בתי הספר המקצועיים נעלמו כמעט לחלוטין מהנוף החינוכי ברוב יישובי הארץ, אך עדיין ניתן למצוא אותם בחלק מהמקומות. מה עושים אם יועצת בית הספר ממליצה להורים שהילדה תירשם לתיכון מקצועי, בזמן שהיא עצמה רוצה ללכת עם חברותיה לעיוני?
הוא: “כל עוד בתי מתנהגת יפה, אין סיבה שהיא לא תנסה ללמוד בבית ספר עיוני”
“אני חושב שהיא צריכה לעשות מה שהיא רוצה. מי מאתנו לא היה רוצה להמשיך ללמוד יחד עם החברים שלו בתיכון? אני יודע, היא תלמידה ממוצעת. האמת היא שלממוצע שלה הייתה חסרה נקודה כדי להתקבל לתיכון עיוני, אבל אלוהים יודע איך זה שבסוף היא הצליחה להתקבל. כל החברות שלה הולכות לשם, אני באמת לא רואה הבדל גדול בינן לבינה.
“שוחחנו עם היועצת, והיא סבורה שמוטב כי הילדה תלך לבית ספר מקצועי. ‘אולי היא תוכל לרכוש מקצוע, ואם היא תצליח אז היא גם תוכל לעשות בגרות מלאה’. נכון, חלומו של כל הורה, מכל תרבות ומכל עדה, הוא שהילד שלו יוגדר כגאון. לכל הפחות שיהיה הכי חכם בכיתה. אבל כמה ילדים באמת נחשבים לגאוני הכיתה? הרוב ממוצעים למדי. ובינינו, אני עצמי לא יודע באיזו הקבצה היו שמים אותי במתמטיקה – מזל שפעם כולם למדו יחד.
“בעיניי, כל עוד בתי מוכיחה שהיא ילדה טובה ושהיא מתנהגת על פי הערכים והנורמות של החברה, אין שום סיבה שהיא לא תנסה ללמוד בבית ספר עיוני.
[fancy_box]
אז עיוני או מקצועי?
הילד רוצה תיכון עיוני ואתם סבורים שהוא לא מתאים, מה עושים בשני מצבים שונים?
* הילד התקבל לעיוני? אפשרו לו. אם הילד רוצה ללמוד בבית ספר עיוני, מוטב לאפשר לו זאת גם אם אתם רואים את העתיד שלו בעין אחרת. אל תנסו ליישם עליו את התובנות שלכם מהחיים. הוא נער מתבגר, ובהיותו כזה הדבר החשוב לו ביותר הוא מה החברים יחשבו ויגידו. לשלוח מתבגר לבית ספר שהוא לא רוצה זו טעות. ראו מקרה (אמיתי, יש אינספור כאלה) של נערה שאף אחד לא האמין בה, כולל הוריה, אך היא סיימה “כמו גדולה” בית ספר עיוני, למדה לתואר ראשון ולתואר שני באוניברסיטה, והיום היא בין המובילים בתחומה.
- * בית ספר מקצועי הוא הברירה היחידה? העצימו אותו. אם הילד לא יכול ללמוד במסגרת של בית ספר עיוני, תנו לו להחליט לפחות על המסלול המקצועי. חזקו אותו, והציגו לו מודלים של אנשים מוּכרים שעברו מסלול דומה וכיום הם מצליחים. זכרו כי לחברה יש השפעה רבה על הנער/ה, אך לנו כהורים יש השפעה רבה עוד יותר. אפילו בגיל ההתבגרות. ותשתדלו לא לדאוג, אם תתמכו בו ותעצימו אותו – הוא יצליח.
“לא יעזור, החברה עדיין מסתכלת אחרת על מי שהולך ללמוד בבית ספר מקצועי. הילדה בעצמה אומרת שחברות שלה חושבות שמי שהולכת למקצועי היא ממש לא חכמה. אני אומר, בואו ננסה שנה תיכון עיוני. לא יעבוד? תמיד אפשר לעבור לתיכון מקצועי”.
היא: “מה כבר יצא לה מבגרות? בסוף היא תרוויח פחות מריקי כהן”
היא- נו באמת, ‘שתעשה מה שהיא רוצה’? זו נערה מתבגרת, מה היא בכלל מבינה?! בגיל הזה כל מה שחשוב להן זה מה החברות אומרות. אבל אנחנו יודעים טוב יותר – היא לא תלמידה חזקה, היא לא אוהבת ללמוד, והציונים של בהתאם. לדעתי, קשה יותר להתחיל גבוה ואז ליפול. אני אומרת את האמת: היא לא מתאימה לבית ספר עיוני, שבו צריך להשקיע בלימודים כדי לעשות כמה שיותר יחידות בבגרות. נכון, היום יש כל כך הרבה סוגי כיתות שזה לא ייאמן. בזמני כל השכבה עשתה בגרות מלאה ויותר. מה זה השטויות האלה: מסמ”ר, ממ”ר? אני לא מבינה את זה. או שמסוגלים ללמוד בתיכון עיוני או שלא. אבל לכולם חשוב מה יגידו. תחשבו רגע ותגידו לי: מה יצא לילדה שלי מבגרות מלאה בכל מחיר? ועכשיו תחשבו שהיא תלמד גם מקצוע – כזה שאפשר לעבוד בו, ואולי היא אפילו תוכל לעסוק בו בצבא. אני למדתי בבית ספר עיוני ויש לי בגרות מלאה, אבל כמו כולם אחרי צבא מילאתי דלק למכוניות. לעומת זאת, השכנה שלי, בת גילי, למדה בבית ספר במגמת עיצוב אופנה. היא ידעה לתפור, ותאמינו לי שהיא הסתדרה בחיים.
“בעיניי מעריכים יותר מדי את התיכון העיוני. בסופו של דבר, רוב האנשים עושים בגרות, במוקדם או במאוחר, רובם גם עושים תואר, אבל בסוף חלק גדול מהם לא מגיע למשכורת של ריקי כהן מחדרה. אני באמת מאמינה שמוטב מי שלא מסתדר עם חומר עיוני ללכת ללמוד מקצוע. אגב, בהרבה בתי ספר לומדים גם וגם (מגמות מקצועיים בבתי ספר עיוניים), אולי נמצא עבורה בית ספר כזה. והרי ולהכיר חברות חדשות אפשר בכל מקום, לא”?
מיכל היא עובדת סוציאלית ומנחת קבוצות; אריאל הוא עובד סוציאלי קליני ומטפל משפחתי
עוד ב”הוא והיא”: מה הייתם עושים אם הייתם מגלים שהילד מבריז מבית הספר?
כלכלת חופש: המתבגרים חושבים שהכסף צומח על העצים, איך נעזור להם להתנהל כראוי בחופש הגדול?
תלמידי התיכון נדרשים לבחור מגמת לימוד. איך נעזור להם ועד כמה נתערב בבחירה?
