fbpx

ילדה קטנה-גדולה

ילדה קטנה-גדולה

 

בתי בת ה-13מתנהגת בצורה מבלבלת. לפעמים היא כמו ילדה קטנה ותלותית, שזקוקה ממני לעצות ולעזרה לצד הרבה חום ואהבה. אבל פעמים אחרות היא מתנהגת בצורה מרושעת ומגעילה, ואומרת לי שהיא כבר לא ילדה קטנה ושאפסיק להתערב לה בחיים. איך עלינו להגיב לכך? 

[credit] מאת: יקיר קריצ’מן, 04.10.12 [/credit]

גיל ההתבגרות מתאפיין בכך שהילד נע בין מצבים בהם הוא מתנהג כמבוגר שאינו זקוק לדבר, לבין מצבים שבהם הוא מתנהג כילד חסר ישע. פעמים רבות תנועה טבעית זו משאירה את ההורה מבולבל בקשר לתפקידו, ולעתים אף פגוע. בנוסף לכך, בגיל ההתבגרות הערך העצמי של הילד נשען במידה רבה על תחושות ייחוד ושייכות מול חבריו. תחושות אלו מובילות אותו לפעול לעתים בדרכים הגורמות להוריו לחוש חרדה וחוסר שליטה. איך בכל זאת ניתן לתמוך בערך העצמי של המתבגר?

* התבוננות פנימה: היזכרות בחוויית גיל ההתבגרות שלכם כהורים תאפשר לכם לגשת לילדה ממקום אמפתי ולהבין טוב יותר את הדרמה שמתחוללת בנפשה. על אף החששות והטלטלות שאתם עשויים לחוש מול התנהגות המתבגרת, עליכם לשדר לה אמון בסיסי ביכולתה להפוך למבוגרת ראויה. המסר צריך להיות: “אני כאן בשבילך ברגע שאת/ה זקוק/ה לי”.

* לשחרר את המתבגר: עליכם להבין  שמתבגר נמצא בתהליך טבעי של נפרדות, שיביא אותו להיות מבוגר. בתהליך הזה הילד בוחן את ראיית העולם שבה גדל עד היום, כועס עליה ומאתגר אותה, כדי לבסס תפיסת עולם עצמאית. מעבר לכך, חשוב לשחרר את המתבגר מתפקידים נפשיים שהוא עשוי למלא עבורכם (כמו להשאיר אותו “ילד”). כהורים, עלינו לייצר לעצמנו חיים בעלי-ערך ומשמעות, שאינם תלויים בילדינו או בהצלחתם. כך נוכל נוכל להוות דוגמה אופטימית למתבגר/ת וגם להעניק לעצמנו תחושת ערך יציבה שנוכל להקרין לו/ה.

* פעילות בעלת ערך: נסו לחשוב יחד עם בתכם על פעילות שתעניק לה תחושת ייחוד וערך (למשל, פעילות שקשורה לנתינה לאחרים). ככל שמתבגר חש ייחוד לצד שייכות בהקשרים חיוביים, יש פחות סיכוי שהוא ינסה למצוא את התחושות האלה בתוך הקשרים שליליים.

* גבולות נכונים: ברגעים שבהם החרדה שלנו עוברת סף מסוים ומציפה אותנו, אנחנו נוטים לקבוע גבולות נוקשים מדי, להשפיל או להתנתק. לכן חשוב לקבוע מראש מערכת גבולות סבירה שבתוכה נוכל להתקיים. לפני קביעת המערכת הזו חשוב לנטרל תחושות שליליות, דאגנות יתר וצרכים לא מותאמים של ההורה לקרבת הילד/ה.

הערה: מספיק לבחור סעיף אחד מתוך השישה ולהתמקד בו, כדי שניתן יהיה לבצע שינוי משמעותי בתפיסת הערך העצמי של הילד. בהצלחה!

  • הכותב הוא פסיכולוג קליני, מרצה בכיר לטיפול בילדים ונוער. הרצאה בהנחייתו בנושא “פיתוח ערך עצמי בגיל ההתבגרות” תתקיים מחר, 25.10.2012, בשעה 20:30, במתחם בית הספר התיכון מרום, הכפר הירוק, רמת השרון. לפרטים נוספים

 

 

 

 

 

commentIcon

תגובה אחת

  1. להיות שם בשבילם …

    ברצוני להעלות את הנושא שהוא בעיני החשוב והמשמעותי ביותר בדרך לשרוד את גיל ההתבגרות מבלי להגיע לאותם מצבי קיצון , אנשי המקצוע קוראים לזה “נוכחות הורית” ובתרגום חופשי מדובר פשוט בלהיות שם בשבילם …
    מהי המתכונת הנכונה של נוכחות הורית בתקופת ההתבגרות? זוהי שאלת מיליון הדולר. הפרדוקס שבו נתון המתבגר במערכת היחסים עם הוריו יוצרת יחסים מורכבים, המבלבלים את שני הצדדים.
    המתבגר, שחלק מתהליך התבגרותו הוא התרחקות מההורים, מתחיל בתהליך הספרצייה: מצנזר אותנו , ומנהל לעצמו חיים עצמאיים מאחורי דלת סגורה או עם חברים מחוץ לבית. חשוב לנו כהורים לזכור שהוא זקוק להתרחקות מאיתנו. בדרך זו הוא בודק ובוחן את עצמו כישות עצמאית, נפרדת מאיתנו. אך יחד עם זאת, חשוב לזכור שהוא עדיין לא שם. הוא מהלך על החבל הדק שבין הילדות לבגרות והוא זקוק לנו שנהיה שם בשבילו .
    הורים רבים חשים בתקופה זו שהם אינם נחוצים. הם מנסים להתקרב , אך המתבגר הודף, ואפילו בחוצפה. ויש תחושה קשה של פגיעה: “מה לא עשיתי בשבילו וזה מה שמגיע לי?”
    מהות התפקיד ההורי מתפוגג לנגד עיניהם, והורים לא יודעים אם לקחת צעד אחורה או להתעקש ולהתעמת – בדרך שתוביל למאבקי כוח. בנקודה זו חשוב שנזכור שיש להורים תפקיד חשוב ומשמעותי ביותר בתקופה זו, ולשם כאן אפשר להתחיל ולהתאמן על צעדי הטנגו שלכם: ” צעד קדימה שניים אחורה … “. הפתרון הוא לנסות ולמצוא את המינון הנכון והאיזון בין מתן “ספייס” מצד אחד לבין שמירה על המקום שלנו כהורים מצד שני. אנו אמורים לשמש רשת ביטחון עבור המתבגר, להיות שם בשבילו. חשוב שידע שאנחנו כאן, צופים ועוקבים בדריכות אחר צעדיו הלולייניים בדרך לבגרות ועצמאות. אנחנו נהיה שם אם ייפול, כדי לתמוך, להחזיק ולהכיל את המשברים קטנים והגדולים, נחבק ונביע אמון מלא ביכולות שלו.
    זה לא פשוט! זה מורכב ודורש סבלנות ואורך רוח . יעזור מאוד להיזכר קצת בתקופת ההתבגרות הפרטית של כל אחד מאיתנו. זוכרים את הבלבול ? את העוצמות של הרגשות? הזיכרונות אולי יעזרו לכם לגלות קצת אמפתיה לחוצפן “הקטן”. גם הידיעה ששינויים הורמונליים משפיעים באופן דרמטי על התנהלותו של אותו בונבון, שרק לפני רגע היה אחוז ועטוף בחיק אימו ופתאום הוא נער צעיר ומרדן, מרגיעה באיזה שהוא מקום ועוזרת להבין: ראשית מדובר בתופעה טבעית ובלתי נשלטת ( זוכרת את ההורמונים שלך בתקופת ההיריון ?), ושנית מדובר בתקופה חולפת שבמהלכה עלינו להתארגן מחדש ולהפנים שהתנהגות המתבגר אינה נגדנו אלא תוצאה של תמהיל כמעט בלתי אפשרי של שינויים גופניים, רגשיים ומחשבתיים, היוצרים עליו עומס אדיר ומציפים אותו לעתים בתחושה של בלבול, חרדה ואובדן שליטה .
    נתפלל כי במעבר של ילדינו בין הילדות לבגרות נשכיל לדעת לעשות את הדברים נכון, כדי שהתקופה המטורפת של גיל ההתבגרות תעבור בשלום (מקסימום עם פירסיג או קעקוע 🙂
    הכותבת היא יועצת חינוכית ומנחת קבוצות הורים.

סגור לתגובות.

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.