fbpx

בילוי מאוחר: למה הם מוכרחים לצאת לבלות רק באמצע הלילה?

בילוי מאוחר: למה הם מוכרחים לצאת לבלות רק באמצע הלילה?

 

בלי הכנה מוקדמת, מסיבות הכיתה הופכות לבילוי מאוחר של בני הטיפש עשרה. הכללים החדשים: לא יוצאים לפני חצות ולא חוזרים לפני שלוש לפנות בוקר. אם זו ילדה, סביר להניח שאבא הולך להשתגע ואמא רגועה יותר. כך זה נראה בהרבה בתים, ואיך אצלכם?

 

הוא: “הם רק בני 16. תגידו לי, איפה הם מסתובבים בשעות כאלה?  

“עוד פעם אחת היא מאחרת ואני לא יודע מה אני עושה. אלוהים ישמור, מה יהיה עם השעות המאוחרות האלה שבהן היא חוזרת הביתה. מי יודע מה היא עושה כל הזמן הזה? איפה הימים שהיא הייתה הולכת למסיבות כיתה שנגמרו בשבע בערב? היום לפני עשר היא בכלל לא יוצאת מהחדר, וכשהיא חוזרת הביתה זה בדרך כלל בשלוש או ארבע לפנות בוקר.
“למה צריך לעניין אותי שהורים אחרים מסכימים? שאומרים שככה זה בגיל ההתבגרות? ההורים שלי לא נתנו לי לחזור הביתה מאוחר. אמא שלי תמיד עמדה על כך שעד חצות אהיה בבית. ‘אין כמו שינה טובה’, היא נהגה לומר.
“חוץ מזה, כשהולכים לישון כל כך מאוחר, מתעוררים למחרת לא לפני שעות הצהריים. אז מה נשאר, הלכה לה כל השבת. אין לה כוח לצאת אתנו לטיולים או למפגשים משפחתיים, ואני שואל: “מה עם המשפחה שלנו”?. והיא עוד הבכורה, אז מה יהיה עם הקטנים? איזה מודל לחיקוי היא מהווה עבורם? ומה זה אומר עלינו?.

[fancy_box]

אז איך מציבים גבולות לשעות הבילוי?

כולנו מכירים בצורך של גבולות ובעוּבדה שבלעדיהם העולם שלנו היה בכאוס. גם בתוך המשפחה ישנה חשיבות רבה לגבולות, והם הכרחיים להתנהלותה התקינה. הגבולות מאפשרים לנו להתנהל בתוך היחידה המשפחתית באופן מסודר ומאורגן. למעשה הם גם מאפשרים לנו מרחב מחייה בטוח יותר, מכיוון שאנחנו יודעים מה אסור ומה מותר לנו לעשות ובהתאם לכך מתכננים את התנהגותנו.
הורים, כאשר אתם קובעים גבולות הדבר החשוב ביותר הוא שתקפידו לעמוד בהם בעצמכם. רצוי להבחין בין גבולות חד משמעיים, שהפרתם כרוכה בסנקציה ידועה מראש, לבין גבולות שניתן ‘למתוח’ אותם בהתאם למצב. זמני היציאה והחזרה של הילדים הם דוגמה לכך: אם למשל המתבגר יודע שבמהלך השבוע הוא חייב לשוב הביתה עד השעה עשר בלילה, תוכלו להרחיב את שעת החזרה שלו בסופי השבוע ובחופשות. זאת מתוך ההבנה של שני הצדדים שההורים “מוכנים ללכת לקראת” הילדים מכיוון שאין לימודים למחרת. עם זאת, הילד צריכים לדעת כי הגמשת הגבול היא מחווה של ההורים, וכי השעה המאוחרת יותר שנקבעה מחייבת אותו לשוב הביתה בדיוק בזמן.
כשהורים באים להציב גבולות, עליהם להבין כי הגבול נחוץ לילדם המתבגר אך לצד זאת נחוצה לו גם ההכרה ברצונות ובצרכים האישיים שלו. דו שיח פתוח בנושא גבולות, מתוך מטרה שיהיו מקובלים על שני הצדדים, מאפשר אווירה נעימה וטובה בבית ויחסים הרמוניים בין בני המשפחה.

[/fancy_box]

“אשתי תמיד מנסה להרגיע אותי. היא אומרת שהיא ‘ילדה טובה’ ושאני לא צריך לכעוס עליה. אבל תגידו לי, איפה מסתובבים בשעות כאלה? הם בני 16 בסך הכול, אז איפה הם בדיוק מבלים? בפאבים? ברים? מועדונים? היא יוצאת עם חברים וחברות. אני מכיר חלק מהם, אבל לא את כולם. אולי יש שם כאלה שבאים מבתים עם בעיות? הרי מספיק שנער אחד ינסה לדרדר אותה לשתות או לעשן, או אלוהים יודע מה. אני פשוט לא מבין מה רע לצאת בערב ולחזור עד חצות? מבחינת בילוי זה אותו בילוי, לא?
“והילדה, היא אומרת לי: ‘אבא, אתה ממש מגזים, אנחנו סתם יושבים ונהנים. אני לא שותה, לא מעשנת, באמת, זה רק אני וכמה חבר’ה. מה אתה רוצה, שאני לא אצא? שלא יהיו לי חברים?’. ברור שאני רוצה שיהיו לה חברים, אבל למה בשעת כאלה? כל ילד זקוק לגבולות, ואני מותח אותם כל הזמן עם שעות החזרה מבילוי רק כדי שלא תכעס עלי. אז די כבר, שתכעס, בפעם הבאה היא פשוט לא יוצאת לבילוי בשעה כל כך מאוחרת”.

היא: “להריון אפשר להיכנס גם בשעה שתיים בצהריים…”

“אני מכירה את כל ההורים האלה, כמו בעלי, שחושבים שאם יש חושך אז כל הדברים הרעים יכולים לקרות. תעשו לי טובה, להריון אפשר להיכנס גם בשעה שתיים בצהריים וסיגריה אפשר לעשן גם אחרי בית ספר. נכון, לצאת מאוחר, לחזור מאוחר ואז להתעורר ממש מאוחר – זה לא הכי בריא מבחינה פיזיולוגית. אבל היא לא עושה את זה כל הזמן, רק בימי שישי. ואני מכירה את החבר’ה שהיא יוצאת איתם. יותר מזה, אני מכירה את ההורים. טוב, אולי לא את כולם, אבל היא בת 16. עד היום ניסיתי להנחיל לה את ה’אני מאמין’, לימדתי אותה ערכים. וגם אם היא רק בת 16, היא כבר אדם בפני עצמו.
“אני מאמינה שכל עוד אני על המשמר, רואה מה קורה, שומעת ומדברת איתה, היא צריכה ויכולה לעמוד על דעתה. היא אמורה לדעת מה טוב ומה רע. יש את החינוך שלנו, את האישיות שלה, ואני מאמינה שהיא תוכיח לנו שהשילוב ביניהם הוא מנצח. הרי כולם יוצאים מאוחר, זו הדרך שלהם להתנסות במה שהם רואים כעולם המבוגרים. גם אני הייתי שם. לפעמים נראה לי שהורים אחרים שוכחים את זה, אבל היינו שם כולנו. זה חלק מהמעבר מילדות לבגרות, זו מין טעימה ממשהו אחר. אז יש כאלה שאחר כך רואים אותם בחדשות – מתפרעים, מקללים, שותים לשכרה. אבל אני מאמינה בבת שלי, וכל עוד זה נעשה בזמן שאין לימודים, ואני רואה שאין בעיות מיוחדות או הידרדרות מסוימת, אז אני מרשה. כי בלי לתת מעט חופש היא לא תתנסה ולא תלמד. אני באמת מקווה שהיא תהיה כמונו, כמו אבא שלה וכמוני, ושבסופו של דבר היא אפילו תאהב לישון לילה שלם בימי שישי”.

מיכל היא עובדת סוציאלית ומנחת קבוצותאריאל הוא עובד סוציאלי קליני ומטפל משפחתי

הטור הקודם של מיכל ואריאל: הילד החליט לעזוב את הליגה…

שיח צעיר: הסלנג של בני הנוער רווי בלא מעט שוביניזם

הם יוצאים לבילוי אל תוך הלילה? אמצו שישה כללים 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.