הילד שלכם כבר נרשם לתיכון? אם עדיין לא, כדאי שתדעו מראש אילו מגמות לימוד מוצעות בבתי הספר השונים, וחשוב מכך – אילו מגמות מעניינות את הילד ולאיזו מהן הוא מתאים. אז איך בוחרים מגמה? כיצד עלינו לתמוך בילד בתהליך ההחלטה? ועד כמה הבחירה הזו תשפיע על עתידו?
בימים אלה ממש נמשכת ההרשמה לחטיבות הביניים ולבתי הספר התיכוניים. בהחלטה לאיזה בית ספר בעיר לרשום את הילד, יש להביא בחשבון כמובן גם את מגמות הלימוד המתקיימות בבתי הספר השונים. בחירת מגמת הלימוד נתפסת כמשמעותית בעיני רוב התלמידים, והיא מושפעת משיקולים רבים. לעתים קרובות ההחלטה אינה פשוטה. התלמיד מוטרד משאלות, כמו: האם נכון לבחור מגמה על פי מידת העניין העכשווית שלי בתחום, ואולי דווקא מתוך מחשבה מעמיקה על כיוון מקצועי רצוי בעתיד?; האם בחירת המגמה צריכה להיות מושפעת ממה שההורים והחברים חושבים שמתאים לי, או על פי מה שאני רוצה?; ומה בכלל אני רוצה?; ולא פחות חשוב – מה עלול לקרות אם אטעה בבחירת המגמה?
[fancy_box]
הורה מלווה
חמישה צעדים בתמיכתנו בילד בתהליך בחירת המגמה
- איסוף מידע על המגמות ועל בתי הספר: כדי שתוכלו לקבל תמונה שלמה, עליכם להבין (יחד עם הילד כמובן) את מבנה תעודת הבגרות, ולאתר בתי ספר ומסלולי לימוד מעניינים. כמו כן, מומלץ לבחון יתרונות וחסרונות של כל בחירה, ולשוחח עם אנשים שמכירים היטב את הילד ושאתם מעריכים את דעתם.
- מודעוּת לחוזקות ולכישורים של התלמיד: לצורך כך כדאי להתייעץ גם עם מורים שמכירים היטב את הילד.
- שיקוף תחומי עניין עכשוויים: החוזקות עשויות לשקף כיוון של העיסוק העתידי, אך לא בהכרח! אין לחשוב במונחים של “מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול?”, אלא יותר בכיוון של: “מה אני רוצה היום? מה חשוב לי בלימודים, מה מעניין אותי, ובמה אני מוכשר?”.
- הבעת אמון בילד: המסר החשוב ביותר שעלינו להעביר לילד שלנו הוא שאנחנו סומכים עליו. השאלה העיקרית היא מה המוטיבציה של הילד? היכן ירגיש שהוא לומד מתוך עניין אמיתי, ייהנה ויחווה הצלחות? באיזה מסלול הוא ישקיע, יתמיד ויממש את הפוטנציאל שלו? תפקידנו כהורים הוא לאהוב, ללוות, להיות מעורבים, להקשיב, לנהל דיאלוג, להציע אלטרנטיבות וזוויות ראייה חדשות ואחרות, לייעץ, לטפח, להעניק סביבה מעשירה ומצמיחה. ויחד עם זאת – לאפשר לילד לשאת באחריות ולבחור באופן עצמאי את מסלול הלימודים או המגמה.
- יש מקום גם לטעויות: ניסינו, טעינו, למדנו! עלינו לזכור שעל אף כי מדובר בהחלטה חשובה, היא אינה חורצת גורלות. גם אם נראה לנו שהידע אינו שימושי היום, אין באפשרותנו לדעת מה צופן העתיד. כל דבר שאנחנו לומדים מרחיב אופקים ומעשיר אותנו, וגם אם נמצא כי המגמה אינה מתאימה – נוכל לשקול מה לעשות. במקרה כזה נסייע לילד שלנו להתמודד עם המצב (נסייע לו להפיק את המרב מהקיים או לבחון אפשרות של שינוי).
[/fancy_box]
האם הנער ‘מחליט על עצמו’?
ישנם ילדים שניתן לזהות אצלם כבר מגיל צעיר כישרון בולט מסוים: הילד ההוא שכבר מגיל שש מסתמן כספורטאי זריז, הילדה ההיא שרוקדת מגיל ארבע ומפגינה גמישות מדהימה, התלמיד המוכשר במתמטיקה, או הילד הווירטואוז במוזיקה. ילדים אלה משקיעים לאורך שנות ילדותם, בעזרת הוריהם כמובן, בפיתוח ושכלול הכישרון הייחודי להם. עבורם, בחירת מגמה תהווה בדרך כלל המשך ישיר וטבעי לאותו כישרון או לאותה יכולת. לכן, בתיכון הם בדרך כלל יוכלו לנתב את עצמם בקלות יחסית למגמה שבה הם רוצים ויכולים ללמוד, בין אם מדובר בספורט או מוזיקה ובין אם מדובר במדעים.
אולם חלק גדול מבני הנוער אינם כרוכים אחר מקצוע אחד מסוים, ולכן ההתלבטויות והשאלות שלהם בנושא עלולות להימשך זמן רב, והם עלולים לחוות קושי עצום בתהליך קבלת ההחלטה.
בחירת המגמה היא עקרונית, מכיוון שיש לה השלכות לא רק על הטווח הקצר, אלא לעתים גם על הכיוון המקצועי בעתיד – כשהילדים האלה יהיו “גדולים”. הקושי להחליט יכול לנבוע מכמה סיבות: חלק מהתלמידים אינם מודעים למכלול היכולות שלהם, לחוזקות ולנטיות האישיותיות שלהם. אחרים מתקשים להחליט מכיוון שההישגים שלהם פחות טובים וניתנת להם פחות בחירה. ויש גם תלמידים שיודעים מה הם רוצים וכבר החליטו איזו מגמה עדיפה מבחינתם, אבל ההורים שלהם אינם מרוצים מהעניין ומפעילים עליהם לחצים כדי שישנו את דעתם.
אז מי בעצם אמור להחליט? מתי להתערב ומתי לא? האם לכוון את הילד ולייעץ לו, או להניח לו לקבל את ההחלטה לגמרי בכוחות עצמו? ומה עושים אם הילד בוחר בכיוון שלא נראה לנו, ואנחנו משוכנעים שאנחנו יודעים מה טוב עבורו ויכולים למנוע ממנו “לעשות טעות”?
נכון, כהורים יש לנו ידע וניסיון ר ב יותר לצד כמיהה טבעית לכך שהילד שלנו ישיג את הטוב ביותר, יעשה את הבחירות הנכונות ויצליח. אבל עלינו לזכור שההחלטה הסופית חייבת להיות של הילד. כהורים אנחנו יכולים לייעץ, להסביר, להתלבט ולחשוב יחד. יש לנו את הזכות ואת החובה להיות מעורבים, לחלוק עם הילד את המידע שיש ברשותנו, לעורר אצלו מודעות לאפשרויות ולמגבלות הקיימות בבחירת המגמה או המסלול הלימוד, ובקיצור – להביע את דעתנו. אבל באותה עת כעלינו לזכור כי הילד הוא זה שיקום בכל בוקר לבית הספר, שילמד וייגש לבחינות הבגרות ושיבחר איך לעצב את חייו בעתיד. לכן, תחום הלימוד שבו יבחר הילד צריך לעניין אותו, מה גם שעל מנת שתהיה לו מוטיבציה להצליח הוא צריך גם ליהנות מהנלמד. חוויית ההצלחה בלימודים היא חשובה ביותר, מכיוון שהיא מקנה לילד תחושות של ביטחון עצמי והישגיות – תחושות שימשיכו ללוות אותו לאורך חייו. ההצלחה מקנה לילד גם חוסן נפשי, ומאפשרת לו להתמודד בעתיד מול האתגרים שהחיים יזמנו עבורו.
הורים, זִכרו: אם ילד נחוש בדעתו לבחור כיוון מקצועי או מגמה שאינה נראית לכם, אם כדי להימצא יחד עם חבריו או מתוך לחץ חברתי, ואם מהסיבה הפשוטה שנשמע לו “מגניב” ללכת למגמה מסוימת – ייתכן כי לא תוכלו למנוע ממנו את ה”טעות”. התהליך של הפעלת שיקול דעת וקבלת החלטות הוא תהליך מורכב, המצריך בשלות ובגרות. בינינו, גם אנחנו המבוגרים טועים בו מדי פעם. אז בואו נזכור שגם למתבגרים שלנו מותר לטעות, ושבסופו של דבר מטעויות וכישלונות לומדים. ובואו ניכנס לפרופורציות: לא מדובר בטעות קריטית, כי בסופו של דבר כל למידה מרחיבה לנו את האופקים ומעשירה אותנו. כך גם לילדינו. נכון, בחירת תחום הלימודים או המקצוע היא חשובה ומשמעותית, אך היא אינה בלתי הפיכה.
לעשות מהלימון לימונדה
ייתכן כי הילד שלכם יבחר מגמה מסוימת, ובמהלך השנה יתברר לו שהיא אינה מתאימה לו. זה יכול לקרות. והשאלה העולה במצב כזה היא איך להפיק את המיטב בנסיבות הקיימות, והאם כדאי לשקול את האפשרות לשנות את ההחלטה. כהורים, זו הזדמנות נהדרת ללמד את הילד שלנו שאפשר לקחת פסק זמן, ובמהלך החופש הגדול לשקול מחדש את הדברים ולבחון האם ניתן לשנות מגמה. כמו כן, לצד תלמידים בעלי יכולות והישגים לימודיים שבפניהם פתוחות כל הדלתות, ישנם תלמידים שהבחירה המצויה בידיהם היא די מצומצמת. אולם גם במקרה כזה, חשוב שההורים ידגישו בפני הילד שלהם שתמיד קיימת אפשרות בחירה. בהזדמנות הזו נוכל ללמד את הילד שלנו כי בכל דבר ניתן לראות את הצדדים החיוביים, וכי תמיד נוכל לבחור איך להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לנו. עצם היכולת לבחור מעצימה תחושות של שליטה בחיים, וכפועל יוצא מכך היא מאפשרת לילד להתמודד טוב יותר עם ההשתלבות במגמה ובבית הספר.
ולסיום ברצוני לומר כמה מילים על מגמות מקצועיות מול מגמות עיוניות. בשנים האחרונות ישנה נטייה לכוון את כלל התלמידים לבגרות עיונית, אולם ממבחן המציאות עולה כי אין באמת דרך אחת ושיטה אחת שמתאימה לכולם. עובדה היא כי לא כל התלמידים מתאימים ללימודים עיוניים, מה גם שמבחינה חברתית וכלכלית הטיה כזו עלולה להוביל לידי כך שיחסרו לנו בחברה עובדים מקצועיים ובעלי מלאכה. לכן, עלינו לשאול מה באמת מתאים לכל ילד, על פי נטיותיו האישיותיות, יכולותיו, כישוריו והישגיו. כל ילד אמור לבחור במסלול המתאים לו, מתוך ידיעה שאין מקצוע או מסלול לימודי מושלם. מוניטין וסטריאוטיפים קיימים לגבי כל מגמה, כל מקצוע וכל בית ספר, ותמיד יהיו מסלולי לימוד מסוימים שהם פופולאריים ומבוקשים יותר מאחרים. התלמידים בדרך כלל מודעים לכך, ולכן כדאי שנזכיר להם כי הפופולריות של המגמה אינה מה שחשוב. החשוב הוא שהתלמיד יבחר במגמה המתאימה לו באופן אישי.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית באבחון וטיפול בילדים ובני נוער
פסיכודליה: ד”ר דליה אלוני מביאה סיפורים מהקליניקה
אחריהם לחטיבה: גם ההורים צריכים להתכונן לשינוי הגדול
אמא שואלת: הוא לומד רק מה שהוא אוהב, עד כמה אני צריכה ללחוץ?
