קונים לילד משחק מחשב? קודם כול תבדקו מה יש בו!
“אמא, את יכולה לקנות לי משחק מחשב GTA?”, שואל אותי בן העשר.
“מה זה המשחק הזה?”, הוא תופס אותי לא מוכנה.
“זה משחק מגניב”, הוא מתלהב, “לכל החברים שלי כבר יש אותו”.
“כמה הוא עולה?”, אני נוקטת נימה פרקטית.
“לא יודע, אבל חצי יהיה מהכסף שלי. מסכימה?”
כן, אני מסכימה, למה לא? נשמע שהילד מתלהב ואם לכל החברים כבר יש אז מי אני שאצא נגד הכלל?
יומיים לאחר מכן, לפני שהספקנו לקנות את המשחק, אני מחפשת לקטנצ’יק משחקים במחשב ולפתע קולטת סרטונים שמראים מה יש בדיוק במשחק ה”מגניב” שהאמצעי ביקש שאקנה לו. מהר מאוד אני מגלה שהמשחק הזה שייך לזן חדש של משחקים שפורץ בימים אלה לשוק, ואפשר לכנות אותם בהרבה שמות. אבל בטח שלא בתואר “מגניב”. אלה הם משחקים שמציגים עולם הנראה מציאותי לחלוטין, אך כולל אלימות קיצונית, סקס וסמים. במשחקים האלה, השחקן עובר בין מספר דמויות – שהמכנה המשותף להן הוא היותן טיפוסים שליליים ומפוקפקים, שמוכנים לעשות הכול כולל הכול כדי לנצח. בפועל זה אומר להכות אנשים, לירות בהם, ואפילו לענות אותם. אני מביטה בסרטון ומרוב זעזוע לא מצליחה לצפות בו עד סופו. לנגד עיניי בחורים נראים במדי קומנדו, רצים במהירות, מפוצצים בתים, מכניסים למישהו מכות רצח. במקום אחר רואים ממש עינויים. אלוהים, בפעם האחרונה שקראתי על סיטואציה דומה זה היה בתיאורים החדשותיים של מה שגלעד שליט עבר בשבי. ומה עכשיו? המציאות האכזרית והרחוקה הפכה למשחק? למשהו שהלב והנפש יכולים להשתעשע ממנו? פתאום הִכתה בי ההכרה שבאמת עמדתי לקנות לבן העשר שלי את המשחק הזה בלי לדעת בכלל מה אני מכניסה הביתה!
מסקר מהיר שאני עורכת בקרב הורים בפייסבוק אני מגלה שהרוב מודעים היטב להשפעה הבעייתית שעלולה להיות לסרטים ולמשחקים אלימים מהסוג הזה על ילדיהם. הם מודעים לכך שצפייה ממושכת בתכנים השליליים הללו עלולה לגרום לדור הצעיר להיות אגרסיבי יותר, עצבני יותר, אלים יותר. הם מודעים למסלול המהיר שסוחף את הילדים בחיפוש אחר ריגושים, בקצב מטורף, ולנסיקה המטאורית של סף הריגוש ככל שהזמן חולף. העניין הוא, שרוב ההורים פשוט מעדיפים להאמין שהילד הקטן והחמוד שלהם עדיין לא הפסיק לצפות בסרטונים התמימים על מיקי מאוס. טוב, אז אולי הוא רואה גם טום וג’רי. אפילו בוב ספוג. ובסמרטפון הוא משחק בטמפלראן 2. אבל שהילד שלהם משחק במשחקי מחשב שמציגים סמים, עינויים ורציחות? שהוא למעשה מזדהה למשך כל המשחק עם גיבור שמשפיל, רומס ומתעלל? זה לא. אפילו לא בסיוטים שלהם. הרי מה בסך הכול היה כאן? הילד וחבריו התיישבו מול מסך המחשב למשך כמה שעות, כדי שנוכל להרוויח בייביסיטר לעת מצוא – במיוחד בשעות הריקות כל כך שזימנו לנו חודשי החופשה האחרונים.
אז אני חוזרת לילד ומסבירה לו שאני לא מוכנה לקנות לו משחק אלים כזה. “אבל לכולם יש”, הוא אומר לי בכעס. “אז מה?!”, אני אומרת את מה שהייתי צריכה לומר לו כבר מזמן, וכמעט מוסיפה בדיוק כמו אמא שלי: “ואם כולם יקפצו מהגג אז גם אתה תקפוץ?!”, אבל מתאפקת.
עוד בטור של נירית: סלולרי בכיתה? זבש”כם!
תגובה אחת
היי נירית
כמוני כמוך, עסוק במלחמה איך למנוע מצד אחד ואיך לחפש/למצוא מצד שני, משחק מתאים שילמד-יעביר ערך חינוכי-ירגיע ויהנה באותו הזמן, מה שכן הצלחנו לעשות עבור הקטנים בחבורה (3-7) זה ליצר משחקי חשיבה שיתאימו לגילם ויכללו פרמטרים נוספים לאלה שכתבתי למעלה.
למחפשים, המשחקים נקראים “לימודיסק” ועוסקים בלמידה תוך פעילות משחקית אינטראקטיבית. כדי ליצור קשר עם הילד ול”רכז” אותו במשחק הכנסנו את שפו הפרטי למשחק, כך שמקבל פידבק אישי, להצלחותיו.
אין אלימות, אין שעון של זמן-מהנה ומעלה חיות על פני הילדים