fbpx

ליל הסדר עם הנכדה

ליל הסדר עם הנכדה

 

היא קובעת להיפגש עם חברות אחרי הסדר, ומי תסיע? סבתא

“סבתא, את תוכלי להסיע אותי אחרי ליל הסדר אל דנה?”,
“להסיע אותך בליל הסדר אל חברה?!”, אני נדהמת בתגובה.
“כן”.
“ההורים מרשים לך?”
“אני חושבת שכן. עוד לא שאלתי. למה, מה הבעיה?”
“ליל הסדר הוא חג משפחתי, הוא לא חג של חברים וחברות!”
“למה?”, היא מגחכת ונועצת בי מבט משועשע.
“מה זה למה? כי…כי את ליל הסדר עושים במסגרת המשפחה עם אבא ואמא ודודים ודודות ובני דודים ובנות דודות ו…”
“ועם סבא וסבתא”, היא מוסיפה בחיוך.
“נכון ועם סבא וסבתא. קוראים יחד את ההגדה ואוכלים יחד ומדברים, צוחקים, מרגישים חגיגיות משפחתית, מרגישים שייכות משפחתית”.
“סבתא, אני אהיה עם המשפחה בליל הסדר”, היא קוטעת את פרץ המשפחתיות שלי בקוצר רוח, “אני מדברת על אחר כך”.
“מתי אחר כך?”
“אחרי ליל הסדר, הרי אנחנו נסיים את הסדר בערך בתשע מקסימום עשר. ואני קבעתי עם החברות להיפגש בעשר וחצי”.

“מי אמר שאסור להיפגש עם חברות בליל הסדר?”

היא צודקת, נכדתי הבכורה, בשעה תשע הנכדים הצעירים שלי יהיו גמורים. במקרה הטוב הם יתנמנמו על שולחן החג, ובמקרה הפחות טוב יתחילו להתקרצץ ולנג’ס כל אחד לשיטתו לפי מערכת היחסים שלו עם הוריו. והוריו, כלומר ילדיי, ירימו עוגן ויפליגו אל בתיהם, ואל השקט המבורך של אחרי הסערה”.
“אז מה, כבר קבעתן?”
“כן”,
“אצל דנה?”
“כן”.
“ההורים של החברות שלך לא מתנגדים?”
“לא משהו ששמעתי עליו”, היא אומרת, מורידה מבטה אל הסמרטפון שבידה ומחזירה אותו אלי. “סבתא, מי אמר שאסור להיפגש עם חברות בליל הסדר?”.

נכון. מי אמר? אני מפליגה בזיכרונותיי אל ילדותי, אף אחד לא אמר. אבל היה ברור שליל הסדר הוא ערב שמוקדש למשפחה, ולא נפגשים בו עם חברים. ברור כשמש שזרחה בצהרי היום שלמחרת על שולחן החג המשפחתי אף הוא.
אני חושבת לעצמי שגם אם הייתי רוצה מאוד להיפגש בליל הסדר עם חברה לא הייתי מעזה ללכת לבד ב”לילה הזה , הלילה הזה”, ברחובות תל אביב של אז. אמנם מן החלונות המוארים של הבתים שסביבנו נישאו קולות של אורחים ומארחים, קריאת הגדה ושירה ושקשוק כלי אוכל, כל משפחה בקצב שלה. אבל הרחוב שהשתרע בין הבתים היה ריק, חשוך ומפחיד.
ומה לגבי בקשת הסעה מבן משפחה? חלומות באספמיה! למי הייתה אז מכונית פרטית?! לא להורים, לא לדודים, ובטח שגם לא נמצאה אז סבתא עם גלגלים… וחוץ מזה, עם איזו חברה יכולתי להיפגש? מי האמיצה שהייתה מעזה לומר להורים שהיא מעדיפה לוותר על המשך הערב בחברת המשפחה לטובת פגישה עם חברות? מי? בטח שלא אני!

“אם ההורים מרשים אסיע אותך”, אני מבטיחה לנכדתי.
“יש!”, היא קוראת בקול גדול ונותנת לי נשיקה.
עכשיו השאלה היא האם יהיה לי כוח להסיע אותה אחרי הסדר…על זה בכלל לא חשבתי!

ומה אתן אומרות, סבתות? אשמח לקרוא את תגובותיכן (גם סבים יכולים) 

לפוסט הקודם של סבתא שרה: רצח רבין

איך נרענן את עיצוב הבית בהוצאה מינימלית?

בקצב היוגה: כל הסיבות לעשות יוגה בגיל ההתבגרות

עוד בנושא

commentIcon

8 תגובות

  1. סבתא מסיעה נכדה לחברה בערב ליל הסדר…..
    טוב אז אני עדיין לא סבתא – אך נראה לי שזה בסדר. הזמנים השתנו ואנו הדור המתבגר
    צריכים לקבל כל שינוי בהבנה ובאהבה. הנכדה המתבגרת רוצה לבלות עם חברה בערב ליל הסדר, ההורים מרשים, היא עזרה בפינוי השולחן , הסדר הסתיים – אז קדימה סבתא על גלגלים למשימתך השבועית.

    והכי חשוב חג שמח ופורח לכולם

  2. שרהל’ה המקסימה והנהדרת,
    אני מהקיבוץ אמנם, והחגיגיות מפעפעת בעורקי, אך הפסח הוא גם חג האביב. ולידיעתך, האביב, מתכתב עם אהבה, או אהבהבים, או שיר השירים. וכשהלחן של “שיר השירים” מתנגן… אין כוח בעולם שיכול עליו. במקרה שלך זה “חברות” או היה יכול להיות כל דבר…אבל ריח ההדרים והתפוחים והעשב…אוי סבתא, את קרובה אליו יותר משההורים קרובים. כן, תסיעי אותה בתנאי שלא שתית יותר מכוס ראשונה.

  3. סבתא שרה היקרה, כמוני כמוך וכמו רבים מדורנו!!! אכן נתקענו בתבניות שהגבילו את חשיבתנו ובעקבות כך את התנהלותנו. אכן מי היה מעז להעלות רעיונות שכאלה?! מי היה מעז להעלות רעיונות, שאלות, דרישות שאינן ברוח החינוך או המסורות?
    היינו תקועים ושבויים בחשיבה מגבילה, בנפש מוגבלת, בהתניות, אמונות, בתבניות מגבילות. היום בעזרת ילדינו וכמובן נכדינו אנו מבקשים להשיל מעלינו את הצמצום, ההסתרה, הפחד, המניעה, ההזדהות עם כל מה שהכרנו, לטובת אנושיות מסוג חדש: עוצמתית, בהירת לב ומחשבה, ערה, תבונית.
    גבולות יש להגדיר על מנת להרחיבם, ובכך כולנו מבקשים להגדיר את המסגרת הערכית והרעיונית על פיה אנו חיים כקבוצה ( במקרה זה – משפחה). דרכנו משותפת והקסם הוא שאנו שונים ומגוונים ולכל אחד מקום לביטוי מתוך שקיפות, כנות, ערות, רעות, הפריה הדדית, שיתוף נתונים, פעולה כבוראים שותפים, גמישות ענייניות והתפתחות. איזו שמחה שיש לנו ילדים, ובמקרה שלך גם נכדים המראים לנו דרך חדשה המעבירה אותנו מעול לאור? מחיכוך למוליכות? מעבדות לחרות? עלינו רק להתבונן בהם וללמוד.

  4. אני סבתא ל-7. הבכור בן 20, ואם הוא ירצה לצאת בליל הסדר זה יהיה אחרי 12 בלילה.
    כשאתה קובע ב-10 אתה נהיה קצר רוח. אנחנו מנסים למלא את הערב בעיקר בשירים, מן ההגדה וגם שירים אחרים כמו השיר על ארבעת האחים. אז כמובן שכל אחד והחלטותיו, אבל רציתי להביא זווית אחרת.

  5. היי שרה. כן כן הזמנים משתנים.ומה שלא עשינו אנחנו מותר לנכדינו, גם הנכד שלי רצה אחרי ליל הסדר להדרים לת-א (מהקריות) והוריו הסכימו. לנו הייתה ילדות אחרת, וליל סדר היה חג שכולו משפחה. משפחות נפגשו מכל קצות הארץ ואורחים נשארו ללון בבתי בני משפחתם. הכיף היה של הילדים, אחיינים,בני דודים – כולנו יחד על שמיכות ומזרנים בסלון. הייתה שמחה אמיתית, נעים להיזכר.

  6. סבתא שרה היקרה
    כילדה , כנערה לא הייתי מעלה על דעתי להיפגש עם מי מחברותיי בתום הסדר ,
    שומו שמיים! אני לא ממש אוהדת את הרעיון, ובעיקר את העובדה שסבתא
    מסיעה . לא נשמע לי טוב מבחינות רבות, הצעירים מלמדים אותנו ללא הרף ,
    להסכים? להתנגד? לקבוע כללי התנהלות? מה ראוי? מה נכון? לומדים, פשוט כך.
    שינויים לא קלים עלינו. חג שמח.

  7. אכן הזמנים השתנו. את טיפלת בזה היטב-הקשבת לה וידעת לגלות גמישות כמי שזורמת עם התנאים המשתנים. כל הכבוד.

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.