אבא של טלי זועם: “למה בתי לא מבקשת שאעזור לה ללמוד למבחנים?”, הוא מתקשה להבין. אבל טלי סובלת מקשיי התארגנות, וכדי שאביה יוכל לעזור לה היא צריכה לארגן את חומרי הלימוד, להסביר לו מה הם לומדים ולמצוא את הדפים – שאין לה שום מושג היכן היא הניחה
טלי, תלמידת כיתה י”א במגמת מחשבים, היא ילדה מדהימה עם יכולות חברתיות משובחות וקשיי למידה רבים. לא קל לה בבית הספר, אך רק ביום ההורים האחרון הוריה הפנימו את העובדה הזו. הם חטפו נזיפה מהמחנכת ומהיועצת על כך שטלי כמעט שלא מתפקדת, אינה מגישה עבודות במועד ואינה מתכוננת למבחנים. ממצאים כאלה היו מרגיזים כל זוג הורים ממוצע, אך במקרה של טלי אביה כעס במיוחד – מכיוון שגם הוא בצעירותו למד במגמת מחשבים, שלט היטב בחומר הלימודי והיה נכון מאוד לעזור לה. אלא שטלי בחרה מרצון שלא לבקש את עזרתו.
[fancy_box]
על שני נחשון
מחנכת ומנחת הורים, מורים, צעירים ובני נוער להתמודדות עם קשיי קשב ודחייה חברתית; עוסקת בהדרכת צוותי חינוך בשילוב ילדים עם קשיי למידה והתנהגות במסגרות “רגילות”; מנחה סדנאות בהתמודדות עם דחייה חברתית ומאמנת נוער וצעירים להתמודדות עם קשיי קשב וריכוז.
בוגרת תואר ראשון במכללות אורנים וגורדון, תואר שני באוניברסיטת חיפה, אימון אישי ל-ADHD במכללת ICA והדרכת הורים במכון אדלר.
לאתר של שני
[/fancy_box]
“אין לי מושג איפה הנחתי את הדפים”
ימים ספורים לאחר יום ההורים הם ביקרו אצלי בקליניקה, וקיימנו שיחה סביב עניין הסיוע. אבא התלונן על כך שטלי כהרגלה לא לוקחת את הלימודים באותה רצינות שבה היא מתייחסת לבילויים, וכי התחושה שלו היא שבתו מממשת אחוז נמוך מאוד מהפוטנציאל הלימודי שלה. “טלי לא עושה כלום בבית ולעתים, כששורה עליה המוזה, היא נעזרת בחברים ולומדת איתם למבחן. זה מוציא אותי מדעתי”, אמר אביה. ואילו טלי, שבדרך כלל קשה להוציאה משלוותה, החלה לפתע לבכות ולצעוק לסירוגין. “אתם לא מבינים כלום, אתם חושבים שאני לא רוצה להיות תלמידה טובה”?, שאלה בזעם, “שאני לא רוצה להצליח ושכולם יבקשו ממני עזרה, במקום שארגיש תלויה בחברים שלי ואדבק כל פעם למישהו אחר כדי שיעזרו לי ויצילו אותי לפני המבחן”?
“אז למה את לא מבקשת ממני עזרה?”, שאלה אביה בקול רם, כמעט בצעקה, ואף היכה בידו על כורסאות הקליניקה המעוצבת שלי.
“כי אני לא יכולה”, טלי פרצה בבכי. “בשביל לקבל ממך עזרה לימודית, אני צריכה לארגן את חומרי הלימוד, להסביר לך מה אנחנו לומדים, מה ייכנס לבחינה ועל מה לוותר…אני צריכה למצוא את הדפים שאין לי מושג איפה הנחתי אותם – וזה כל כך קשה. אילו הייתי יכולה לעשות זאת, הייתי כבר לומדת לבד”.
הכלה, שיקוף וחמלה, לצד אחריות!
חשתי צער, הן בשביל טלי והן בשביל אביה, אך הסיפור הזה לא הפתיע אותי כלל. זהו מצב שמוכר לי היטב בקרב תלמידים עם הפרעת קשב וריכוז.
קיים קושי גדול מאוד עבור הורים לעמוד מול ילדם האבוד ולא להצליח לעזור לו, למרות שלכאורה יש להם את הכלים לעשות זאת. הפרעת הקשב שיש לטלי, כפי שהיא מתוארת באבחון וכפי שהיא באה לידי ביטוי בחיי היומיום שלה, משבשת את היכולת להתגייס למטלות הנתפשות כ”לא מספיק אטרקטיביות/מעוררות”. זאת ללא קשר אגב לדרגת חשיבותן. בנוסף על כך, נמצא אצלה קושי בתפקודי ניהול הדרושים לצורך התארגנות עם משימות שמורכבות מרצף פעולות. השילוב בין שני הקשיים הללו יוצר אצל טלי מצב שבו היא מצד אחד נתקלת בקשיים וצוברת פערים בבית הספר, ומצד שני – מתקשה לקבל סיוע מאביה עקב קשיים בארגון חומרי הלמידה.
הוריה של טלי, כמו שאר ההורים לילדים עם קשיי קשב ו/או למידה, חייבים להבין את הקושי שלה ולהכיל אותו על מנת שיוכלו לעזור לה. עליהם להבין, לפני הכול, כי טלי אינה ‘אשמה’ ואינה מזלזלת. היא בסך הכול קורבן של הלקויות שלה, ולכן יש להצטרף אליה בחמלה ובהכלה.
בהמשך יש לקיים שיחה עם טלי ולשקף לה את קשיי ההתארגנות לצד קשיי הלמידה, ואז לסייע לה בבחירת סיוע. טלי אמנם אינה אשמה בלקויות שלה, אך חשוב מאוד לזכור כי היא אחראית ללמידה שלה וכי זו צריכה להתקיים. לכן, לאחר שמשקפים לה את הקשיים יש לסקור בפניה את הצעדים שבהם ניתן לנקוט: לעזור לה לארגן את חומרי הלמידה שיש בילקוט, להיכנס לאתר בית הספר ולהתעדכן בו על בסיס קבוע, לעודד אותה לבקש עזרה מחבר לספסל הלימודים, ועוד.
טיפ להורים
בכל דרך שבה תבחר טלי או ילדכם לקבל סיוע בלימודים, עליכם לכלול: הכלה, שיקוף ובחירה. ללא שלושת המרכיבים הללו תתקשו לסייע לילדכם בהתמודדות עם בעיות הקשב וקשיי הלמידה בבית הספר.
“אמא אומרת שאני עצלנית. זה נכון?”
לא תמיד ההתאמות לתלמיד מיושמות כהלכה במערכת החינוך
על טיפול באמצעות “נוירופידבק” בקשיי קשב וריכוז
הפרעת קשב
3 Responses
תודה, שני, על מאמר שכתוב כרגיל בצורה מעניינת ומובנית. גם אני מאמינה בכלים של הכלה, שיקוף ובחירה. זה מראה לטלי שההורים לצידה ולא נגדה.
אני גם רואה את הצורך של טלי בעצמאות, ואת הקושי שלה בבקשת עזרה מהסיבה שהיא מפרשת זאת כתלות. כך גם את הקושי שלה מול הציפיות הגבוהות של אביה.
שלום, מאמר מעולה.
אשמח לתשובה לשאלתי: בתי בכיתה ט’ עם הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה,לומדת מכיתה ז’ בבית ספר פרטי לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז בעקבות אבחון שעברה בכיתה ו’. בעקבות שורה של דברים שהתרחשו בבית ספר הילדה נחושה בדעתה לחזור ללמוד בחט”ב רגילה בעיר מגורנו וכבר שבועיים וחצי יושבת בבית ולא מוכנה בשום אופן לחזור לבית ספר השלה. הילדה נמצאת במצוקה גדולה ובמצב נפשי קשה, אך העירייה מאוד מקשה עלי ועושה כל שביכולתה כדי למשוך זמן ולנסות להכריח אותה להישאר בבית ספר לחינוך מיוחד אני כלכך רוצה לעזור לילדה אך אין לי מושג איך אני יכולה ללחוץ על העירייה להחזיר אותה מיידית ללמוד בחטיבה רגילה בעירנו ואילו אמצעים חוקיים עומדים לרשותי. מה אומר החוק על כך שהילדה נמצאת על סף שבירה ובמצב נפשי מאוד קשה? אני מפחדת שזה יגיע למצב שאין חזרה ממנו. אשמח מאוד לדבר ולהתייעץ עם מי שמבין בנושא ויכול לייעץ ולעזור לי. בתודה, אמא מודאגת (מאוד)
אמא יקרה,
א. תודה
ב. לא הצלחתי להבין האם הילדה מסיימת בימים אלה כיתה ט’? כלומר, עליכם לבחור חטיבה עליונה בשנה הבאה?
אני זקוקה לפרט חשוב זה טרם התייחסותי
בברכה,
שני נחשון