מגפת ההשמנה והמרדף אחר הרזון מכניסים את ההורים למתח, שגורם להם לאמץ את “שפת הדיאטה” באופן בלתי מודע. המשמעות: ביקורת והתייחסות מיותרת למשקל הילד, ושימוש בביטויים הגורמים לו לתחושות אשם וחרדה – עד כדי הפרעות אכילה. כך תגדלו אותם אחרת
95 אחוז מהאנשים שיורדים במשקל, בכל דרך שהיא, מעלים אותו תוך שנה עד חמש שנים! אין ספק שהדיאטה פשטה את הרגל, גם כשהיא מופיעה בתחפושת, באמצעות כינויים כמו: “דיאטה ללא דיאטה” או “שינוי אורח החיים”. הספרות המדעית כבר מעזה להגיד שאין כרגע פתרון בר קיימא להשמנה, אך יתרה מזו היא מראה כי ככל שהאכילה תנוהל מתוך חסך, הימנעות והפחדה – כך ניפול להתקפי זלילה חסרי שליטה, ומשם קצרה הדרך להשמנה.
במאמר שפורסם בסוף יוני האחרון בעיתון הרפואיJAMA pediatric וצוטט גם ב”ניו יורק טיימס”, נמצא כי ככל שהורים מדברים יותר על דיאטה עם ילדיהם כך הם יסבלו יותר מעודף משקל – תוצאה הפוכה מהמצופה. למה זה קורה? כי בחברה רודפת רזון, השיח סביב האוכל והאכילה הופך לרווי משמעות, והמילים – לבעלות כוח. שיח זה משפיע מאוד על תהליך הגדילה וההתפתחות של הילד, על דימוי הגוף שלו ועל הערכתו העצמית.
בדיוק מכאן נובעת המגמה, בשנים האחרונות, להמיר את “שפת הדיאטה” ב”שפת אכילה”. המטרה היא להקנות לילד כלים לאכילה אינטואיטיבית, הקשובה לצרכיו הטבעיים סביב רעב ושובע. כמו כן, ההבנה היא כי ילד שנולד עם מקדם פיזי ‘רזה’, אינו בר השוואה למי שמבנהו הטבעי מלא או מאסיבי יותר. ההורות היא משימה מאתגרת, המלווה לעתים קרובות בתחושות כמו בלבול, פחד ורגשות אשם. כשמדובר באוכל, התחושות האלה מתעוררות סביב שאלות של איך הילד שלנו אוכל, למה וכמה. אלה הן שאלות שנוגעות לא רק לזמינות ולאיכות המזון, אלא גם ליחסים הנוצרים בין הורה לילד באמצעות אוכל ואכילה.
[fancy_box]
האם נחוצה לו עזרה?
לפני שאתם ממהרים לזהות אצל הילד ‘בעיית אכילה’ ולפנות לייעוץ, ענו על השאלות הבאות. ייתכן כי הבעיה היא אך ורק שלכם (אם עניתם בשלילה, אין סיבה להתערבות מקצועית):
- האם הילד נהנה לבחור בגדים וחש בהם בנוח?
- האם הילד שלכם פעיל חברתית ומשתתף בפעילויות ספורט?
- האם הילד סובל מהטרדות עקב משקלו?
- האם הילד נוטה להסתגר?
- האם הילד אוכל בהיחבא?
- האם הילד נוטה לאכול בהגזמה כשיש סביבו מגוון מאכלים?
- האם הילד מונה את מגרעותיו הגופניות כשהוא מתאר את עצמו?
- האם משקל הילד מאפשר לו לעסוק בכל פעילות שבה יחפוץ?
- האם יחס הגובה-משקל של הילד עקבי לאורך כל השנים?
- האם הילד עבר באחרונה עלייה או ירידה משמעותית במשקל?
[/fancy_box]
תפקיד ההורה בעידן הדיאטות
אחת הבעיות בנושא ההשמנה כרוכה בכך שהמראה החיצוני של הילד מהווה לכאורה מדד חברתי לגבי איכות ההורות. הורים לילדים המוגדרים כבעלי עודף משקל תופסים את עצמם, שלא בצדק, כהורים מזניחים, וחשופים לא פעם לביקורת חברתית. הלחץ המופעל על ההורה, שמוביל לחרדה וחוסר אונים, גורם לא להכניס את “שפת הדיאטה” לדיאלוג שבינו לבין ילדו. והדיאלוג הזה, כאמור, מופיע בליווי פחד, אשם, חרדה, חוסר ידע וחוסר אונים אצל ההורה – ובסופו של דבר גם אצל הילד. עקב כך, הדיאלוג סביב נושא האוכל מלווה כיום במשפחות רבות במסרים סותרים ובחוסר עקביות, ובפיקוח תזונתי מוגזם על מה וכמה הילד – בליווי פרסים, איומים והפחדות תוך פלישה אינסופית לאוטוריטה הפרטית של הילד. ה’פלישה’ הזו יכולה לבוא לידי ביטוי בהערות מעליבות, במבטים מוכיחים, ב’האבסת אוכל’ כשנדמה שהילד אכל מעט מדי, בהתניית הקינוח בסיום כל האוכל מהצלחת, ואף בהפיכת התפריט לדל קלוריות כדי שניתן יהיה לצרוך ממנו כמות גדולה יותר. לכך מתלווה לעתים ביקורת ואפליה בין הילדים (על רקע משקל) – גם אם באופן בלתי מודע. מכאן קצרה הדרך ליצירת בעיות בדימוי העצמי של הילד, לדיכאון או הפרעות אכילה, כמו אנורקסיה, ולהתקפי זלילה והשמנה.
אז הגיע הזמן שכולנו כהורים נבין – הטיפול בהשמנת ילדים מתוך הצורך לשלוט בדפוסי האכילה שלהם, פוגע בבקרה העצמית שלהם ובתחושת הביטחון שלהם בעצמם ובגופם, ועלול לגרום דווקא לעלייה במשקל.
אז מה בכל זאת נוכל לעשות כדי שהילדים שלנו יגדלו עם משקל תקין ודימוי גוף בריא? ראשית, עלינו להבין שאנחנו מהווים מודל לחיקוי עבור הילד, ולכן חשוב שנקפיד על תזונה בריאה מגוונת – ללא איסורים והפחדות. בתוך כך, נימנע מכל דיאטה (גם אם היא ב’תחפושת’) ומכל הערה הקשורה למשקל הילד או לצורת הגוף שלו; נעודד את הילדים שלנו לפעילות גופנית מהנה בתא המשפחתי, לא מתוך רצון לרדת במשקל אלא כחלק מאורח חיים בריא והווי משפחתי משותף; נשתדל ליצור עבור ילדינו סביבה שתקל על הבחירות הבריאות שלהם, באמצעות זמינות למגוון מאכלים טעימים ובריאים בבית וקיום ארוחות משפחתיות משותפות ומהנות; נכבד את האוטוריטה של הילד ולא ניכנס לו לתוך הצלחת; נייצר סביבה רגשית תומכת ונעודד שיח על החוויות של ילדינו, באופן כללי ובנושא המשקל בפרט, ונעניק לילדים שלנו אהבה ללא תנאי.
משפחה נגד מדיניות הרזון
המרת “שפת הדיאטה” ל”שפת האכילה האינטואיטיבית הקשובה” כרוכה אולי בשינוי בתפיסת העולם שלכם, אולם היא הכרחית למען בריאותו הפיזית והנפשית של ילדכם. לכן, כבר במהלך גיל ההתבגרות המוקדם, חשוב שתסייעו לילד לפתח זהות עצמית שאינה נשענת על מראהו. בתוך כך, כאמור, סייעו לו לדעת לזהות בעצמו את הקודים הטבעיים שלו לרעב ושובע, לבטוח בהם ולהיענות להם. ואם הילד גדול יותר, תוכלו ממש לצאת נגד מדיניות הרזון החברתית, כשאתם מציגים לו אותה במערומיה ובנכשלותה ומראים לו שאינכם חלק מהמרדף אחר הפנטזיה שאותה היא מעודדת.
הכותבת היא מייסדת ומנהלת מרכז “שפת האכילה“, דיאטנית קלינית, בעלת תואר שני בביוכימיה ותזונה, דוקטורנטית בחוג לפילוסופיה ומומחית לטיפול בהשמנה ובהתנהגויות אכילה
אמא של מעיין חשבה שזו רק “דיאטה תמימה”, רגע לפני שהיה מאוחר מדי
תגובה אחת
מאמר נפלא ובעל ערך מוסף , על ההורים לסייע לילדיהם כבר בשלבי ההתבגרות לעבוד על הגורם מספר אחד להשמנת יתר, שלא תמיד קל ונעים להודות בו – אכילת יתר בלתי מבוקרת. על ההורים לסייע לילדים המתבגרים לבצע שינוי בחשיבה ובהתנהגות התזונתית שלהם ולהתאימה לאורח החיים והמציאות האינדיבידואלית של כל ילד/ה מתבגר …