החל מהשנה הקרובה, כל תלמידות כיתות ח’ יעברו חיסון נגד נגיף הפפילומה, העובר בעת מגע מיני. במקביל מעודד משרד החינוך תלמידים מגיל 14 לבצע בדיקת איידס ללא צורך במעורבות הורית. האם במשרדי הממשלה נוקטים באמצעים הללו מתוך הנחה שהנוער של היום מקיים יחסי מין לא מוגנים ובגיל מוקדם? ואם ההנחה נכונה, האם לא מוטב להפנות את התקציבים לחינוך במקום לחיסונים ובדיקות?
קיצור תקופת הילדות גובה מהילדים שלנו מחירים כבדים. ילדות מקבלות מחזור בגיל מוקדם יותר, חלק מהן כבר בגיל שמונה, בזמן שבנים נחשפים לתכנים פונוגרפיים באינטרנט. כפועל יוצא, ולאור נתונים מהשנים האחרונות, ההנחה הרווחת היא שקיום יחסי מין הפך להיות שכיח יותר ויותר בגילאי העשרה המוקדמים.
באחרונה, משרד הבריאות הוציא הנחיה גורפת לחסן את כל הבנות שמסיימות כיתה ח’ נגד נגיף הפפילומה – על חשבון תקציב המשרד. במקביל, כבר לפני יותר מחמש שנים הוציא משרד החינוך חוזר מנכ”ל המעודד תלמידים בני 14 ומעלה להיבדק במרפאות מסודרות לנוכחות נגיף ה-HIV (איידס), ללא ידיעת הוריהם. האם הגישה החדשה הזו, שמעודדת את המתבגרים בישראל להתחסן ולהיבדק כנגד מחלות קשות המידבקות באמצעות מגע מיני, נובעת מתוך ההכרה בכך שקיום יחסי מין הוקדם משמעותית? ואם הוא אכן הוקדם, האם לא מוטב להשקיע מתקציב המדינה בדרך אחרת, כמו הסברה מינית לילדים ולבני נוער?
[fancy_box]
תגובות
“החינוך המיני הוא חלק מ’כישורי חיים'”
מדוברות משרד החינוך נמסר בתגובה, כי “מתן החיסונים הינו באחריות ועל פי החלטת משרד הבריאות בלבד. לגופו של עניין, החינוך המיני בבתי ספר הוא חלק מ’כישורי חיים’ – תוכנית הליבה המחייבת בבתי הספר הרשמיים בהיקף של שעת לימוד שבועית בכיתות א’-ו’. תוכניות נוספות בנושא מופעלות בחטיבות ביניים ותיכונים, כמו: ‘חברות וזוגיות ללא אלימות’, ‘זהות ונטייה מינית’, ‘זה לא מין זו פגיעה’, ועוד. סדנאות נוספות בחינוך מיני מועברות לצוותים החינוכיים ולצוותי התלמידים בימים ייחודיים, כמו ימי השיא : יום האיידס, היום הבינלאומי נגד הומופוביה, ושבוע המערכת נגד אלימות מינית”.
ממשרד הבריאות טרם הועברה תגובה בנושא.
[/fancy_box]
העלויות הגבוהות של החיסונים
נגיף הפפילומה נחשב לזיהום השכיח ביותר בעולם שמועבר במגע מיני, והוא עלול לגרום לסרטן צוואר הרחם. למעשה, קיימים יותר מ-70 זנים של הנגיף, וידוע כי גם שימוש בקונדום לא מגן באופן מוחלט מהדבקה. ארגון הבריאות העולמי ממליץ באופן גורף לחסן כנגד הנגיף את כל הילדות בגילאי 9-13, וזאת בהסתמך על הנתונים המצויים בידהם: כ-300 מיליון איש נדבקים בנגיף בכל העולם מידי שנה, קרוב לחצי מליון נשים חולות בסרטן צוואר הרחם בעקבות ההדבקות, וכרבע מיליון מתות מהמחלה הזו מדי שנה.
במאי האחרון הצטרפה גם ארגנטינה למאבק בנגיף, כשהחלה לחסן באופן גורף את הילדות בנות ה-11 ברחבי המדינה. ההחלטה בארגנטינה התקבלה עקב כך שמדי שנה מתגלים כ-3,000 מקרים של סרטן צוואר הרחם – ומעל למחצית מהם מסתיימים במוות.
ובישראל? שכיחות המחלה נמוכה יחסית – 160 חולות חדשות בסרטן צוואר הרחם מתגלות מדי שנה, וכ-70 נשים מתות בשנה כתוצאה מהמחלה. כאמור, השאלה המתבקשת היא האם ישנה הצדקה לחיסון הגורף בארץ, או שמא ההחלטה מוּנעת בין היתר גם משיקולים אחרים. האם ההנחיה הממשלתית התקבלה לאור נתונים על כך שנערות רבות בישראל מתחילות לקיים יחסי מין כבר בגיל 14?
“אין די נתונים לגבי מה שקורה בישראל”, אומר ד”ר ארנון, רופא ילדים ומתבגרים מצפון הארץ (המבקש שלא לפרסם את שמו המלא בשל עמדתו בנושא). “רשויות הבריאות בארץ נשענות על המצב בארצות הברית, ומסיקות ממנו על הנוער בישראל”.
ד”ר ארנון אינו מתנגד לחיסון במהותו, אולם סבור כי ההחלטה על חיסון גורף מעלה תהיות רבות. “מן הראוי לדעתי שיהיה משקל לנתונים הנוגעים לכל ילדה וילדה”, הוא אומר. “יש לבחון את מכלול המשתנים הקשורים בחיי הילדה לפני שמחליטים לחסנה. ומעבר לכך, יש כל כך הרבה מקומות שבהם אפשר להשקיע את הכסף הזה”.
ולא מדובר במעט כסף. ד”ר ארנון מציין כי החיסון נגד נגיף הפפילומה ניתן בזריקה בת שלוש מנות, במרווחים של חצי שנה ביניהן. “העלות היא בין 300 לכמעט 500 שקל למנה, בהתאם לקופת החולים וסוג החיסון. ברור, אם כן, כי ההחלטה של משרד הבריאות לממן את מנות החיסון לילדות המסיימות כיתה ח’ תעלה למדינה לא מעט כסף“.
ד”ר ארנון אינו מתכחש לעובדה שילדים מתחבטים בסוגיות מיניות ונחשפים בטרם עת לתכנים שאינם ראויים לגילם, “אבל מה שעצוב כאן הוא העובדה שאין לילדים האלה למי לפנות בנושא”, הוא מדגיש. “הם מקבלים את המידע מחבר או מחברה, או עושים גוגל ומוצפים במידע רב שלא פעם גורם להם לבלבול וחוסר אונים. הם לא מקבלים הדרכה נכונה, לא בבית ולא בבית הספר. האם באמת מישהו מאמין שחיסון יפתור את הבעיה?, אני לא”.
באיזה גיל הם באמת מקיימים יחסים?
שרון שטרן, עובדת סוציאלית העוסקת בהסברה בנושא מיניות ומין לבני נוער, סבורה כי החיסון והיקפו הם לא הסוגיה שצריכה להטריד את המדינה, אל דווקא היעדר הסברה גורפת – כזו שתגיע לכלל התלמידים בגילאי העשרה. “למעשה, אין נתונים עדכניים על שיעור בני הנוער בישראל המקיימים יחסי מין בגילים שונים, והנתונים האחרונים שפורסמו היו בשנת 2010 לקראת דיון שנערך בוועדה לזכויות הילד בנושא חינוך מיני במערכת החינוך. אותם נתונים העלו כי ישנה עלייה במספר בני הנוער המקיימים יחסי מין בגיל מוקדם, לצד ירידה בשימוש בקונדום”. ובמספרים: כבר בכיתה ט’ – 15 אחוז מהבנים ושישה אחוזים מהבנות קיימו יחסי מין, ובכיתה י”ב – כ 46 אחוז מהבנים ו-32 אחוז מהבנות קיימו יחסי מין מלאים. כ-65 אחוז העידו כי קיימו יחסי מין מזדמנים.
אולם לדברי שטרן, קיום יחסי המין בגיל צעיר אינו הבעיה העיקרית. “בשיחות שאני מקיימת עם נערים ונערות אני חשה את הבלבול הגדול שלהם. כי הם פשוט לא יודעים, וזה מה שמוביל אותם למעשים בלתי נתפסים. כך למשל, כשאני שואלת במפגשים פעם אחר פעם את השאלה ‘מה זה אונס קבוצתי’?, אני נדהמת לשמוע שוב ושוב את התשובה ‘אורגיה’. כן, מבחינתם זה ממש הגיוני שמספר רב של נערים יקיימו יחסי מין עם נערה אחת”.
שטרן לא מפנה את האצבע המאשימה לפייסבוק או לאינטרנט, אלא רק אלינו – המבוגרים האחראיים. “הסיבה לכך היא חוסר חינוך”, היא קובעת. “העובדה שאף אחד לא דיבר איתם ולא הסביר להם שהפורנו שהם רואים באינטרנט זה לא יחסי מין, שהם לא אמורים להגיע לשיא ארבע פעמים בשעה ושמדובר במצבים אלימים, משפילים ובוטים”.
מה עם הבריאות הנפשית?
ההנחיה של משרד החינוך לעודד בני נוער לעבור בדיקת איידס, לצד השתלמויות והדרכות שהוא עורך בנושא מניעת המחלה לצוותים החינוכיים, נובעות מנתונים עולמיים מדאיגים על המחלה. אולם גם מההכרה בכך שבני הנוער עלולים להתבייש לגשת להוריהם לעזרה, ועקב כך יימנעו מהם אבחון וטיפול בשלב מוקדם. בדומה לנגיף הפפילומה, גם איידס מועבר בקיום יחסי מין לא מוגנים, ועל פי הנתונים של הוועד למלחמה באיידס קרוב למחצית מכלל מקרי ההדבקה החדשים בנגיף ה-HIV ברחבי העולם הם בקרב צעירים בגילאי 24-15. אולם על אף הנתונים הללו, בוועד למלחמה באיידס מציינים כי רק שליש מבני הנוער הם בעלי ידע מהימן בנושא מין בטוח.
אז בני נוער רבים בישראל מקיימים יחסי מין, חלק מהם באופן בלתי מוגן, על כך אין ויכוח. השאלה היא האם חיסונים כאלה ואחרים או בדיקות איידס בגיל ההתבגרות הם אלו שיגרמו להם לקיים מגע מיני בטוח, שלא יפגע בבריאותם הפיזית והנפשית, ועוד לא אמרנו דבר על הריונות בלתי רצויים.
“אני מאמינה, אומרת שטרן, “שלא משנה כמה ניישר קו עם האמריקאים, האנגלים והעולם כולו, אין מה שיגן על בני הנוער שלנו יותר מאשר שיחה אמיתית ופתוחה. בואו לא נקרא לזה ‘חינוך מיני’, כי אולי זה מלחיץ או גורם לאנטיגוניזם, אבל אחריות נמצאת בידי ההורים ובידי אנשי מערכת החינוך. אנחנו אלה שיכולים לחולל שינוי. אז אולי פשוט במקום לתת את הכסף לחברות התרופות, מוטב להשקיע אותו בהסברה אמיתית”. וד”ר ארנון מוסיף: “הדרך הקלה היא לחסן או לתת תרופה כזו או אחרת, אבל זה אולי יפתור רק חלק קטן מאוד מהבעיות. יחסי מין שאינם מוגנים עלולים לגרום לא רק להידבקות בנגיף הפפילומה או לאיידס, אלא גם להידבקות במחלות מין אחרות ואף להשפעות מרחיקות לכת על הדימוי העצמי, להערכה עצמית נמוכה ולפגיעה בחוויית ההתבגרות של הרבה מאוד נערים ונערות. כדי להתגונן מפני כל אלה, אף אחד עדיין לא המציא חיסון”.
הצעת חוק: כל אנשי המקצוע מתחום הבריאות, הרווחה והחינוך יעברו הכשרה לזיהוי התעללות בילדים
בלוג: ייתכן כי השקילה מול כל תלמידי הכיתה הגיעה לסוף ימיה, אך שרון חיים תישאר עם הטראומה מהילדות