fbpx

החופש ארוך מדי?

החופש ארוך מדי?

 

נירית מרגישה שמשרד החינוך זורה חול בעיניה. במקום להתמודד עם החופשות הארוכות (כן, החופש הגדול הולך להתארך בחודש של חגים) ועם עוד בעיות רציניות במערכת, הוא מפזר סיסמאות על פעילויות שהרשויות העירוניות מקיימות כבר שנים ומציע הנחות למוזיאונים. הלו, יש שם מישהו?

 

בחיי שרציתי לכתוב טור על כך שתוכנית הקיץ של משרד החינוך היא יוזמה נהדרת. רציתי לכתוב שהתרשמתי עמוקות מכך שהשר שי פירון אמר שאחריות משרד החינוך אינה מסתיימת בקיץ, אלא ממשיכה לתוך החופש הגדול. אבל אחרי ההתלהבות הראשונית עצרתי רגע כדי לבדוק מה בשורה התחתונה משרד החינוך מציע לתלמידים, והבנתי שבעצם מישהו פה מזלזל באינטליגנציה שלנו – ההורים. התוכנית החדשה של משרד החינוך נוצרה כדי להרגיע אותנו, ההורים, ולהעביר את המסר שסופסוף רואים אותנו. אבל היא משיגה בדיוק ההפך.

כך מוטטו אותנו בדרך לחופש הגדול

נתחיל מכך שהורים מטקבקים לאותם פרסומים כי ילדיהם חזרו הביתה מיום הלימודים האחרון ללא שום כרטיס הטבות. חלק גדול מבני הנוער שאני מכירה אפילו לא שמעו על כך. כמו כן, נדמה שמשרד החינוך לוקח לעצמו קרדיט על פעילויות מבורכות שנעשות כבר שנים – חלק מהן בחסות המשרד לביטחון הפנים (“עיר ללא אלימות” וארגון מצילה). כן, כבר כמה שנים מתרחשת ברחבי הארץ, ובייחוד בפריפריה, פעילות ענפה במהלך חופשת הקיץ. זו כוללת “לילות לבנים”, ערבי בידור עם מיטב האמנים במימון הרשויות העירוניות, מתנ”סים הפועלים כמועדוני נוער המפוקחים בשעות הערב ועד חצות, ועוד ועוד. במילים אחרות: אין באמת חדש תחת השמש.

אז למה אני מתעצבנת? קשה לי שלא להיעלב מהזלזול באינטליגנציה שלנו, כשהשר יוצא בהצהרה: “משרד החינוך ממשיך לטפל בתלמידים גם בחופש ודואג לכך שיהיו אנשים משכילים”, בזמן שמי שממן את הפעילויות האלה (ואת הנסיעות הכרוכות בכך) הם אנחנו – ההורים. בדיוק אותם הורים שלפני כמה ימים התבשרו בעלייה בתשלומי ההורים, עקב ההחלטה שאנחנו נהיה אלו שנממן את הרפורמות במערכת החינוך – או מה שתורגם לראשי התיבות תל”ן. מעצבנת אותי גם העובדה שאנחנו ההורים מגיעים לחופשת הקיץ הזאת (ולחודש הרווי בחופשות חגים, הצפוי לנו מיד לאחריה) כשאנחנו ממוטטים. חמשת ימי החופש הגדול, שקוצרו ופוזרו לנו לאורך השנה, רק הדגישו את המציאות שבה כמעט מדי שבועיים הילדים בחופש. אני יכולה להגיד לכם בכנות, ואני בטוחה שלא מעט הורים למתבגרים יזדהו איתי: נגמרו לרובנו כל הרעיונות, ובעיקר התקציב. האם מישהו בכלל מביא בחשבון איזה תקציב צריכה משפחה להקצות למתבגר ברמה היומיומית בחופש הגדול? הרי במקום שישבו כל היום מול הפייסבוק, אנחנו שולחים אותם – פעם לסרט, פעם לגלידה, פעם לפיצה, פעם לבריכה, ואפילו פעם אחת לאיזה פארק מים. ומה עכשיו? מה לעזאזל אני אמורה לעשות במשך החודשיים-שלושה הקרובים (להוציא הפוגה של כמה ימים לפני החגים, שבהם יפקדו את בתי הספר) – כדי לשמור אותם באיזון ולשמור אותי ממשיכה לעבוד? האם באמת כרטיס ההטבות של שר החינוך אמור לעזור לי (או להם)?
ואולי יותר מכול, מעבר להתחשבנויות הכספיות והפער המגוחך שבין ימי החופשה לעובד לבין מספר ימי החופשה במערכת החינוך, מעצבנת אותי העובדה שאף אחד לא באמת מקשיב שם למעלה. לא להורים ולא לתלמידים. זו תקופה ארוכה שאנחנו זועקים למקבלי ההחלטות מהן הבעיות המהותיות במערכת החינוך, ומשתדלים לעשות זאת בדרכי נועם. אבל אף אחד לא סופר אותנו, כאילו היינו אנשים שקופים. בעצם, המערכת מתעלמת מבעיות בוערות באמת, ומבהירה לנו שמה שהיה הוא שיהיה: ימשיכו להיות 35 תלמידים בכיתה, מצב התחזוקה והתברואה בבתי הספר הוותיקים ימשיך להיות בכי רע, והחופשות המרובות יישארו בעינן. פלא שאנחנו מרגישים שזורים לנו חול בעיניים?

 מפגש כיתה עם המחנכת, למשל

הייתי מציעה למשרד החינוך להתחיל במשהו הרבה יותר קטן (גם אם הוא ‘מצטלם’ פחות טוב). במקום כרטיס הטבות, אפשר היה להחליט שכל בתי הספר בארץ יקיימו מפגש אחד של תלמידי הכיתה עם המחנכת שלהם במהלך חופשת הקיץ. הם יוכלו לספר לה מה הם עושים בחופש הגדול, בזמן שהיא תראה להם שמעבר לציונים אכפת לה מהם כבני אדם; הם יוכלו לשוחח ולשתף, לפגוש את החברים לכיתתם החדשה –  אם יש כזו, ואולי אפילו לפתוח קבוצה סגורה בפייסבוק ודרכה לשתף בחוויות מהחופשה המתמשכת. נשמע טריוויאלי נכון? לא תאמינו, אבל ברוב בתי הספר מפגש כזה לא מתקיים. ובכלל, אני בטוחה שבמשרד החינוך יכולים לחשוב וליזום פעילויות נוספות – יותר חדשניות, קונקרטיות ומועילות מאשר חלוקת כרטיסי הנחה.

גם לילד/ה שלכם גנבו את הסמארטפון בבית הספר? 

המריבות הכי חמורות בין אחים קורות בחופשות

פדופילים ברשת: כך תמנעו את הכניסה שלהם לחיי הילדים 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.