בכלל עדיף לקחת את ה-50 אלף שקל האלה ולהשקיע אותם בעסק שהילדה תרצה לפתוח? יש לי הרגשה שסיכויי ההצלחה כמעט זהים. והילדה, היא חיה עם שתי דעות, וזה מבלבל. מצד אחד היא יוזמת מכירות בפארק השכונתי (ארטיקים בקיץ) ורואה שאפשר להרוויח מכך כסף לא רע בכלל, במיוחד אם יש קצת חוש עסקי, ומצד שני היא שומעת את אבא שלה חוזר ואומר שבלי לימודים אין עתיד. ולא, ללמוד ‘מינהל עסקים’ זו לא בהכרח הדרך ליישב את הסתירה הזו. כי באופן אישי אני מכירה מספיק אנשים עם תואר בתחום הזה, שיושבים בבית. בלי עבודה.

מיכל היא עובדת סוציאלית ומנחת קבוצות, בעלת girls club – המקום להתבגר בואריאל הוא עובד סוציאלי קליני ומטפל משפחתי

לטור הקודם של מיכל ואריאל: הברזות מבית הספר

הבלוג של ריקי: ילדיי בני העשרים פלוס הם דור ה-Y

הילד שלכם מחונן? קבלו את המדריך השלם להורה  

עוד בנושא

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.