לרובנו קשה להתנצל, דווקא בפני האנשים הקרובים לנו והאהובים עלינו ביותר. ככה זה כשהאגו מתערבב ביחסים. אבל בדיוק בשביל זה יש לנו את יום כיפור! קבלו חמישה צעדים שבזכותם תצליחו להעלות את המילה “סליחה” על דל שפתיכם. סליחות
בימים שבין ראש השנה לבין יום כיפור אנחנו מרבים לדבר על “סליחה” ולעסוק בחשיבותה, אך עם יד על הלב: מתי בפעם האחרונה ביקשתם סליחה מבן הזוג או מבת הזוג? או אפילו מהילדים או האחים? למה קשה לנו כל כך לבקש סליחה, והאם יש דרך לשנות את פני הדברים?
למען האמת, באותה מידה שקשה לנו לבקש סליחה, גם קשה לנו מאוד לסלוח לאחרים. לא פעם אנחנו שומרים טינה למשך זמן רב, בעיקר במריבות עם בני משפחה. הסיבה לכך היא שבקשת סליחה, כמו גם הנכונות לסלוח, נתפסים אצל רובנו כפגיעה באגו או סוג של השפלה עצמית. אולם למעשה ההפך הוא הנכון: בקשת סליחה מאדם אחר מוכיחה שאני אדם חזק, בעל יכולת להודות בטעות ולשאת באחריות על מעשיי. כמו שאומר הביטוי: “לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי”.
אולם כדי שנוכל לסלוח או לבקש סליחה, עלינו להפנים חמישה עקרונות חשובים במערכות יחסים וחיכוכים:
1. הבנת חוסר המושלמות – שלנו ושל האחר
כולנו יכולים לטעות, למעוד, לפגוע או להכאיב לאדם אחר, גם שלא בכוונת תחילה. בעצם בקשת הסליחה או קבלת הסליחה, אנחנו מקבלים את עצמנו ואת האחרים כאנשים בשר ודם ולא מצפים מהם להתנהגות מושלמת. אנחנו מבינים שאנשים, אפילו הקרובים לנו ביותר, לא תמיד יודעים מה אנחנו רוצים או צריכים, ועובדה זאת מובילה אותנו לשאת באחריות על התנהגותו. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות גמישים, לא להתעקש רק על דרכנו, לשחרר שליטה ולהבין שלא הכול תלוי בנו.
2. הכרה בכך שהכעס הוא רגש משני
בדרך כלל, מתחת לכעס מסתתרים רגשות אחרים, כמו: עלבון או כאב. לכן, כדאי להבין ממה נפגענו וללמוד לשוחח על כך. חשוב לשחרר את הכעס, ולהשתמש בשיח בביטויים כמו: “נפגעתי כי…”. משפט כזה נותן לאחר הזדמנות להבין מה הצד השני מרגיש, ולהימנע משיח מאשים בנוסח “אתה לא בסדר כי…” – המוביל להתגוננות ולהתקפה מצד השומע. ביטוי נכון של הכעס והימנעות מנוסח מאשים, יכולים להוביל לקרבה וליצור אינטימיות בעקבות המריבה. זאת במקום ליצור ריחוק, טינה ורצון לנקום.
3. הקשבה וגילוי אמפתיה
סליחה אמיתית תתאפשר ברגע שנדע להקשיב, ולא רק נשמיע את מה שאנחנו רוצים לומר. המשמעות של להקשיב היא לתת לאדם השני להסביר את עצמו – בלי לקטוע אותו, בלי לחשוב כל הזמן על טיעונים שכנגד ובלי לנסות כל הזמן להשמיע, להוכיח, ולהיות עסוקים בצדקתנו וברצוננו לצאת החכמים יותר. להקשיב זה ‘להיות שם’ באמת ולנסות להגיע להבנה. כדאי להסכים שכל אחד מהצדדים יביע עצמו, עם הקשבה מלאה של הצד השני, ולאחר מכן להתחלף. כל צד יחזור על הנאמר, כדי לוודא שהוא באמת הבין את דבריו של האחר, ובמהלך השיחה חשוב להיות אמפתיים ולתת הזדמנות גם לפרשנות השונה מזו משלכם.
4. סדר עדיפויות: מה חשוב לנו ביותר
עקשנות ורדיפה אחר הוכחת צדקתנו לא מקרבת ולא בונה יחסים, ולכן עלינו לחשוב מה חשוב לנו יותר – להיות צודקים או לשמור על קירבה, הבנה והדדיות.
5. לדעת לריב
במהלך מריבה חשוב לזכור כי האדם שעומד מולנו הוא אהוב ולא אויב, ושגם למריבה יש גבולות וקווים אדומים. לכן, גם אם יש ביניכם חילוקי דעות וכעסים, מצאו את הדרך לתקשר ולפתור את הבעיות בצורה שתבנה את היחסים ולא תהרוס אותם. שימו לב באילו מילים אתם משתמשים, ושימרו על התנהגות מכבדת גם בזמן ויכוח או מריבה.
גמר חתימה טובה!
הכותבת היא מנחת קבוצות הורים בכירה מטעם המרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים
מדריך להורה החילוני: חזרה בתשובה בגיל הנעורים
בין חשבון נפש לחשבון הבנק: שיעור חשוב בערכים, לרגל יום כיפור
