fbpx

הבילוי בפארק הסתיים בעוגמת נפש: “הייתי יכולה לצלם, להפיץ ולהשפיל עד אפר!”

הבילוי בפארק הסתיים בעוגמת נפש: "הייתי יכולה לצלם, להפיץ ולהשפיל עד אפר!"

 

אמא לשתי זאטוטות יצאה עמן לבילוי תמים בגן השעשועים השכונתי ונתקלה בקבוצת נערים גסי רוח, שאחד מהם התערטל בפומבי ואף הטריד אותה מינית. היא חזרה הביתה מזועזעת, ובמקום להתייאש ממצב הנוער היא כתבה פוסט נוקב שקורא לכולנו להתעורר. מה אתם הייתם עושים?

 

היום בצהרי היום לקחתי את שתי בנותיי לגינה ציבורית בהוד השרון. שיחקנו במתקנים וראינו חבורת נערים על הדשא, על מתקני הכושר, דופקים חזק במתקנים כדי שירעישו במיוחד. ולקינוח – גם תנועות אגן שאינן משתמעות לשני פנים. הסברתי לבכורתי בת השלוש וחצי שלנערים האלה לא נתקרב, ולכן במתקנים האלה לא נשחק היום.
התיישבתי עם התינוקת בת השמונה וחצי חודשים על נדנדה, ובכורתי לידנו ניגשה לקטוף לעצמה פרח מהגינה הקטנה ליד. לפתע שמעתי מאחוריי קריאה: “סליחה, את יכולה רגע…אממ”. הסתובבתי לראות מי פונה אלי, הנחתי שאולי האופניים שעליהם רכבתי (חשמליים) סיקרנו אותו או שמא אולי רצה עזרה במשהו. ראיתי מאחורי נער אחד מהחבורה הנ”ל, ועל פניו מבט נבוך. תחילה לא הבנתי ממה הוא נבוך, ואז קלטתי – הבחור ניגש אלי כשרוכסן מכנסיו פתוח, ומתוכו משולשל לעברי איבר מינו.

****

תגובתי הראשונה הייתה: “אלוהים אדירים!”, בשאט נפש ותוך סיבוב הראש והתינוקת. תוך כדי הסיבוב הבחנתי בבכורתי, שלשמחתי הייתה עם הגב מופנה אלי. באותו רגע הבנתי מה בעצם ראו עיניי ואת חומרת המצב. באינסטינקט של שניות הרמתי את הנעל שלי (כי זה היה הדבר הכי קרוב אלי באותו רגע), הנפתי אותה וצרחתי לעברו שאם הוא רק יעז להתקרב אלי או אל בנותיי אני לא מקנאה בו.
אני חושבת שהבחור לא נתקל מימיו בזעמה של אם המנופפת לעברו מוקסין אדום מידה 40. הוא נבהל וברח תוך מלמול לא ברור, וכשהסתובבתי שוב, אחרי שאספתי את בכורתי אלי, החבורה כבר לא הייתה שם. את תמונתו של הבחור לא צילמתי. ייתכן שהיום, בעידן משפטי השדה הפומביים ברשת, יכולתי להגיע אליו מהר יותר, אך באותו רגע בנותיי עמדו לנגד עיניי וגם ההלם היכה בי (ואולי זה היה לטובה).

איני יודעת מה הייתה מטרת הנער, אני מניחה שהלחץ החברתי עבד שם יפה. אם המטרה הייתה להשפיל אותי, זה לא עבד. זה רק הכעיס אותי. אבל אם הייתי מצלמת אותו ומעלה את התמונה יחד עם הפוסט אני לא בטוחה שהיתי יוצאת יותר צודקת ממנו, מה גם שאין רצוני בנקמה אישית. כן ברצוני לעורר מספר דברים על ידי כתיבת הסיפור ופרסומו:

  1. שתחשוב כל אם עברייה כי בפעם הבאה זה יכול להיות בנה.
  2. שתחשוב כל אם עברייה כי בפעם הבאה זו יכולה להיות בתה.
  3. לעורר את המודעות שלנו, ההורים, למצב שאליו יכול להיגרר לחץ חברתי. היום, בעידן הטכנולוגי, מישהי אחרת הייתה יכולה לצלם, להפיץ ולהשפיל עד אפר את הבחור הזה – שאולי עוד כמה שנים יחשוב על המעשה בעיניים מפוקחות ויבין כמה הו אהיה יכול להפסיד.

****

בחור יקר,
אני מניחה שמתישהו יתגלגל הסיפור גם אליך. אני מקווה שאתה מבין כעת, או שתבין בהמשך,  את חומרת מעשיך. שלא יהיו לך ספקות, מדובר בשתי עברות בעלות משקל כבד ביותר: התערטלות בציבור (ואם אני ממש אתעקש, אפשר להוסיף גם מול קטינה!) והטרדה מינית.
כן, אולי לך ולחבריך זאת נראתה הלצת נעורים, אך זוהי הטרדה מינית לכל דבר ועניין. אני בגילי למודת הטרדות (“תודה” שהצטרפת לאוסף) ויודעת כיצד להתייחס אליהן ואליך, אך ילדה צעירה יותר לא בהכרח תדע. היא תישא עמה תחושת אשמה ובושה על חוויה כזו לאורך שנים. האם אתה בטוח שברצונך לשאת על צווארך עול שכזה?
בחייכם, כולנו היינו בגילכם. גם לנו שיעמם, ועדיין – לא חבריי ולא אני הרגשנו צורך בשיאו של יום הוא להתערטל מול אנשים זרים. אפילו בת השלוש וחצי שלי, זו שלמרבה המזל לא ראתה אותך, יודעת שזה איבר פרטי שלה, אז שחמור מגודל כמוך לא יבין זאת?

הכותבת היא תושבת הוד השרון (כן, זה קרה בישראל!), שפרסמה לראשונה את הרשומה הנ”ל בעמוד הפייסבוק שלה 

commentIcon

3 תגובות

  1. מזעזעע!!! אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך והגבת כמו שצריך! תהיי חזקה.

  2. פנית לעירייה שיבדקו בווידיאו ויוציאו צילום. אין מקום להנחות ויש למגר כל תופעה כזו. היום ברוב הגנים ישנן מצלמות בדיוק בשביל עבריינים שכאלו.
    אין מקום לרחמנות.

סגור לתגובות.

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.