מנהלת מחלקת החינוך מתארת סיפור הצלחה: “המהלך, שנעשה בכובד ראש ותוך למידה מעמיקה, הוביל למהפכה חינוכית: בשנת 2007 החלה הצמחה רשמית בבתי הספר היסודיים, שעברו למבנה פדגוגי שמונה שנתי (כיתות א’-ח’). במקביל החלה בניית התיכון הראשון במושבה”
בשנת הלימודים תשס”ז (2005) כללה מערכת החינוך במושבה זכרון יעקב 20 גני ילדים וארבעה בתי ספר יסודיים בעלי מבנה פדגוגי שש שנתי. עם סיום בית הספר היסודי, עברו תלמידי זכרון יעקב ללמוד בבית הספר “אורט השומרון” בנימינה ובבתי ספר נוספים באזור (זכרון הייתה שותפה באיגוד ערים לחינוך – המשותף לפרדס חנה, בנימינה, גבעת עדה ויישובי אלונה).
באותה תקופה, ולאור גידולה של המושבה ופניות מצד הורים ותלמידים, יזמו ראש המועצה מר אלי אבוטבול ואנוכי, מנהלת מחלקת החינוך, מהלך יישובי-חינוכי. המטרה הייתה לבחון את המערכת החינוכית הקיימת, ולהתוות מערכת חינוך עתידית המחויבת לתלמידיה, לקידמה, להישגי התלמידים ולמוכנותם לעתיד כבעלי משפחות וכאזרחים במדינת ישראל.
המהלך, שנעשה בכובד ראש ותוך למידה מעמיקה, הוביל למהפכה חינוכית במושבה זכרון יעקב: בשנת 2007 החלה הצמחה רשמית בבתי הספר היסודיים, שעברו למבנה פדגוגי שמונה שנתי (כיתות א’-ח’). במקביל החלה בניית התיכון הראשון ביישוב, “תיכון המושבה”, שקלט אליו את המחזור הראשון של ההצמחה בשנת 2009.
תהליך הלמידה, הפקת הלקחים, וההחלטה לחזור לדגם החינוכי הישן
למעשה, המטרה המרכזית של המהלך היישובי הזה הייתה לצמצם מעברים, ולהעניק הזדמנות חינוכית שווה לכל ילדי המושבה – במסגרת היישובית ומבלי שייאלצו לנדוד למחוזות חיצוניים. בשלב מוקדם של המהלך ברור היה שמוקד הדיון סובב על המבנה הארגוני של בתי הספר וחותר לבחירת מבנה פדגוגי הולם עבור זכרון יעקב.
בשלב הראשון, הוקם “פורום קהילה פעילה”, שבו השתתפו למעלה מ-200 נציגי קהילה: אנשי חינוך, תושבים, אנשי אקדמיה, מפקחי משרד החינוך, צוותי הוראה, מנהלי בתי הספר, ותלמידים שפעלו על פי קבוצות מיקוד בתחומים שונים. במקביל הוקם צוות מצומצם, שכלל נציגות של הפורום הרחב והופקד על ניסוח חזון חינוכי-יישובי, כשבין העקרונות שהובילו אותו היו: לקיחת אחריות מלאה על חינוך ילדי המושבה מלידה ועד בגרות, הענקת חינוך מיטבי לילדי המושבה, ביטול/צמצום המעברים בתוך היישוב ומחוצה לו, טיפוח צוותי ההוראה והענקת תחושת “בית” לכל באי המוסד החינוכי, הבניית חזון חינוכי אחיד למערכת החינוך על פני הרצף הפדגוגי מגן הילדים ועד לעל יסודי, מתן הזדמנות חינוכית שווה לכל הילדים ביישוב, ולמידת דגמים פדגוגיים – יתרונות וחסרונות.
במרכז הדיון האקדמי שהתקיים במסגרת המהלך הזה עמד מבנה חטיבת הביניים בישראל – רצוי מול מצוי, יתרונות מול חולשות, כמו גם משמעויות גיל ההתבגרות והשלכותיו על האישיות, על הסביבה החינוכית, על היחסים עם המבוגרים, ועל היבטים פדגוגים, רגשיים וחברתיים.
מרצים ומומחים רבים דנו בסוגיות הללו, והפורום ערך סיורים ברחבי הארץ ונחשף למודלים שונים ומגוונים המייצגים מבנים ארגוניים ופדגוגיים. בתוך כך, נבחנו רצפים פדגוגיים שונים (שש שנתי, שמונה שנתי, ארבע שנתי), והחלו מהלכים מול משרד החינוך לצורך קבלת האישורים הנדרשים לבינוי פיזי, לאישור פדגוגי, ולשיתוף ארגוני המורים.
כל אלה הובילו לקבלת החלטה: בתי הספר היסודיים במושבה זכרון יעקב יהיו בעלי מבנה פדגוגי שמונה שנתי (כיתות א’- ח’), ובמקביל תתבצע הינתקות מאיגוד ערים לחינוך לצורך בניית מערכת חינוך עצמאית ובניית תיכון ארבע שנתי (כיתות ט’-י”ב). החלטה זו התבססה, במידה רבה, גם על הידע האקדמי בנושא חטיבות הביניים במדינת ישראל ועל הניסיון המוכח בעקבות הרפורמה שהצמיחה את חטיבות הביניים.
לתחקיר המקיף של “עשר פלוס” על מצב חטיבות הביניים בישראל
לטור של ד”ר יצחק צטרין: למה לא נכון למשרד החינוך לבטל את החטיבות באופן גורף?
אהרונה משכיל, אמא פעילה בתחום החינוך, קוראת לביטול חטיבות הביניים לטובת התלמידים וההורים
אחד המחקרים שממנו יכולנו ללמוד ולהסיק מסקנות, נעשה בעקבות תחושות וקולות שעלו מהשטח והדגישו את הבעייתיות ואת הקשיים הנלווים לתפקוד חטיבות הביניים. המחקר, שפורסם בשנת 2008, בוצע על ידי רש נורה (מכון ואן ליר), תחת הכותרת: חטיבות הביניים בישראל – בעיות קשיים ופתרונות אפשריים. מהמחקר עולה שגיל ההתבגרות, שבו התלמידים שוב אינם ילדים אך עדיין אינם בוגרים דיים, הוא תקופה קשה עבור המתבגר הצעיר – השרוי בעיצומו של תהליך עיצוב זהותו האישית. עוד מצוין במחקר, כי החטיבות הוקמו כמסגרת אינטגרטיבית הקולטת את כל בוגרי היסודי. אולם, ההטרוגניות של אוכלוסיית התלמידים מתבטאת בפערים לימודיים שכמעט לא ניתן לצמצם בשלוש שנות לימוד.
בשנת 2010 הוגש לכנסת דוח בנושא חטיבות הביניים ושאלת מקומן במערכת החינוך- דוח שאחד ממחבריו הוא פרופ’ יזהר אופלטקה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בין היתר נכתב שם, כי “בין החולשות הבולטות של חטיבת הביניים מצוי היעדר יחס אישי לתלמיד, בעיות התנהגות וחוסר מוטיבציה הקשורות לגיל ההתבגרות ובעיות של הרגלי למידה לקויים…”. בכנס שנערך אז בכנסת, במעמד שר החינוך דאז גדעון סער, הועלתה שאלת מקומן של חטיבות הביניים והאפשרות לבטלן באופן מלא לכלל תלמידי ישראל. הח”כ רונית תירוש השמיעה לקראת הכנס הזה את הדברים החשובים הבאים: “הקמת חטיבות הביניים גובתה בהחלטת ממשלה משנת 1968 כחלק מהרפורמה במערכת החינוך. לאחר ארבעים שנה התערער הקונצנזוס והחל ויכוח ציבורי באשר ליעילות ולהצלחת הדגם בטענות שונות…ערים וועדי הורים העלו פעם אחר פעם בקשות בפני משרד החינוך על מנת שיאפשר ביטול חטיבות הביניים בטענות שונות. המעבר הנוסף בגילאי 13-12 הינו טראומטי לילדים ודרש עבורם מאמצי הסתגלות והתאקלמות בסביבה זרה, תוך מפגש עם בני נוער שהם אינם מכירים”.
לימוד מעמיק של המחקר האקדמי, בנוסף על הניסיון שלנו ושל יישובים נוספים שבהם ביקרנו ברחבי הארץ, רק חיזקו את ההחלטה שלנו כי מבנה פדגוגי שמונה שנתי ליסודי וארבע שנתי לעל יסודי – הוא המבנה המיטבי עבור תלמידי המושבה.
יישום ההחלטה בפועל: כך מייצרים מהפכה חינוכית
מיד עם קבלת ההחלטה, החלה פעילות אינטנסיבית מול משרד החינוך במטרה לקבל את כל האישורים הרשמיים הנדרשים – פדגוגית ומבנית. כאשר אלו התקבלו (תוך הבהרה חד משמעית שלא נקבל סיוע תקציבי מהמשרד), החל השינוי הלכה למעשה: בניית מבנים בתוך בתי הספר היסודיים לשכבות ז’- ח’. המבנים קיבלו ייחוד באמצעות הפרדה פיזית של הכיתות הגבוהות מהמבנה הקיים – מה שאפשר לתלמידי כיתות ז’- ח’ את תחושת הייחוד הנלווית להיותן הכיתות הגבוהות לצד תחושת השייכות שלהם לבית הספר שבו למדו עד כיתה ו’. במקביל נבנה במושבה תיכון ארבע שנתי לכיתות ט’-י”ב, לימים “תיכון המושבה”, בדגם של קמפוס אוניברסיטאי הנותן מענה לתחומי המדעים, אמנויות וחברה וסביבה.
עיקר המאמץ בשלב הזה הושקע בבניית רצף פדגוגי ולימוד תוכניות הלימודים בתחומי הדעת השונים, בחינת ההיבטים החברתיים והרגשיים המאפיינים את התלמידים בגיל הנעורים, וגיבוש צוות מורים הטרוגני. המהלך כלל גם עבודה מול ארגוני המורים, תוך שיתוף פעולה מתמיד בכל הנוגע לתנאי העבודה של מורים בעל יסודי (המורים שהוכשרו ללמד בחטיבה) בתוך בית הספר היסודי. בשנים הללו התקיימו תהליכים מקבילים במעגלים שונים של כל בית ספר לחוד, וכל בתי הספר יחדיו. בין היתר, המטרה הייתה לתת מענה לצורך בהיכרות עם תלמידים נוספים – מבתי ספר אחרים ביישוב (כך למשל נבנתה התוכנית “קמפוס יישובי” לתלמידי כיתות ז’-ח’, שבמרכזה עמדה בחירה על בסיס תחומי עניין תוך היכרות עם תלמידי בתי הספר האחרים).
כיום, שש שנים לאחר הצמחת המחזור הראשון של בתי הספר היסודיים בדגם הנוכחי ושנה ראשונה אחרי הצמחת מחזור ראשון של בוגרי י”ב בתיכון הארבע שנתי, אנחנו יכולים להגיד באופן חד משמעי שהדגם הפדגוגי הזה הוא הנכון ביותר עבור תלמידי המושבה זכרון יעקב ולהצביע על היתרונות הבאים:
- שביעות רצון מצד התלמידים וההורים
- בתי הספר הם אינטימיים ומעניקים גם לתלמידי כיתות ז’- ח’ יחס אישי ותחושת שייכות
- ישנה אווירה רגועה ואקלים לימודי המאפשר לתלמידים להתבגר בסביבה מוכרת ובטוחה, ועקב כך המשאבים מושקעים בתלמיד ולא בקשיי הסתגלות לסביבה חדשה
- המעטפת החינוכית-חברתית רציפה ומציעה לתלמיד שירותים נרחבים של ייעוץ, שירות פסיכולוגי, כמו גם דמויות מוכרות של המבוגרים
- שיתוף פעולה מלא עם ההורים ותחושת משפחתיות ותמיכה
- הישגים לימודיים מעל לממוצע הארצי (הרצף מאפשר השקעה בפערים לימודיים והכנת התלמידים למעבר לתיכון לאורך זמן)
- כיתה ח’ משמשת כשנת מעבר לתיכון, ובמהלכה מתקיימים מפגשי תלמידים ומורים ואירועים חברתיים. הכנה זו מתרחשת בגיל שבו הם כבר בוגרים דיים ובשלים יותר לקבלת השינויים הצפויים להם.
- המעבר לתיכון בכיתה ט’ מאפשר בגרות ומוכנות, מפחית לחצים, מגביר את הקשרים החברתיים, ומחזק את הביטחון העצמי.
- אחוז גבוה של תלמידים זכאי לקבלת תעודת בגרות: מחזור ראשון – מעל 90 אחוז מכלל תלמידי השכבה.
- בוגרי המחזור הראשון להצמחה ולתיכון “המושבה” מסכמים את שנות הלמידה כך: “שנים שיילוו אותנו בעתיד”, “תחושה של בית ספר ללא אלימות”, “תחושה של אכפתיות, מקום לשיחה”, “תמיד רואים אותך ובאים לקראתך”, בית הספר נועד בשביל התלמידים”.
לקיחת אחריות ועמידה במחויבות כלפי תלמידינו ביישוב תוביל גם לכך שהתלמיד יבין כי החינוך הינו ערך חיים וערך לחיים. עדיין יש בפנינו דרך – לשפר את התהליך, למקד את היעדים, למרכז את הדרכים להשגת הטוב ביותר עבור התלמיד, ולתקן שגיאות שנעשו בדרך. אולם מאחורי כל השיקולים לבחירה שנעשתה עמדה טובת הילד והצורך לתת את המענה הנכון והמיטבי ביותר עבור התלמידים במושבה זכרון יעקב.
המהלך היישובי משמש כמודל ללמידה ולהפקת לקחים. על כן, פנינו באחרונה למשרד החינוך ולאוניברסיטת חיפה במטרה לקדם את הבדיקה של המבנה הארגוני שנבחר ושל התהליך שיושם במושבה. לשמחתנו, אוניברסיטת חיפה נענתה לאתגר, ואנו עתידים לפעול יחד בנושא.
הכותבת היא מנהלת מחלקת החינוך במועצת זכרון יעקב
