גל, סטודנט לראיית חשבון, נחרד מהאפשרות שמשרד האוצר יעלה את שכר הלימוד. ויחד עם זאת הוא לא מופתע. אחרי הכול, מדובר באוכלוסיית “ריקי כהן” לעתיד, שכנראה כבר לא תצליח לעולם להיות ריקי כהן. ספין או לא, הוא אומר ללפיד, רק תדאג שיישארו לך מוחות באקדמיה להתייעץ עמם
רוחות חדשות מנשבות בכנסת, והאופטימיות (הזהירה יש לומר) ששררה עלינו עם קבלת תוצאות הבחירות הולכת ומתפוגגת. גם בימים אלה, כמו ערב הבחירות, “שוויון בנטל”, “צדק חברתי” ושאר הסיסמאות הריקות מתוכן שהופיעו בכל מצע אפשרי, מתנקזות כולן לתפקיד אחד. למשרד אחד. לאיש אחד. אין ספק שמר לפיד הלך על כל הקופה ושם את עתידו הפוליטי ב”הכול כלול”, אבל אחרי מערכת בחירות ארוכה ומעיקה לי כבר לא אכפת מי יושב על הכיסא. לי אכפת רק מה עושה הבן אדם שיושב עליו.
ריקי כהן מחדרה, סלב חדשה בחברה הישראלית מבית היוצר של שר האוצר, היא הדוגמה הקלאסית לפתיחה החמוצה של יאיר לפיד. הבחירות נגמרו, אתה כבר לא עיתונאי. עזוב את הסיסמאות לחמש דקות – יש לך ארבע שנים להוכיח ולעשות, אז בבקשה תעשה.
הגירעון שלפיד “קיבל בירושה” כבר הבהיר לכולנו שנצטרך לעשות ויתורים כואבים. עם זאת, לפיד הגיע עם סיסמאות אופטימיות ורוח חדשה, הכריז על “חשיבה מחוץ לקופסה”, התיימר לפתרונות יצירתיים ולא קונבנציונליים. לכן האכזבה הייתה כפולה כשהסטודנטים הוכרזו כקבוצה הראשונה שנמצאת תחת סכין הקצבים של משרד האוצר. ושוב נראה כאילו הלכו על הפתרון הקל. ‘יש עתיד’ בלי השכלה גבוהה?
מדובר באוכלוסיית הריקי כהן לעתיד, ולריקי כהן, שטסה פעם בשנתיים לחו”ל יש ילדים סטודנטים. אז כמה עולה היום להיות סטודנט? והאם הקיצוץ לא יגרום רק להגדלת הפערים החברתיים עוד יותר?
היום שנת לימוד אוניברסטיאית עולה כ-9,000 שקל. סטודנט שלומד באוניברסיטה נהנה בסך הכול מחמישה ימי לימוד, שכר הדירה מתחיל מ-800 שקל (במעונות) ויכול להגיע ל 2,500 שקל בחודש (בשכירת דירה). את יוקר המחייה כולנו מכירים מקרוב. אז גם אם מצליחים לדחוף שליש משרה, שכמובן באה על חשבון הישגים אקדמאיים, לא נסתדר בלי עזרה מההורים. הסטודנט הממוצע בישראל לא צעיר בכלל, עושה בשנה שבועיים-שלושה מילואים, ועדיין מוצא את עצמו מבקש כסף מאמא ואבא בגיל 25. אז ריקי כהן תוותר גם השנה על חו”ל, כדי שהילדים שלה יירכשו קצת השכלה גבוהה. ומי שהוריו לא מרוויחים כמו ריקי כהן כנראה גם ככה לא סטודנט (או שהוא פורש באמצע הדרך). אז כן, הקיצוץ כמובן יגדיל את הפערים החברתיים, אבל הפשטות והגאונות בקיצוץ מהסוג הזה היא שהפערים כבר ממילא כל כך גדולים והפּרה כבר כל כך שחוטה שאפשר להתעלל בה עוד קצת.
בשורה התחתונה ברור לכולנו שבסוף יהיה צריך לקצץ מאיפשהו. אחרי הכול את הגירעון צריך לסגור בעזרת משחק סכום 0. אבל דווקא בגלל זה אסור לסמן מטרות מראש ומיותר ליצור משחק פינג-פונג עם התקשורת (גם בפייסבוק), שיגרום לספקולציות ולספינים. זה הזמן להתנתק קצת מחבלי התקשורת ולשבת ולעשות עבודה רצינית. בכלכלה החשוב ביותר הוא לרכוש את אמון הציבור. ללא אמון מצד הציבור, להחלטות הקרובות לא יהיה כל משקל. לכן, לפני שמפזרים הבטחות ויוצאים בהצהרות חסרות אחריות, כדאי לשבת בריכוז מלא ולהרכיב את הפאזל במלואו. אם חסרים רעיונות תמיד אפשר לבוא ולקבל המלצות מהמוחות שנשארו באקדמיה – לפני שגם הם בורחים מהארץ.
הכותב הוא סטודנט שנה ב’ בחוג לכלכלה וראיית חשבון באוניברסיטת בן גוריון בנגב
סטודנט מן המניין: תמונת מצב מתוך חיי סטודנט, ישראל 2012
עשרים פלוס: עד כמה ללחוץ על הילד להתחיל ללמוד באוניברסיטה?
רגע לפני החום הכבד והבחינות: דרכים יעילות להתמודדות עם סטרס
