fbpx

פרופיל הסטודנט הישראלי

פרופיל הסטודנט הישראלי

שלום, אני חייל (במילואים), משלם מסים, שוכר דירה ו…סטודנט. רק בישראל

להיות סטודנט בישראל זה גם להיות צעיר בן 25 וצפונה מכך. להיות סטודנט בישראל זה גם להיות חייל במילואים. להיות סטודנט בישראל זה גם לשלם את כל המסים. להיות סטודנט בישראל זה הכי רחוק מלהיות סטודנט בכל מקום אחר בעולם.

לוקח לך זמן להבין את זה. אחרי השחרור אתה קצת נאיבי: אנחנו חושבים שסיימנו לתרום את חלקנו למדינה ושמצפה לנו פיקדון שמן בבנק כדי שנוכל להתחיל לבלוע את החיים. תוך כמה חודשים אנחנו צופים בפיקדון שלנו מתמוסס לנו מול העיניים, בזמן שהוא מרפד את חשבונות הבנק של בתי הספר לפסיכומטרי, בתי הספר להשלמת בגרויות, בית הספר לקורס ברמנים או לקורס מדריכות פילאטיס או כל דבר אחר. במעט שיישאר לך מהפיקדון אולי תצליח לכסות את שכר הלימוד עבור השנה הראשונה (או של החודשיים הראשונים, אם אתה הולך ללמוד במכללה פרטית). ויש גם מלגות. אבל הן כבר עניין של מזל, בעיקר. לפעמים גם תחכום. אם חשבת לעבוד לפרנסתך, קח גם את זה בערבון מוגבל – בעיקר אם אתה לומד באוניברסיטה, שהיא מערכת פחות מתחשבת. כך או כך המשכורת שלך תתנקז לתוך שכר הלימוד. מה חשבת, שיישאר לך משהו גם לקוטג’?

חיבור מחודש לחבל הטבור

הסטודנט הממוצע, כבר אמרנו שהוא בגיל 25 או צפונה, מוצא עצמו במצב חדש-ישן: מחובר בחבל הטבור להורים שלו (גם אם הוא שוכר דירה בעיר אחרת). העובדה שרוב הסטודנטים מקבלים עזרה מצביעה על כך שאלה שלא מקבלים עזרה פשוט אינם סטודנטים. בנקודה הזו הייתי יכול לחזור ולעסוק במחאה החברתית וביוקר המחייה, או לציין אוכלוסייה שלמה אחרת שלומדת, ממומנת ומוגנת על ידי הסטודנט הממוצע והפראייר. אבל האמת היא שקצת נמאס להתבכיין בנוסח “אכלו לי שתו לי”.
ובכל זאת, גם אני אחד מהסטודנטים האלה. בשנה האחרונה למדתי 32 שעות שבועיות, עשיתי 32 ימי מילואים והחזקתי 32 ימים בעבודה הישנה (עד שהבנתי שלעבוד בשנה ראשונה זה כמעט בלתי אפשרי). מה שעזר לי לסיים את השנה הזו היא אותה עזרה מההורים. וכך אני מוצא את עצמי בגיל 25, אחרי שירות בקבע עם שכר גבוה מהממוצע, חוזר להיות תלוי בהורים. אני גם מוצא את עצמי מתנצל על העזרה שאני מקבל מול אלו שמקבלים פחות, ואולי גם מקנא באלה שמקבלים יותר. אבל מה שהכי גרוע בכל הסיפור הזה הוא שאני מוצא את העצמאות הכלכלית שלי הולכת ונכחדת – בגיל שלאבא שלי כבר היו שני ילדים.

התרגלנו להיות פראיירים

ואולי להיות סטודנט בישראל זה לא כזה רע. אנחנו יותר בוגרים, אנחנו יותר בשלים, אנחנו יותר צורכים. בסך הכול אנחנו ילדים סוציאליסטים במציאות קפיטליסטית, שימצאו את עצמם בעוד כמה שנים יצרנים גדולים וממושמעים בחברה הישראלית. אנחנו הפראיירים שנשענים על ההורים הפראיירים שלהם, וכנראה שגם נגדל בעצמנו כמה פראיירים כאלה. תגידו, יכול להיות שבאיזשהו מקום אנחנו אפילו קצת נהנים מזה?

הכותב הוא סטודנט שנה ב’ באוניברסיטת בן גוריון בנגב

הבלוג של ריקי: למה הוא מתחמק מההרשמה לאוניברסיטה? 

נער בן 15 מספר על חייו בצל סוכרת הנעורים 

מרוב אלכוהול שכחנו מהסמים: הגיע הזמן לדבר על זה! 

commentIcon

תגובה אחת

  1. הסטודנטים בארץ מאוד תלויים בהורים שלהם אבל מצד שני הם רוצים עצמאות! כמו שאתה אומר, בגיל 25 להרגיש כאילו אתה ילד שצריך ללוות אותו מבוגר אחראי עם כסף בכיס זה נורא מתסכל… אפילו בבנק טפחות השתמשו בסיטואציה הזאת בקמפיין החדש שלהם, על סטודנט שבא עם אבא שלו לבנק…

סגור לתגובות.

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.