סיגל קרואני, עובדת סוציאלית ואמא מאשקלון, סבורה שהסמכות ההורית והסמכות המורית מידלדלות מיום ליום. אבל היא גם סבורה שיש מה לעשות כדי להשיב אותן. את העצות שלה בעניין, המיועדות לשר החינוך החדש, היא שלחה אלינו לתיבת הדוא”ל של “עשר פלוס”. ומה איתכם?
לשר החינוך שלום רב!
יש כמה נושאים “בוערים” מבחינתי, וביניהם נושא האלימות בבתי הספר. היום ילדים והורים לא חוששים להיות אלימים כלפי מורים וכמובן כלפי תלמידים אחרים. עניין זה קשור בין היתר לסמכות ההורית ולסמכות של המורים – שהולכות ומידלדלות מיום ליום. עצוב לראות איך הילדים משלמים את המחיר. ומהי הצעתי?
[fancy_box]
קיפוח מערכת החינוך הדתית
עניין נוסף שברצוני לציין: בעיר מגוריי למשל, ישנם כשישה בתי ספר חילוניים ברמות שונות – עם כיתת נחשון, מצטיינים וכו’. לעומת זאת, קיים מקיף אחד בלבד שהוא דתי. אם חשוב לי שילדיי ילמדו במסגרת אחרת (אולי תורנית יותר במידה מסוימת, הפרדה בין בנים לבנות או אחרת), אני חייבת לרשום אותם לישיבת צביה – היחידה באשקלון – ולשלם 700 שקלים בחודש. למה??? למה אין לי אלטרנטיבה ללא תוספת תשלום? למה הבן שלי צריך לשקול ללכת לפנימייה כי אין לו מקום אחר ללמוד בו?
[/fancy_box]
א. הכשרת המורים: יש ללמד מורים להתמודד עם הפרעות בכיתה בצורה שתקדם את כולם, ולא רק בענישה. מורים חייבים להוות דוגמה אישית לילדים, וכשהם צועקים עליהם (איני מכירה כמעט מורה שלא צועק בתדירות גבוהה), מדברים אליהם בבוטות ולפעמים משתמשים במילים לא מכבדות בלשון המעטה, אין שום סיבה שהתלמידים יראו לנכון להקשיב להם.
ב. הכנסת קבוצת הורים בהנחיה מקצועית כחלק מחובת ההורים בתוכנית הלימודים: ההורים היום מבולבלים, חלשים ולא יודעים איך להתמודד עם ילדיהם. הורים זקוקים לחיזוק הסמכות ההורית ולרכישת כלים להתמודדות יעילה ומקדמת.
ג. הגבלת השימוש במכשיר הסלולרי במהלך הלימודים: המכשירים הסלולריים השתלטו על חיי הילדים, המורים וההורים. לא יכול להיות שילדים יגלשו, יתכתבו, יצלמו או ישחקו במהלך השיעור, והשיעורים ימשיכו להתנהל כרגיל. חשוב לדבר עם הילדים על השלכות התלות במכשירים הן מבחינה לימודית והן בחיים בכלל. חייבת להיות הגבלה שתהיה מוסכמת על ההורים והמורים ותגן על הילדים. לתחושתי, ההורים והמורים חלשים מול הילדים ולכן חייבים לתת להם את התחושה והידיעה שיש מי שמגן עליהם ומגביל אותם – לטובתם.
ד. נחוצה תוכנית לימודים יצירתית יותר, חווייתית יותר: תוכנית המחברת את הילדים לתוכן הפנימי שלהם ולא רק לשינון וכתיבה במחברת. הילדים של היום עוצמתיים ומדהימים וחייבים לדבר איתם בשפה שתדבר אליהם.
אני יכולה להמשיך, אבל בוחרת להפסיק פה.
לסיום חשוב לי לציין לחיוב את:
1. תוכנית מרחב, רבדים, קרן קרב – המעשירות את תוכניות הלימוד ונותנות עזרה לילדים בסיכון.
2. תוכנית אמירים למצטיינים בבתי הספר היסודיים.
3. הגברת המודעוּת לחיבור למסורת ולמקומות יקרים בארץ (כמו חברון, סוסיא וכו’).
בתקווה לחינוך אמיתי לערכים, סובלנות ומצוינות!
הכותבת היא עובדת סוציאלית ואמא לארבעה, מאשקלון
האם גם אתם מייחלים למערכת חינוך טובה יותר בישראל? זה הזמן שלנו להשפיע, הצטרפו לפרויקט “מכתבים לשר החינוך” וכתבו אלינו לדוא”ל או בפייסבוק מה לדעתכם צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של משרד החינוך בקדנציה הבאה
