fbpx

בלי איומים!

בלי איומים!

 

דרכים להכנה ראויה של הילדים לחטיבת הביניים במערכת החינוך

אני אוהבת ומעריכה את המורים בבית הספר שלי ילדיי, מה שאני פחות אוהבת זה את “רוח המערכת”. הרוח השלילית הזו באה לידי ביטוי במתן משקל מוגזם לציונים, בהפעלת לחץ “להספיק” חומר במקום להתרכז בשיטות הלימוד, ובאנרגיה מיותרת שמתבזבזת על טקסים שבלוניים ו”חזרות” מיותרות שבהן למעשה לא נלמד דבר. אולם כעת, כשבתי עומדת בפני המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים, נוספה בעיניי נקודה נוספת לביקורת: האם גם בבית הספר של ילדכם המורים מלחיצים את התלמידים מפני המעבר וזורעים בהם אימה וחששות לקראת השינוי?
הדבר דומה בעיניי לכך שהורים עושים עניין גדול כשהילד שלהם לא רוצה לאכול. מרוב שמתעסקים ודשים בזה בלי סוף, זה הופך להיות אישו והילד עלול לפתח בעיות אכילה. כך גם כאן: אז נכון שמדובר במעבר חשוב, אבל ילדים הם ילדים ומטבע הדברים הם בדרך כלל מסתגלים לשינויים בזריזות ובקלות יחסית. אלא אם כן אנחנו מכניסים להם רעיונות לראש.

אז הנה עשר עצות מעשיות שאני מבקשת, כאמא מנוסה שבתה עולה לחטיבה, להעביר לכל הנוגעים בעניין חינוך ילדינו:

1. המעיטו בטקסי מעבר/סיום רשמיים ומשמימים: מסרים מסוג “סיום” או “סוף” לא מומלצים. הילדים פשוט מתקדמים, גדלים, מחליפים ספסל א’ בספסל ב’. המערכת תהיה אותו שטאנץ גם שם. הם רק ילכו שני מטר בכיוון השני בשכונה. בהקשר הזה אני חייבת לציין שבבית הספר של בתי הפתיעו השנה בגישה רעננה לטקס סיום: במקום טקס רגיל נתנו לכל תלמיד לעבוד לאורך תקופה ולהגיש את “האני מאמין” שלו. כלומר להביע בדרכו מסע אישי שעבר (בין אם בריקוד, בציור, או בקליפ וידאו). לכל ילד הוצמד חונך מקצועי, הת וצאות היו מדהימות והערב היה מרתק ומרגש. כן, בדיוק ככה צריך, במקום טקס רגיל ומשמים. יישר כוח למנהלת!

2. הדגישו מושגים כמו “התחלה חדשה”, “מקום מרתק מחכה לכם”: צרו ציפייה למשהו טוב, במקום להכין לקראת “קושי” או “עומס”.

3. “איך תתמודדו עם קשיי הסתגלות?” (מסר מיוחד ליועצות): החליפו את השאלה הזו על כל נגזרותיה בטרמינולוגיה חדשה, כדי לא ליצור “נבואה שמגשימה את עצמה”. גם ככה הילדים מתוחים. במחשבה שנייה, אולי הם בעצם הם לא מתוחים כל כך, אבל הם מרגישים שהם צריכים להיות. ככה כיוונתם אותם.

4. אל תגבירו את כמות שיעורי הבית “כדי להרגיל אותם לכמות שהם יקבלו בחטיבה”: אם המורים חוששים שמבחן המקצועיות שלהם עומד למבחן בשנה הבאה, זו בעיה שלהם. התלמידים לא אשמים, אל תעמיסו עליהם לחינם.

 5. אל תעשו עניין מהשיבוצים בחטיבות השונות: גם כל הטפסים וההודעות על תאריכים שבהם יינתן “גזר הדין” מלחיצים לחינם. מוטב להדגיש בפני התלמידים את המסר שזה לא באמת משנה, כי הם ממילא מכירים המון ילדים דרך המתנ”ס, החוגים, תנועות הנוער ושאר אינטראקציות שהיו להם עם ילדים שלא לומדים בבית הספר. בכלל, רצוי שלאורך השנים ביסודי תנסו לחזק את הקשר בין התלמידים הלומדים בבתי הספר השונים בעיר – כך תקלו עליהם ברגע שיגיעו לכיתה ז’ ויפגשו הרבה פרצופים מוכרים (תנועות הנוער, אגב, הן דרך נהדרת להשיג את המטרה הזו).

 6. הדגישו בפני התלמידים שהם מוצלחים: אמרו להם שאתם מאמינים בהם. לפעמים מרוב שזה ברור מאליו אנחנו לא אומרים זאת מספיק, וזה הדבר שהם הכי צריכים (כן, גם מהמורים ולא רק מההורים) – בייחוד בשלב הזה בחייהם.

7. עבדו כל השנים על הכישורים החברתיים שלהם: ופחות מכך על הציונים והלימודים, כי זה חשוב פי אלף! זמן המעבר לחטיבה רק מחדד את חשיבות הדבר.

 8. נסו להעביר את הידע שאתם רוצים לצייד אותם בו דרך מולטימדיה: או לכל הפחות “ארזו” אותו בשפה רלוונטית ומעניינת יותר עבורם: קבוצת פייסבוק, פוסטר מעוצב בסגנון וואטסאפ, קבוצת מידע דרך עמוד לייק, וכד’. אפילו לי, בתור אמא, קל יותר לקרוא דברים כך מאשר בטפסי הסבר בנייר או בפורומי הרפאים באתר הבית ספרי.

והעיקר,שיהיה לכולנו בהצלחה!

 הכותבת היא אמא לשלושה (אחד מהם עולה לחטיבת הביניים), מומחית לשיווק ומדיה חברתית . לאתר של נטע.

המעבר לחטיבה עבור תלמידים עם קשיי קב וריכוז

למה אנחנו כל כך מפחדים מחטיבת הביניים? 

הורים שואלים: “האם כדאי לנו לרשום את הילד לדמוקרטי”?

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.