רצח אכזרי של משפחה ישראלית, צונאמי ומשבר גרעיני שפקד את יפן וגבה מספר קורבנות שהולך ועולה – גם לנו כמבוגרים קשה לעכל את האירועים הקשים הללו, שאירעו בסוף שבוע אחד. המתבגרים, העסוקים באינספור שאלות קיומיות, מתקשים עוד יותר. איך נעזור להם? המדריך המלא
אירועים המתרחשים בארץ ובעולם, כמו הצונאמי ופיצוץ הכורים ביפן וגם האסון באיתמר, מעמידים את כולנו בפני הצורך להתמודד עם הלא נודע ולמעשה עם הפחד מפני המוות. המתבגרים נמצאים בעיצומו של שלב התפתחותי, שבו החשיבה משתנה והופכת להיות מורכבת יותר. הזהות העצמית של המתבגר הולכת ומתגבשת והוא מתחיל לשאול את עצמו שאלות קיומיות, כמו: מי אני בעצם, מה אני אוהב, מה הציפיות שלי מעצמי, במה אני טוב ובמה אני חלש, ומה אני חושב על המתרחש סביב לי. מחשבות אלה כשלעצמן מבלבלות מאוד, ומכיוון שהמתבגר מסוגל לחשיבה מופשטת יותר הוא מתחיל לחשוב גם על נושאים היפותטיים, על סיבות לאירועים שונים וכמובן על המוות ועל חוויית סופיות של הקיום האנושי.
בתקופה זו מתחילים המתבגרים להבין שהמסגרת הביתית הבטוחה שבה הם גדלו מוגבלת ביכולתה להגן עליהם, וכי העולם רווי בחוסר ודאות. אסונות טבע כמו הצונאמי ביפן מציבים את הפרט אל מול ההבנה כי ישנם מצבים שאינם בשליטתו. הבנה זו קשה לעיכול, לא רק עבור מתבגרים, אלא עבור כל אחד ואחת מאתנו. היינו רוצים לחיות בעולם שבו אנו שולטים על חיינו והכל ידוע מראש, אך החיים מזמנים עבורנו מצבים שבהם אנו ניצבים חסרי אונים נוכח מציאות בלתי נשלטת ולעתים גם בלתי מובנת בעליל. למשל – מציאות שבה אנו נאלצים להכיר בכך שישנו רוע כה עמוק בעולם, שמביא אדם לרצוח תינוק בשנתו, כפי שקרה באיתמר.
ההורים כמורי דרך
מרבית בני האדם מתקשים להתמודד עם מושג המוות, שהוא ערטילאי ומופשט. זוהי חרדה קיומית, בסיסית וראשונית, שאיתה כולנו מגיחים לעולם ובצילה אנו חיים. משברים הפוקדים ארצות אחרות, את ארצנו, את המשפחה ואת הפרט, מחייבים אותנו להמשיך ולתפקד על אף הלחצים. אולם מתבגרים, הנמצאים בעיצומו של תהליך התפתחותי ומתחילים להבין כי ישנם דברים שאינם בשליטתם, עלולים לפתח חרדה ולבטא קשיי התמודדות וקשיי הסתגלות. למרבה הצער אין לנו כהורים אפשרות לעשות מעשה קסם ולבטל לחלוטין את החרדות של ילדינו. אך אנחנו בהחלט יכולים לסייע בהפחתת החרדות הללו. הנה ארבע הדרכים העיקריות:
שמשו מודל עבור ילדכם: כהורים עלינו לאפשר לילדינו לראות איך אנו מתמודדים בעצמנו עם מצבי חוסר ודאות ועם אירועים המאיימים על שלמותנו הפיזית. כשילד צופה במבוגר המצליח להכיל אירוע מאיים ואינו ‘מתפרק’, הוא לומד ממנו ומפנים דרך תגובה, שהנטייה שלו תהיה להכליל אותה בעתיד על מצבים דומים. במקרים שבהם ההורה עצמו אינו מסוגל להתמודד עם חוסר ודאות, ילדו לא יצליח להפנים דרך לגיטימית וסתגלנית להתמודדות ולכן יישאר חסר אונים מול מצבים דומים.
אפשרו לילד לבטא את חרדותיו: חשוב לשוחח עם הילד על החרדות שלו ולחשוב יחד איתו על דרכי התמודדות עם מצבים שונים. כמובן שעל ההורה להיות מסוגל להכיל בעצמו את החרדות של הילד, לא להיבהל ולא לחסום את הילד מלבטא את מחשבותיו. כשילד מרגיש שיש מי ש’רואה’ אותו, מקשיב לו ומבין מה מתרחש בלבו, הוא על פי רוב רגוע יותר וחשיבתו לגבי מצבים מאיימים היא רציונלית יותר.
היו כנים עם ילדכם והעבירו מסר ברור: שוחחו עם הילד על כך שאכן ישנם מצבים בחיינו שאין לנו שליטה מלאה עליהם, כמו גם מצבים שאין לנו שליטה עליהם בכלל. הסבירו לילד שמצבים כאלה מעוררים גם בכם כמבוגרים חרדה. יחד עם זאת, הבהירו לו כי עלינו ללמוד לחיות את חיינו בידיעה הזו, להכיל בתוכנו את החרדה המתעוררת נוכח חוסר ודאות ולהיות מסוגלים להמשיך ולתפקד. המסר שיועבר לילדים צריך להיות: אסור לנו להניח לחרדה לשלוט בנו ולקבוע את התנהלותנו. הבהירו לילד כי ברגע שאנו מאפשרים לחרדה לנהל אותנו, אנחנו מפתחים למעשה דפוס התמודדות הימנעותי נוכח מוקדי קושי ובכך מונעים מעצמנו חוויות שמהן היינו יכולים ללמוד, להתפתח ולהתעצם.
הגיבו באופן מיידי לאירועים המאיימים: כיום כבר ידוע כי הגישה הטיפולית העממית ‘לתת לזמן לעשות את שלו’ אינה נכונה. טיפול מיידי וממוקד במשבר הוא יעיל לא רק לצורך התגברות על המשבר עצמו, אלא גם לצורך למידה של דרכי התמודדות סתגלניות בעתיד. לכן, כאשר מתרחש אירוע מאיים, כדוגמת האסון ביפן או האסון באיתמר, מומלץ לפעול מיידית: קחו חלק פעיל בהרגעת הילדים, בכך שתאפשרו להם לשוחח על מחשבותיהם ורגשותיהם, מבלי לבקר ומבלי לשפוט. בתוך כך, חשוב מאוד שגם בתי הספר יהיו פעילים, בכך שהם יקיימו שיחה עם הילדים במסגרת כיתתית במטרה לאפשר להם לבטא את החרדות ולהתייחס אליהן.
כשהחרדה מציפה את הילד
יהיו הורים שיגידו: אז מה, זהו? זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לסייע לילדים שלנו להתמודד עם אסונות כה גדולים ובלתי נתפסים? התשובה היא כי לדרכים הללו יש כוח אדיר: הורים שישכילו להכיל באמת את החרדות של ילדיהם, יסייעו להם בהירגעות מהירה יותר.
יחד עם זאת, חשוב כי נהיה ערניים ונשים לב לאופן ההתמודדות של ילדינו. במקרים שבהם הילד אינו מצליח להירגע, מוצף בחרדה ומתקשה להמשיך בתפקוד שוטף, מומלץ לפנות בהקדם לאיש מקצוע (פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים) לצורך התייעצות.
הכותבת היא פסיכולוגית מבוגרים, ילדים ונוער בקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד”ר טל
מעוניינים להתמודד עם חרדת המתבגר באמצעים טבעיים? הקליקו כאן
