נירית המומה. שוב החינוך מגלגל את מלוא האחריות להורים
אחרי שהתרענו על בעיית המכשירים הניידים בבתי הספר, פרסמנו טורים, שלחנו מכתבים וגם קיבלנו תשובה לקונית ורשמית שהכול הגיע לשולחנו של השר (עם הבטחה להתייחסות בעתיד, שלא הגיעה מעולם), הופתענו לגלות שהיחידי שנוגע לליבו של שי פירון, ולא רק לשיערו, הוא לא אחר מאשר… הספר שלו. כשהספר של שי פירון מדבר על בעיית הסלולרי בכיתות בזמן שהוא מספר אותו, שי פירון מקשיב. איזה יופי. חבל שאני עיתונאית ולא ספרית. כנראה שזה המקצוע שבאמצעותו אפשר להשפיע באמת ולחולל שינוי חברתי.
השר שי פירון רוצה שנדע שהסמרטפונים הם לא האויב, אלא שיש לשמור על איזון. בדיוק כמו שאנחנו תמיד חוזרים ואומרים אצלנו ב”עשר פלוס”. ואגב, זו הסיבה לכך שגם כשיוצאת הודעה הגורסת כי משרד החינוך ינטרל טלפונים בזמן מבחנים, לנו אין ספק שזו לא הדרך. כי הסמרטפון הוא באמת לא האויב. והגישה הנכונה היא באמת לשמור על איזון. לכל דבר בחיים, לא רק בקשר לסמרטפונים בכיתה.
כדאי מאוד שתדע, כבוד השר, שחשוב מאוד לשמור על איזון גם כשמנסים לגלגל את מלוא האחריות אל ההורים. כי הכי קל זה להגיד להורים: אם לא תשלחו את הילדים עם סלולרי לבית הספר, אז לא תהיה שום בעיה. אפילו תכתבו עצומת הורים, אתה מציע. או, כמה פשוט ונוח לזרוק עלינו את האשמה ולדבר על היעדר “ועד הורים”. כי ראו זה פלא, יש ועדי הורים (אפילו יש התארגנות הורים חזקה שהולכת ומתגבשת ממש בימים אלה), ויש הרבה מאוד עשייה בתחום – שלעניות דעתי אתה מודע לה היטב, או לפחות לרובה.
אז במקום לקום ולהגיד: “זו בעיה שלכם”, מוטב שכולנו יחד, הצוות החינוכי וההורים, נכיר בבעיה וננסה “לתפור” לה פתרון יעיל. האפשרות הזו נראית לי הרבה יותר מוצלחת מאשר משחק “החתול והעכבר” או “הביצה והתרנגולת” שבו אתה כל כך אוהב לשחק. קוראים לזה התבגרות, ובמקרה הזה אין לה גיל. רק תבונה והכרה בכך שאם לא נתחיל לעבוד יחד אז שום דבר לא ישתנה פה. אולי רק יחריף. כי רק בשיתוף פעולה, כבוד השר, אפשר להגיע לאיזון שבו אתה כל כך תומך.
שאלנו מורה מהמגזר הערבי מה הבעיה הכי חמורה במוסד שבו הוא מלמד. נחשו מה הוא ענה…
לטור הקודם של נירית: המפכה של משרד החינוך – במקום קיצור החופשות קבלו הנחה בהוצאות הבילוי
