fbpx

17 שנה לרצח רבין: השנאה וחוסר הסובלנות עדיין כאן

17 שנה לרצח רבין: השנאה וחוסר הסובלנות עדיין כאן

 

בשנה שבה אירע הרצח המתועב של ראש הממשלה יצחק רבין, תלמידי כיתות י”א ו-י”ב של היום רק נולדו. טקסי זיכרון ושעות חינוך מתקיימים כדרך קבע ברוב בתי הספר (מלבד התורניים), אך האם באמת גדל כאן דור אחר? כמו אז, גם היום תלמידים ישראליים לא מכירים את ה”אחר”

 

שיחה שקיימתי בשנה שעברה עם מנהלת בית ספר תורני בעירי השאירה אותי פעורת פה. כשנודע לי שבבית הספר שהיא מנהלת אין כל אזכור לרצח רבין, לא כשעת חינוך בנושא ולא כטקס לציון המאורע, פניתי אליה בשאלה מדוע אלה הם פני הדברים. המנהלת השיבה לי כי מכיוון שבתאריך י”א בחשוון חל יום פטירתה של רחל אמנו, מן הנדרש בעיניה להתייחס למאורע הזה ולא לרצח רבין שאירע ביום י”ב בחשוון. על פי תפיסתה ולאור מערכת הערכים שלה, ההקשרים הדתיים לא רק עולים בחשיבותם על כל הקשר אחר אלא אף מבטלים אותו. נדהמתי.

שיחות על סובלנות ועל דמוקרטיה

רצח יצחק רבין מבטא עבורנו את חוסר הסובלנות והקיטוב הפוליטי ששררו בישראל לפני כשני עשורים. הרצח הפוליטי היה בבחינת חציית קו אדום עבור פלגים שונים בעם. אולם האם אכן הפנמנו את הלקח? האם תלמידי כיתות י”א ו-י”ב, שרק נולדו כשאירע הרצח, גדלים במציאות שונה?
בבית הספר שבו אני מלמדת, בית ספר מקיף ממלכתי ביישוב בדרום הארץ, יום הזיכרון לרצח יצחק רבין מצוין מדי שנה בטקס גדול בהשתתפות כלל תלמידי בית הספר. לפני הטקס נערכת שעת חינוך לכל התלמידים, שבמהלכה מדברים מחנכי הכיתות על פועלו של רבין ומנסים להסביר את הרקע לרצח ואת האווירה שהובילה אליו. בתוך כך ישנה התייחסות רחבה למושג הסובלנות והפנמת התובנה שאלימות אינה פותרת דבר. מעבר לכך ישנה כמובן התייחסות לערכי הדמוקרטיה, ולסכנה הטמונה בכך שבמצבים מסוימים חופש הביטוי עלול להפוך להסתה. אני מניחה שברוב בתי הספר הממלכתיים בישראל מציינים את רצח רבין באופן דומה, אולם נוכחתי לדעת כי לא כך הדבר במסגרות חינוך אחרות. בימים האחרונים גם הפנמתי את העובדה שאותו בית ספר תורני בעירי, שעם המנהלת שלו שוחחתי כאמור בשנה שעברה, אינו חריג כמו שחשבתי – אלא מייצג פלח משמעותי באוכלוסיית התלמידים המתחנכים בארץ. נדמה כי משנה לשנה הפלח הזה הולך וגדל.
עם פערים כאלו במערכת החינוך קשה לבחון האם לקחי הרצח אכן חלחלו פנימה. האם החברה של היום סובלנית יותר מאשר בעבר? האם יש מקום להאמין שרצח פוליטי לא יישנה בישראל? לתחושתי לקחי הרצח עדיין לא הופנמו במלואם למרות שחלפו 17 שנה. עדיין קיים קיטוב בין חברות שונות בישראל, והשיח הוא לעתים תוקפני ומתאפיין בהיעדר הקשבה ובהיעדר הידברות.

חוסר היכרות מוביל לשנאה

כמחנכת ומורה אני נתקלת בפערים כאלה כל הזמן. הנה דוגמה: תלמידיי השביעיסטים והשמיניסטים עומדים לפני גיוס, ולאורך השנתיים שבהן אני מלווה אותם אני עדה לדעות הנוקבות והמוצקות שלהם בנוגע לכך שחרדים אינם מתגייסים לצה”ל. אף אחד מבני כיתתי לא מכיר צעירים חרדים או דיבר עמם מעולם, אך דווקא היעדר השיח הזה הוא שמוביל להכללות ולשנאה שצפות מעלה. התלמידים ניזונים מאמצעי התקשורת, בונים לעצמם מציאות ממה שהם קוראים, מבלי שתהיה להם היכרות כלשהי עם בני נוער השונים מהם – פלגים אחרים בחברה הישראלית. החתירה לסובלנות בחברה היא עבודה יומיומית, ההבנה שיש אנשים אחרים שחושבים אחרת ממני ושזכותם להביע את דעתם ולחיות את חייהם באופן שונה צריכה לחלחל היטב בקרב כולם לא רק בטקסים, אלא כאמירה בית ספרית.
העובדה שישנם בתי ספר שאינם מציינים את רצח רבין ואינם מקיימים דיון אמיתי בנוגע לערכי הדמוקרטיה היא מקוממת, אך יחד עם זאת לא נוכל לטעון כנגד אותם פלגים באוכלוסייה בזמן שאנחנו מרחיקים אותם מאתנו. בעיניי, גם החינוך הממלכתי מפספס כשהוא אינו חושף את תלמידיו לערכי היהדות, למקורות יהודיים ולטקסטים יהודיים. תלמיד חילוני עשוי לסיים את מערכת החינוך הממלכתית בבורות גמורה כלפי המסורת היהודית (מעבר לכך שאין שום סיכוי שהוא יידע שרחל אמנו נפתרה בי”א בחשוון).

הפתרון: מפגשים עם מגזרים שונים

היעדר מפגשים בית ספריים בין מגזרים שונים באוכלוסייה, שיאפשרו לילדינו להכיר זרמים שונים, מוביל לידי כך שאנו מגדלים כאן דור שלא מכיר אנשים השונים ממנו. דור כזה, מן הסתם, לא יכול לגדול באווירה שונה מזו שהכרנו לפני 17 שנה.  חינוך לסובלנות חייב להיות ערך מרכזי של כל מגזר בישראל, ומכאן הצורך הממשי במפגשים מהסוג הזה. בבית ספרי לא נערכים מפגשים – לא עם בתי ספר ערביים ולא עם בתי ספר דתיים – וחבל שכך. אם אנחנו רוצים לבנות חברה סובלנית עלינו להדגים מהי סובלנות. כי רק אז באמת נוכל להאמין שרצח פוליטי לא יכול להישנות במדינת ישראל.

 הכותבת (שם עט) היא מחנכת כיתה י”ב ומורה לאזרחות בבית ספר מקיף ביישוב בדרום הארץ 

לטור הקודם של גליה אלפי לוי: אל תצפו לשום שיפור בתוצאות מבחני המיצ”ב

גלגולה של מחאה: משיעור באזרחות לשיעור באלימות

“אני באמת כזו עצלנית כמו שאמא אומרת?”

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.