fbpx

תיוגים זה לפייסבוק: דרוש שר חינוך שיצליח לחשוב מחוץ לקופסה!

תיוגים זה לפייסבוק: דרוש שר חינוך שיצליח לחשוב מחוץ לקופסה!

כבר 15 שנה נטע דורון נפגשת עם מערכת החינוך, ואין לה מילה רעה אחת להגיד על המורים אבל הרבה מילים רעות על “השיטה”. המערכת בעיניה היא נטולת יצירתיות, מושתתת על ציונים, מתייגת את הילדים, נתלית באבחונים ובמכונים. פלא שהורים “חוצים את הכביש” לבתי הספר הפרטיים?

 

כמו כל אמא, השתדלתי גם אני לגדל בנות טובות, סקרניות, חכמות – בני אדם. והנה, שנות המעון והגן חלפו (היה כיף) ופגשתי את ה”מערכת”. כלומר את בית הספר. לצערי נתקלתי ב”שיטה” מרובעת, קשוחה, מגדירה. כזו שאוהבת לתייג ילדים. כבר 15 שנה אני במפגשים עם מערכת החינוך הזו, שבה פגשתי מורות נפלאות, המון ידע, רצון ואהבה. על המורות אין לי מילה רעה להגיד, רק להעריץ.
אבל יש לי הרבה להגיד כנגד אותה “שיטה”, היוצרת מערכת מקובעת, סטטית, לא מאתגרת, משעממת. מערכת שמודדת ילדים בעיקר לפי הציונים שלהם, שאינה מזקת את כל סוגי האינטליגנציה, שאינה מספיק יצירתית.
דינמיות וחשיבה מחוץ לקופסה? הצחקתם אותי! לא בבית ספרנו…(הייתי חייבת).

יצירתיות היא המנוע להצלחה!

במערכת החינוך בישראל הציונים הם המטרה ולא הדרך (עיין ערך מבחני המי”צב המיותרים כל כך!). מערכת כזו אינה מסוגלת למדוד או להעריך ידע באמצעים מגוונים. היא גם אינה מוכנה לעתיד, ובעצם גם לא להווה. היא אינה דיגיטלית מספיק, לא מדביקה את קצב המציאות, והילדים כמו חוזרים במנהרת הזמן הרבה שנים אחורה ברגע שהם מגיעים לבית הספר.
מאז שאני הלכתי לבית הספר היסודי לא השתנה הרבה. בית הספר נשאר מוסד שלא משאיר מקום לביטוי אישי, שמתמקד בטפל, שאם תלמיד צובע את שיערו בפס סגול או ברעמה ג’ינג’ית (אלוהים ישמור!) הוא מתויג מייד כ”בעייתי” או אפילו “אלים”. ולא משנה אם אותו ילד מקדיש מזמנו אחר הצהריים בקהילה, במסגרת מועצת הנוער העירונית, שעות על שעות, מפיק סרטים, משתתף בוועדות מועצת הנוער ונחשב כוכב במסגרת פעילות המתנ”ס המקומי!
למה? כי המערכת צריכה לתייג. כי היא חושבת אך ורק בתוך הקופסה. אולי לא שמעו במערכת החינוך על גוגל? עד כמה צבעוניים המשרדים שם, ושהם לא עובדים לפי “כללי מערכת” נוקשים, כי יצירתיות היא המנוע להצלחה?
אבל לצערנו מערכת החינוך אוהבת שגרה. כלומר, אפרוריות. נקודות. בחינות. הגדרות. ובקיצור: תיוגים. במערכת כזו אם הילדה שלי  פספסה בנקודה היא לא תתקבל לתכנית “יהלום”, על אף המלצת המחנכת שלה. למה בעצם לא קובעים מי ילך לתכנית “יהלום” לפי המלצת המחנכת? כי חייבים בחינות. מכונים. לחץ לילדים, לחץ להורים, פרנסה למכונים. בואו נגזול עוד כסף מההורים. ואיזה הורה לא ירצה שהילד שלו ישתתף בתוכנית העשרה? אבל למה בעצם שלא כל הילדים יזכו לקבל “העשרה”? למה שלא כולם יהיו “ילדי יהלום”? הרי כולם באמת יהלומים עבור ההורים שלהם (ועבור החברה), צמאים לידע, לאתגר.
למה אין לכך משאבים אף פעם? איפה הכסף?! יש אי שם…

הגירה לבתי ספר הפרטיים

אז חציתי את הכביש. הלכתי ורשמתי את אחת מבנותיי לבית הספר הדמוקרטי, וראו זה פלא. אפשר ללמוד גם אחרת. אפשר להעביר אחריות לילדים. אפשר לבנות דבר נפלא. אפשר להסתכל על בן אדם מעבר לפילטר של הציונים שלו. ובתי הספר הללו הולכים וגדלים, ומתעצמים. ואגב תוכלו למצוא בהם גם הרבה ילדים שעזבו את ‘כיתת המחוננים’ במערכת הרגילה.
האם הרמנו ידיים, או שיגיע שר חינוך חדש שירים את הכפפה ויתחיל סופסוף לחשוב מחוץ לקופסה?

הכותבת היא אמא לשלוש בנות, עוסקת בשיווק ברשתות חברתיות

 לשאר המכתבים במסגרת הפרויקט: מכתבים לשר החינוך 

מורה בישראל: בבקשה אל תבואו בטענות למורים על מבחני המיצ”ב!

מסרטים של בני נוער אפשר ללמוד הרבה. צפו באחד מהם

 

עוד בנושא

commentIcon

4 Responses

  1. כן, מסכימה עם כל מילה ומילה בכתבה. לי יש ילד עם הפרעות קשב וריכוז וגם עם לקות למידה, יש לו הקלות, יש עזרה, אבל הוא עדיין צריך ללכת עם הזרם. כלים למערכת החינוך אין הרבה, וצריך להשקיע המון המון כסף במורים פרטיים. למה יש “חוק חינוך חובה”? בנוסף, עכשיו בחטיבת הביניים שבני נכנס אליה הכריחו את ההורים לקנות מחשב נייד ללמידה מתוקשבת.

  2. ללא ספק יש לא מעט לשנות במערכת החינוך. קודם כל היא צריכה לחנך, היום היא מערכת ידע – מערכת השכלה בלבד.
    המטרה המוצהרת הראשונה של מערכת החינןך היא לבנות אדם, וזה אי אפשר לעשות בעזרת השכלה רק בעזרת חינוך.
    להלן כמה עצות נוספות לשינוי: http://arvut.org/1/sU

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.