אז מה אם היא עדיין ילדה? אין שום סיבה שהיא תמתין עד שתתבגר כדי שתוכל להשתתף בקורס להעצמה נשית. כבר עכשיו תוכלו לקיים עמה דיאלוג שיוביל אותה להיות אסרטיבית, להכיר את הכוחות הטמונים בה לצד החסרונות ולגלות מודעות עצמית. תרגיל בהעצמה
הדלת נפתחה. אישה קטנה קיבלה את פניי במאור פנים. ”שלום, בואי היכנסי”. נכנסתי לסלון. זה היה סלון שנראה כאילו גזרו אותו ממגזין לעיצוב הבית. מרווח וצבעוני, כשעל שולחן העץ ניצב קנקן זכוכית עם תה ונענע ולצדו צלוחיות ממולאות במטעמים שונים. התיישבתי על הספה, בצד. על הכורסה שלידי ישבה אישה שמעולם לא פגשתי. חייכנו האחת לשנייה. אט אט התמלא הסלון בנשים, כולן מחייכות זו לזו, ואז הצטרפה נטלי – המארחת. המפגש התחיל.
“למה חיכיתי כל כך הרבה זמן עד שהגעתי למפגש”?, זו השאלה הראשונה שעברה לי בראש ברגע שיצאתי ממנו. היה זה מפגש של קבוצת נשים שלא נפגשו מעולם בעבר. המנחה השתמשה בכלים מעצימים כדי לגבש אותנו, כדי ליצור סוג של שיח אחר, שונה, על נשים, על החיים, על דרכים להתמודדות עם מצבים שונים. היה זה שיח ממוקד עבור נשים, שכבר יודעות שטמון בהן כוח אך רק זקוקות להנחיה חיצונית. המקום לשמוע נשים אחרות מדברות, ודרכן ללמוד על עצמי.
נכנסתי הביתה. כולם כבר ישנו. עברתי חדר אחר חדר, מוודאת שכולם מכוסים, נושמים, נמצאים. ואז נכנסתי לחדרה של בתי הבכורה. ראשה על הכר ונשימותיה רגועות, כמו שרק ילד יכול לנשום. הבטתי בה, עדיין לא אישה אבל כבר לא ילדה. מתבגרת לאיטה, מתמודדות עם חברות, לימודים, בית, משפחה. לומדת איך, מתי ולמה צריך להתנהג בכל סיטואציה, טועה ומנסה לתקן. טועה ולא מבינה מה עליה לתקן.
הבטתי בה וחשבתי לעצמי: “היא לא צריכה לחכות כל כך הרבה שנים כדי להעצים את עצמה, כדי לדעת איך להיות חזקה, אסרטיבית, לדעת מה הכוחות שלה וגם מה החסרונות. למה בעצם לא להתחיל כבר עכשיו?”.
עדיין לא שוחחתן איתן על פרשת עמנואל רוזן?
גם האמהות של היום לא מדברות עם הבת על מיניות
נזכרתי איך בכיתה ט’ הודיעו לנו בכיתה שאנחנו חייבים להתנדב שעתיים בשבוע כדי לקבל תעודה בסוף שנה. אתם מבינים, “חייבים להתנדב”. זה היה אחד המשפטים הכי פרדוקסליים ששמעתי עד היום. ולמה בכלל רק בגיל 15-14 המערכת מנסה ללמד אותי מהי התנדבות, זה אמור להתחיל כבר בגן. התנדבות זה לא רק לתרום כסף, גם ילד בן חמש יכול להתנדב בהתאם ליכולותיו. וממש כמו שאין צורך לחכות עד גיל מסוים כדי להתנדב ולתרום לחברה, אין כל צורך להמתין עד הבגרות כדי לזכות בהעצמה אישית ונשית. הנחיית קבוצות להעצמה מתקיימת בשנים האחרונות גם בקרב נערות, אולם לא צריך להגביל העצמה נשית במקום או בזמן. אפשר להתחיל כבר בבית, בגיל צעיר, ובייחוד בפתחו של גיל ההתבגרות סביב גיל תשע-עשר.
שישה צעדים בהעצמת נערות
כך נוכל להעצים את הבנות שלנו כבר עכשיו, כשהן מרחק יריקה מגיל ההתבגרות:
1. הקשבה אמיתית: הקשיבו להן בלי להיכנס לדברים שלהן. אל תמהרו לשפוט, רק הקשיבו. בעולם שלנו הקצב כה מהיר, עד כי לעתים קרובות אין לנו זמן לשמוע כל מה שהאחר אומר. אז זה אולי יכול להתאים לעולם העבודה, אבל לא מולן. לבנות שלנו (וגם לבנים כמובן, אך במין הנשי עסקינן) יש את הזכות להישמע עד הסוף.
2. שיקוף: לאחר שנקשיב להן, מוטב שנשקף להן במקום לשפוט אותן. עם יד על הלב – עד כמה אתם ממהרים להסיק עבורן, ולומר להן מה נכון ולא נכון? זו טעות נפוצה, אך אנחנו שוכחים שהן כבר יכולות להסיק מסקנות לבד. לרוב הבנות בגיל הזה יש כבר את היכולת להיות מודעות לעצמן (כמובן בהתאם לגיל), ואם נרצה להוביל לשיח אישי (שלהן עם עצמן ושלהן עם הסביבה) נוכל לשקף עבורן את הדברים. כלומר לחזור על מה שנאמר על ידן, ולבקש מהן לפרט מעבר לכך.
3. אמון: בואו נסמוך עליהן! נכון, עד היום סבתא שלי עדיין אומרת לאמא שלי ללבוש סוודר כי קר, אך אנחנו לא חייבות לחזור על טעויות. בגיל תשע הילדה כבר יכולה לקבל החלטות מושכלות, כמובן בפרופורציה ובהתאם למצב. אבל השורה התחתונה היא שלא חייב להתערב בכל דבר, אפשר להיות ערים ומעורבים גם בלי להיות “מתערבים מיידיים”.
4. לגיטימציה לפחד ולכישלון: כדאי שנדע לחזק גם את הכישלון, החולשה והמינוס באישיות, בהתאם לסיטואציה המדוברת. למדו אותן שזה לגיטימי לפחד (גם אנחנו המבוגרות מפחדות, זה בסדר גמור), וזה לגיטימי לכעוס ולהתאכזב. תנו להן דוגמאות מהילדות שלכן – אפילו על אותה חברה שתמיד דאגה רק לעצמה, עד שהבנתן שהיא בעצם לא באמת חברה.
5. גב תומך: היו שם בשבילן. כשאני שומעת את השיר של מירי מסיקה “ילדה שלנו”, אני תיד חושבת על ההורים שלי. נכון שהיו בינינו (ועדיין יש) מריבות. היו עונשים, ויכוחים ועוד אבל הם אלו שאליהם אני פונה תמיד כשרע לי. הקדישו למתבגרת שלכם שיחה במהלך היום, שוחחו עמה במהלך הארוחה, ואפשר לפעמים אפילו לקבוע פגישה של ממש. כמו עם חברה.
6. פלוסים, מינוסים ומודעוּת אישית: העצמה מורכבת מלדעת מי אני, ובתוך כך להבין מהן נקודות החוזק ומהן נקודות החולשה שלי. היכולות לתעל את שניהם יחד על מנת שיקדמו אותי למקומות חיוביים זו העצמה.
הקושי בהעצמה האישית ניכר, גם אצלנו המבוגרים, במצבים שבהם איננו מצליחים להביא את העצמי והאישי שלנו לידי ביטוי. הסיבה העיקרית לכך היא הסביבה: החשש מה יגידו וכיצד יגיבו הוא זה שמונע מאתנו, לעתים קרובות, לעשות מה שנכון וטוב עבורנו. לצורך כך נחוץ תהליך, שבו משולבים במקביל זמן ועשייה במטרה להעלות את המודעוּת האישית. אם נחבר את השלושה יחד – נקודות חוזק, נקודות חולשה ומודעות – נגיע להעצמה אישית. ניתן לעשות זאת לבד, ביחד עם חברים או בליווי מקצועי – אבל מה שחשוב זה לעשות זאת. כי אם אנחנו לא נהיה מועצמות, לא נוכל להוביל את הבנות שלנו למקום של העצמה נשית ואישית.
הכותבת היא אמא לשניים, עובדת סוציאלית ומנחת קבוצות
