“לאחר מצעד הגאווה (עם או בלי קשר) בני בן ה-16 הודיע לנו שבשנה האחרונה הוא מרגיש שהוא נמשך לגברים. יש לציין שהוא אובחן כ-ADHD ושהוא ילד רגיש מאוד ואינטליגנטי. הוא סיפר לנו שהייתה לו חברה, וזה כלל נשיקות ומזמוזים אבל הוא לא הרגיש כלום, והוא טוען שאין לו ניסיון מיני עם בני מינו.
“באופיו, בני הוא ילד שמתקשה להתמודד (בתחומים שונים, לאו דווקא בתחום הרומנטי) ונוטה לוותר מאוד בקלות כשהוא נתקל בקשיים או נכשל. לעומת זאת, כשהוא מצליח הוא פורח. הצענו לו ללכת לדבר עם פסיכולוג למתבגרים, והוא אכן הלך אתנו אך סירב לשוחח עמו. כשאנו מנסים לדבר עמו על הנושא, הוא נסגר מיד. אנחנו מבולבלים שנינו (אשתי ואני), מכיוון שאנחנו אמנם פתוחים מאוד בנושא אך רוצים להיות בטוחים שכל העניין של “לעבור צד” לא נובע מפגיעה או סירוב שבהם נתקל הבן מצד המין השני. מה דעתכם”?
[credit] מאת: ד”ר ריבי אפרת, 12.06.13 [/credit]
ניתן לחוש בדאגתכם וברצונכם לשמור ולהגן על הילד המתבגר, לצד תחושת הבלבול וחוסר הוודאות עקב מה שהוא עובר. טוב לדעת שיש לבנכם הורים אכפתיים כאלו.
העובדה כי בנכם מתמודד עם הפרעת קשב וריכוז יכולה להסביר היטב את הפחד שלו מפני התמודדות ישירה עם קשיים (הפחד מכישלון נוסף הוא חוויה בסיסית בקרב המאובחנים עם בעיה זו), ואת המשיכה שלו להצלחות (המהוות בסיס טוב לבניית דימוי עצמי ולהעלאת הביטחון העצמי). אכן, כדאי שיהיו לבנכם כמה שיותר הצלחות. יחד עם זאת, איני בטוחה שכדאי לקשור את ה- ADHA לשאלה שלו, וגם שלכם, לגבי נטייתו המינית.
אתם חוששים כי הוא רוצה ‘לעבור צד’ בשל הסירוב של הצד הנשי כלפיו. אולם ממה שרשמתם נשמע כי הוא חווה הצלחה עם בנות, אלא שלא הרגיש התרגשות/משיכה. נשמע שהוא רגיש ומודע לחוויה האישית שלו, ומנסה למצוא את מקומו. נראה כי הוא אינו בטוח לגבי שום כיוון, אלא מעוניין לבדוק, ולדעתי כרגע מה שיעזור לו יותר מכול זו הוודאות שתוכלו ללוות אותו במסע החיפוש העצמי הזה שלו. ייתכן כי הוא חווה את הצעתכם לפסיכולוג כניסיון שלכם להשפיע עליו, על מנת שיבחר ללכת בכיוון הטרוסקסואלי. כמי שכבר מתמודד עם קושי לא פשוט, פסיכולוג עלול להיתפס כעדות נוספת ל’כישלון’ שלו. ומצד שני, אולי אם הוא יישב לבדו אצל פסיכולוג (ללא נוכחותכם) הוא יהיה מעוניין לדבר.
חשוב שתזכרו כי גיל ההתבגרות הוא שלב שבו ממעט הנוער לשתף את ההורים בהיבטים אינטימיים של חייהם. זו תחילתה של הנפרדוּת הבוגרת, ומתעורר הרצון לבנות ‘שטח נפרד’ אישי-פרטי, שבו להורים אין דריסת רגל. הייתי מציעה לכבד ולאפשר זאת, לצד הצעה ברורה כי אתם שם למענו ברגע שהוא יביע נכונות ורצון לשוחח עמכם.
המשיבה היא פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית, מומחית בטיפול ומחקר בתחום המגדר והקהילה ההומו-לסבית ומרצה באוניברסיטת חיפה
הורים שואלים עוד: איך נתמודד עם הגילוי שהבן הוא הומוסקסואל במגזר הערבי?
גיבוש הנטייה המינית בגיל ההתבגרות: האם ייתכן שאדם יהיה “הומו” כנער ו”סטרייט” כבוגר?
גיל המרד: למה המתבגרים אוהבים לבעוט בכל דבר ומגיבים בקיצוניות, ומה עושים עם זה?
