האם כהורה כדאי לך להיות חבר של הילד שלך ברשת החברתית? עד כמה זה באמת הכרחי? ואיזה מתבגר משתף מרצון את אמא או אבא שלו? אמא ונערה כותבות על אותו עניין מנקודות מבט שונות. אחד על אחד: מדור חדש בשיתוף RESH – מיזם הכתיבה של הנוער בישראל
נירית צוק, אמא למתבגרים: הילדה לא מאשרת אותך? תדאגי שחברה תרגל אחריה
“היא לא מאשרת אותי”, היא אומרת.
“מה?”, אני לא מבינה על מה חברתי מדברת.
“הילדה”, היא נאנחת, “היא לא מאשרת אותי בפייסבוק, היא לא רוצה שאהיה חברה שלה”.
“לא נורא”, אני מנסה להרגיע, “למה את כל כך מודאגת?”
“בעיקרון אין לי סיבה, אבל…לא יודעת, אני פשוט מעדיפה לדעת מה קורה איתה”, היא אומרת. “טוב, מה תעשי? אין לך מה לעשות!”, אני קובעת.
“דווקא יש לי”, היא מרוצה מעצמה, “את הפתרון שלי”.
“מה?”, אני מופתעת, “איך אני בכלל קשורה לעניין הזה?”.
“את תציעי לה חברות בפייסבוק, היא בטח תאשר אותך. ככה תוכלי לעקוב אחריה ולדווח לי כעל כל דבר שנראה לך קצת חריג”.
“רק זה חסר לי”, אני חושבת, “לרגל אחרי הילדה שלה ולהתחיל לבדוק מה היא מפרסמת. אני עצמי בקושי נכנסת לפייסבוק, ועכשיו ארגיש מין חובה כזו”. אני מרגיעה את עצמי שמדובר בילדה ממש טובה, מין חננה כזו שאין מצב שתעשה משהו לא בסדר. חוץ מזה, היא מספיק אינטליגנטית בשביל לדעת שאני חברה של אמא שלה. ואולי היא בכלל לא תאשר אותי, אני מנחמת את עצמי. אבל דקה אחרי שאני מציעה לה חברות, בקשתי נענית כנראה (הם באמת כל היום בפייסבוק). עכשיו כבר באמת אין לי דרך מילוט.
הימים הבאים עוברים בשקט יחסי. הילדה מפרסמת תמונות שלה עם חברות, מקטרת על שיעורי הבית, שולחת תמונות מפעילויות בצופים. הכול טוב ויפה. כמה ימים לאחר מכן אני נתקלת בתמונה שהילדה העלתה, ובה היא מופיעה בבגד ים חושפני. לתדהמתי, בתוך מספר דקות התמונה עושה את שלה והילדה מקבלת עשרות לייקים. אני מחכה עוד קצת, נוזפת בעצמי שאני בטח שמרנית מדי, ואז אני מגלה שהיא מקבלת גם תגובות מסוג אחר. כאלה שלא יהיה לה נעים לקרוא. שלי לא נעים לקרוא.
אני מתקשרת במהירות לחברתי ומסבירה לה את המצב. החברה שלי המומה, מבטיחה שהיא תדבר עם הילדה ותטפל במצב. בערב אני רואה שהתמונה הוסרה, וחמש דקות לאחר מכן יש שם חדש שמופיע כחברה של הילדה: אמא שלה.
עכשיו בואו נשים את הקלפים על השולחן: גם אם את חברה של הבת שלך בפייסבוק, את לא באמת יכולה לדעת מה היא עושה שם בכל רגע נתון. יש צ’טים, קבוצות סגורות, ובסופו של דבר הילדים שלכם יכולים לצ’וטט עם מי שבא להם גם ללא ידיעתכם. ובכל זאת, עצם הידיעה שאת חברה של הילד שלך בפייסבוק מספקת לך איזושהי תחושת שקט או ביטחון יחסי. את יכולה לראות מי החברים שלו, את יכולה לראות את הפוסטים שהוא מעלה. ובתוך כך עלינו להבהיר לילד את המסר הבא: זה לא שאנחנו לא סומכים עליך שתדע ממה להיזהר, אבל חשוב שיהיה בתמונה מבוגר אחראי. חוץ מזה, אם הכול כל כך “סבבה”, מה אכפת לך שיהיה לך חבר נוסף?
מירב וייס, בת 18: אישרתי את הוריי כחברים ונשארתי בחיים
במציאות של היום, שבה לא ניתן להתקיים בלי הטכנולוגיה, גם הורינו הקשישים החליטו שהם רוצים להיות חלק בקסם הגדול מכולם – הפייסבוק. מה זה אומר עלינו הנוער? הרי אנחנו שליטי הטריטוריה הזו כבר זמן רב, ופתאום מגיעים ‘פולשים’ מבוגרים ומחללים את מקום המפלט שלנו מהם?
מבחינתנו, המציאות הווירטואלית הזו (אוקסימורון, אה?) היא ממשית לכל דבר ועניין. רקמנו לעצמנו עולם משלנו – עם יצרים, מחשבות ואפילו אהבות. אנחנו משתפים את המציאות היומיומית שלנו ברחבי הרשת, מקדישים לחברים לינקים ביוטיוב (שלפעמים לא עובדים), ויש כאלה שאפילו מתחפשים לדמות שם היו רוצים להיות. כך אנחנו יכולים להיות חסרי עכבות, להעלות רק תמונות מחמיאות של עצמנו, ולייפות את המציאות כאוות נפשנו.
לפתע, חל סדק בחומה שבנינו בעמל כה רב בין המציאות הממשית לעולם הווירטואלי. זיעה קרה מכסה את מצחנו, שפתינו קפוצות בעצבנות, מבטנו מלא אימה, והאצבע על המקש השמאלי רועדת בלי שליטה. זה קורה ברגע שבו הסיוט שלכם מתגשם: ההורים שולחים לכם בקשת חברות!
מצד אחד, אנחנו מוכרחים לאשר אותם, כי אם לא הם יתחילו לחשוד שאנחנו מסתירים מהם משהו ויחטטו בחיים האישיים שלנו עוד יותר. מצד שני, אם נאפשר להם, ולו לרגע, להיחשף לסטטוסים הכמוסים ביותר שאותם אנחנו בוחרים לשתף עם כל האלף תשע-מאות חמישים ושלושה (עכשיו וארבעה) חברי הפייסבוק שלנו – הם בהחלט עלולים להשתמש בזה נגדנו.
בשלב הזה אני חייבת לעצור רגע כדי לתהות: האם הורינו הם אויבינו? בגיל שבו פורץ מרד הנעורים אנו חשים צורך עז להתנתק מההורים, כחלק מתהליך ההתבגרות וההבשלה שלנו לאנשים בוגרים ועצמאיים. מכאן מובן הרצון שלנו לנתק אותם מפינת החמד שטיפחו לנו באינטרנט. יחד עם זאת, אני חייבת להוסיף הסתייגות: אנחנו עדיין לא בוגרים מספיק כדי לבצע החלטות שקולות בכל מצב. ולעתים, למרות שקשה לנו להודות בכך, אנחנו זקוקים להדרכה מצד מבוגר אחראי, שאכפת לו מאיתנו ואוהב אותנו יותר מכל דבר אחר – ההורים שלנו.
אז על אף שהם מציקים ונטפלים אלינו בלי סוף, אנחנו צריכים להכיר בכך שהם יכולים להוות מסננת יעילה לכל השטויות שאנחנו בוחרים לשתף בהן את כל העולם ואשתו (אלף תשע-מאות חמישים וארבעה אנשים וכל החברים שלהם, כמה זה יוצא בערך?).
גילוי נאות: בחרתי לאשר את הוריי, ואני כמעט ולא מרגישה בקיומם במתחם הווירטואלי. אני מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה עם הוריכם בכל הנוגע לגישתם לעולם הפייסבוק שלכם.
בשיתוף – “Resh” מיזם הכתיבה של הנוער בישראל – נוער ישראלי יוצר
