fbpx

שינויים בהרגלי הבחינה: אין יותר דבר כזה בוחן פתע!

שינויים בהרגלי הבחינה: אין יותר דבר כזה בוחן פתע!

 

חוזר מנכ”ל של משרד החינוך קובע כללים חדשים במשחק: לא יהיו מבחנים בכיתות א’, לא יהיו בחני פתע בכל כיתות היסודי, כמות הבחינות תוגבל, ויש למנוע אווירה מתוחה ותחרותית בכל דרך. כללי ההיבחנות החדשים הולכים לאתגר את המורים, להרגיע את התלמידים ולעורר את ההורים. מהפך?

 

 אני זוכרת את זה כאילו קרה אתמול, למרות שכבר 29 שנים חלפו מאז. בעיקר אני זוכרת את תחושת האימה. הייתי בכיתה ב’, המורה כעסה על כך שתלמידים רבים לא הכינו את שיעורי הבית וגערה בנו: “תוציאו דפים, עכשיו. כולם”. התחלנו להתלחשש, לא הבנו מה היא רוצה. זה היה נשמע כמו איום, כך שאף אחד מאתנו לא חשב שהיא מתכוונת לבקש שנצייר לה ציור. “יש לכם בוחן פתע. תעתיקו מהלוח את התרגילים, אני רוצה לראות שלא תדעו את התשובות. כולכם חייבים לקבל מאה”. בחיים לא שמענו עד אז את המונח “בוחן פתע”, היינו אולי בני שמונה. אני גם לא זוכרת כמה קיבלתי בבוחן, כי עברתי מאז עשרות אם לא מאות בחנים מהסוג הזה. אבל אותו בוחן פתע היה המפגש הראשון שלי עם הצד המכוער של מערכת החינוך – הצד המאיים, המקניט, הקטנוני, המרגיז. המפגש הראשון עם בית חרושת לציונים שמתחיל לפעול כבר בבית הספר היסודי, והולך ומגביר את התפוקה בקצב מהיר ככל שעולים בסולם הכיתות.

לפני ימים אחדים ירדה לי אבן מהלב –  משרד החינוך פרסם הנחיות חדשות למבחנים, שאחת מהן היא לבטל לחלוטין את בחני הפתע הנערכות כדרך שגרה בבתי הספר היסודיים. לפחות הדור החדש לא ייאלץ לעבור את זה, חשבתי לעצמי. גם שאר ההנחיות לבתי הספר היסודיים הולכות לקראת התלמידים, מתוך מגמה להפחית את רמת החרדה ולעודד תהליך למידה משופר. אומרים שמודל ההשראה הוא החינוך בפינלנד (היינו רוצים!). ועדיין נשארות כמה שאלות פתוחות: האם בתי הספר אכן יצליחו ליישם את ההנחיות הללו כבר בשנה הקרובה, על אף שהורגלו לשיטת היבחנות שונה במשך כמה עשורים? האם הילדים שלנו יגיעו מוכנים למטר הבחינות שמצפה להם בכיתות הגבוהות יותר, ובהן הבגרויות, על אף ההקלות בכיתות הנמוכות? והאם שינוי שיטת ההיבחנות עשוי להוביל למהפכה ממשית בשיטת החינוך בארץ? את התשובות נדע בוודאות רק במרחק הזמן. בינתיים יצאנו לבדוק עד כמה השינויים המופיעים בחוזר המנכ”ל אכן משמעותיים, ומהו הלך הרוח בקרב הורים ואנשי חינוך בעקבות ההודעה המפתיעה.

“בחנים זה מלחיץ, אז נוותר?”

בחוזר המנכ”ל החדש מפרט משרד החינוך כללים חדשים להיבחנות בבתי הספר היסודיים, על פי כיתות הלימוד. בכיתות א’ לא ייעשה כל שימוש במבחנים (פרט למבדקי קריאה וכתיבה פרטניים); כאמור, אין לקיים בחני פתע/ מבדקי פתע וכיו”ב בכל כיתות היסודי; יש להקפיד על אווירה רגועה והימנעות מיצירת אווירה תחרותית סביב נושא הציונים; יש להתאים לגיל הנבחנים את היקף הבחינה ואת הזמן שניתן לביצוע המטלות, ועוד. כמו כן, כמות הבחינות תרד, כמות המקצועות שבהם ייבחנו התלמידים תרד אף היא בכיתות הנמוכות, ויינתנו מרווחי זמן מספקים בין בחינה לבחינה. בכיתות הראשונות ההערכה תינתן לתלמיד באמצעות “תיאור מילולי שיספק משוב איכותי”, ורק החל מכיתה ה’ ניתן להשתמש גם בציונים כמותיים. בכיתה ד’ תדירות הבחינות לא תעלה על אחת לשבועיים ובכיתות ה’-ו’ תדירות הבחינות לא תעלה על אחת לשבוע. עוד נקבע, כי המורים יקדישו תשומת לב לקידום הלמידה באמצעות מבחנים, בין היתר בדרכים הבאות: תינתן לתלמידים הזדמנות לשפר את ביצועיהם במבחן וייערך דיון עם התלמידים על קשיים נפוצים שאותרו בבחינה.
אנשי חינוך והורים רבים מברכים בימים האחרונים על השינויים המפורטים בחוזר המנכ”ל. אולם לצידם יש גם כאלה שהרימו גבה: “אנחנו עברנו מבחנים בכיתה א’ והכול בסדר איתנו”, אמרה לי אמא אחת. “יופי, רוצים להיות פינלנד. זה לא מתאים לישראל, העבירו אלינו את הכדור – עכשיו תהיה לנו עבודה עוד יותר קשה”, אמרה לי מורה לכיתה ג’, שכבר לא תוכל להפתיע את תלמידיה בבחנים סתם כך באמצע היום. גם הטוקבקיסטים מיהרו להגיב: “”בחנים זה מלחיץ אז נוותר?…אח”כ הם יגיעו למכללה וימצאו תירוצים הזויים למועד ג'”, כותב אדם שמכנה עצמו “פרופסור”. “אוכלי חינם ממציאים רפורמות והתלמידים אנאלפביתיים”, מוחה טוקבקיסט אחר. ואילו ספקנית צעירה אומרת: “השאלה היא מתי כבר לא נשמע על מבחני הבגרות?! מתי האיוולת הזו תיעלם מהעולם?”.
אגב, אותו חוזר מנכ”ל כולל גם ריענון ועדכון של ההנחיות לבתי הספר העל יסודיים, אולם בגזרה הזו אין שינויים מכבירים. עם זאת, מודגש כי “המבחנים יתקיימו ברווחי זמן שווים פחות או יותר, אך לא יהיו יותר משלושה מבחנים בשבוע; לוח המבחנים יפורסם בראשית המחצית/ השליש, והמנהל או הפועל מטעמו יהיה אחראי על הפעלתו”, וגם כי “יש להימנע, במידת האפשר, מקביעת מבחן ביום שלאחר חג או שבת”. כלל חשוב נוסף, שגם על התלמידים להכיר, הוא כי “במקרה ששליש מהנבחנים ייכשלו במבחן יבדוק המורה את הסיבה לכך בשיתוף רכז המקצוע, ותישקל האפשרות לקיום מבחן חוזר”.

“רק חלק אחד מתוך פאזל שלם”

החוזר של משרד החינוך מציג לא רק הנחיות חדשות, אלא גם את השיקולים שעומדים מאחוריהם: “תוצאות המבחן עלולות להיות מושפעות ממצבו של התלמיד בנקודת הזמן המסוימת שבה נערך (כגון חרדה, עייפות, מצב בריאותי לא תקין, קשיים בהתארגנות ובניהול זמן וכד’), וכן מסוג השאלות במבחן ומאופן ניסוחן”, נכתב בחוזר. “תנאי הביצוע של המבחן, כגון מסגרת הזמן המוגבלת, מאיימים על תלמידים רבים ומקשים עליהם לבטא באופן מיטבי את מה שלמדו; לתלמידים אין אפשרות לתיקון של תשובותיהם (אלא במבחן חוזר), ולמעשה הם מוערכים על ביצועיהם באמצעות ‘טיוטה ראשונה’ של עבודתם”. בהמשך מפורטות עוד השלכות שליליות שעשויות להיות למבחנים: “יצירת אווירה מתוחה סביב נושא ההערכה בכלל וסביב המבחנים בפרט ושימוש תכוף מדיי במבחנים – במיוחד בגיל הצעיר – עלולים לגרום לנזק רגשי, חינוכי ולימודי. הדבר עלול לגרום לירידה במוטיבציה הפנימית ללמידה, לצמצם את תוכנית הלימודים בתחומי הדעת, לשבש את תקפות המידע העולה מהמבחנים ואף להפחית את תועלתם למטרות שלשמן נועדו”.
אחרי כל זה קשה שלא לשאול למה במשרד החינוך נזכרו רק עכשיו לערוך את השינויים המתבקשים הללו. גם רונית שרף, פסיכולוגית התפתחותית, מרצה בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים שמברכת על השינויים, קצת מופתעת. “נראה כי משרד החינוך פועל בהשראת המודל של פינלנד, אבל זה כמו למקם חלק אחד בלבד מתוך פאזל שלם. השינוי הזה מעיד על רצון טוב, אך שינוי אמיתי חייב להיות כוללני יותר. השינוי חייב לבוא לידי ביטוי בכל שיטת החינוך, לא רק במבחנים. מפתיע אותי ששינוי כזה נעשה בפתאומיות”.
איך השינוי הזה יכול להשפיע על התלמידים לטובה?
“השינוי הזה יכול להוביל להנעה (מוטיבציה) פנימית. במצב הקיים, ממש מגיל קטן נוצרים יחסי סיבה-תוצאה לא בריאים. ‘אם אני אלמד אקבל ציון טוב, אם לא אלמד אקבל ציון גרוע’. עקב כך אפקט הידע יורד. השיטה עד היום עודדה למידה למטרת ציון, במקום שתהיה גירוי לסקרנות ולחשיבה. ככל שתהיה לתלמידים הנעה פנימית, כך הם יבינו את הצורך שלהם בלימודים ויגיעו עם יותר עניין ומוטיבציה לחטיבת הביניים ולתיכון. בדרך כזו הם יהיו מוכנים להתמודד טוב יותר עם המתכונת הלוחצת של הבגרויות. שינוי שיטת ההיבחנות בבתי הספר היסודיים תורמת לכך שנוכל להעניק שנות ילדות עם עושר של ידע, שמחה וסקרנות. ילד צריך לפתח מיומנויות של למידה על ציר של קו רצף – מילד משחק לילד לומד, ועד ילד שלומד לבגרויות. מעבר לכך, אם נוריד את החרדה כבר בשלב ההתחלתי יהיו לכך השלכות חיוביות לא רק על התלמידים אלא גם על ההורים”.
איך שינוי כזה יכול להשפיע על הורי התלמידים?
“כרגע המדד היחיד להצלחה בלימודים מבחינת ההורים הוא הציון של הילד בבחינה. אם השינויים האמורים יתבצעו כהלכה, ההורה יצטרך ללמוד לסמוך יותר על עצמו ועל הילד שלו בתהליך הלמידה. כשאין גורם חיצוני שנותן לילד מספר, כלומר ציון כמותי, ההורה נדרש למעורבות גבוהה יותר – וזהו יתרון גדול. הורים יהיו מחויבים להיות שותפים פעילים יותר בתהליך הלמידה של ילדיהם. ובל נשכח שגם המורים מאבדים כאן שליטה מסוימת וגם עבורם השינויים הללו הם מאתגרים ביותר. מבחן הוא סוג של שליטה. אני מניחה שבמבחן המציאות השינויים האלה ייבחנו ויעברו התאמות בהתאם לצורך, כך שייתכנו שינויים נוספים”.

שעות פרטניות במקום בחינות

תקווה חבובא, מורה ומנהלת לשעבר בבית ספר יסודי וכיום מדריכה פדגוגית ומרצה במכללה הדתית לחינוך שאנן בחיפה מברכת אף היא על השינוי, ומקווה שהוא יהווה פתח לשינויים נלווים גם בכיתות הגבוהות ולא רק בבתי הספר היסודיים. “הגיע הזמן שגם בחטיבת הביניים יהיה שינוי – זה גם מה שנקרא הערכה חילופית, וגם בחטיבה ניתן יהיה לעבור להערכות מגוונות, כמו הגשת ‘תיק עבודות’ ועוד”.
ובכל זאת, ציונים כמותיים מקלים על המורה במתן הערכה לתלמידים השונים.
“לדעתי עדיין אפשר לתת ציונים כמותיים, בתנאי שזה לא ייעשה בפרהסיה ולא יפורסם בשום דרך. ההתקדמות של הילד צריכה להיות תמיד ביחס לעצמו ולא לאחרים. הציונים הכמותיים יכולים לשרת את המורה במתן ההערכה, כלומר שהוא יכתוב אותם לעצמו אך יעביר לילד הערכה מילולית”.
מה לגבי הטענה ששינויים מהסוג הזה עלולים להוביל לבינוניות? שמרוב דאגה לזכויות התלמיד הפסקנו לדרוש ממנו להתאמץ ולשאת באחריות?
“קיימים כלים נוספים מלבד מבחנים שיכולים לעודד שאיפה למצוינות. יש תוכניות חדשות של משרד החינוך, כמו ‘אופק חדש’ ותוכנית ‘עוז לתמורה’, ויש גם שעות פרטניות שבמסגרתן המורה יכול לעודד את הילד להשתפר, ללמוד ולהשקיע. לדעתי כבר מכיתה ב’ אפשר לקיים שיחות עם הילד עצמו, בגובה העיניים. לא צריך ‘לעבור מעל הראש שלו’ ולפנות להורים בעניין לימודיו”.

העתקה בבחינות: הסיבות לתופעה ואיך נצמצם אותה

עוד לפני השינויים: המוטיבציה ללמידה יורדת עם הכניסה לחטיבה

אמא שואלת: ” הוא כבר בן עשר, אך מקנא באחיו התינוק. מה עושים?” 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

תגובה אחת

  1. מלי יקרה, ילדיי למדו כך ביסודי. עד המעבר לחטיבה לא ברור היה לא לנו ההורים, לא למורים ובטח שלא לתלמידים מהו מצבו הלימודי המוחלט של התלמיד…
    גם שנים קודם לכן באותה עיר לימדתי בחטיבה שבה הציונים במבחנים היו איכותיים ולא כמותיים. כתבנו תעודות עבות כרס של הערכות במילים ותמיד נשאלה באיזה שלב השאלה: אז מהו בעצם הציון??
    זה לא חדש! הערכה חליפית היתה כבר לפני 30 שנה ויותר. אבל מקומם של הבחנים חשוב לא פחות ממקומם של מבחנים, הם מסייעים לתלמיד הרבה יותר מאשר למורה.
    בחטיבה שלימדתי, המנהלת אסרה להודיע על בחנים מראש…הייתה בכך מידה של הגיון.
    בכיתות היסודי התפיסה אמורה להיות פשרנית יותר לטעמי…

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.