fbpx

שנה חדשה, גישה חדשה

 

די עם ההיסטריה. הילד שלכם לא חייב להיות הצוקרברג הבא!

 בשבועות האחרונים הולכות וגוברות הידיעות על מצבן העגום של האוניברסיטאות, לצד וידויים קורעי לב של סטודנטים מובטלים שמצטערים על הרגע שבו התחילו ללמוד – בעיקר בתחום מדעי הרוח והחברה. התחושה היא שאם אתה לא בהייטק או סוג של סלב אתה לא קיים, ובמילים אחרות: סביר להניח שתתקשה מאוד לגמור את החודש עם המשכורת הסמלית שתקבל. התסכול ומפח הנפש של הצעירים המלומדים הללו לא נופל על אוזניים ערלות. הורים ובני נוער קוראים, מפנימים, מתלבטים ומסיקים מסקנות.

עם פתיחת שנת הלימודים שצוינה אתמול, תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים חוזרים למסלול המצוינות בתמיכה ובעידוד של הוריהם ושל החברה. חלק גדול מהם משולב בכיתות מדעיות, כיתות אמנות, בתי ספר פרטיים, דמוקרטיים ועוד. רובם סבורים שהם יודעים מה הם רוצים. ואם הם לא בטוחים, תסמכו על ההורים שלהם (שזכו באחרונה בכינוי “הורי ההליקופטר”) – הם כבר ידאגו לכוון כל צעד ושעל של ילדיהם. כי רוב ההורים, ממש כמו עדר, מכוונים לאותו כיוון: הכיוון הזה שקוראים לו גבוה יותר, חזק יותר, מהיר יותר, ורצוי גם “ריאלי” יותר.

שנה חדשה, גישה חדשה

כולנו מכירים את האמא הפולנייה שרוצה שהבן שלה יהיה רופא או עורך דין, זה לא דבר חדש. אז מה בעצם השתנה? המגמה. כי במציאות שבה גם רופאים וגם עורכי דין מתלוננים על שכר לא מספק – כבר ברור לכול שמקצועות היעד הקלאסיים כבר אינם התגשמות הפנטזיה של ההורה הממוצע. מצב השוק דוחק בהורים לדחוק בילדיהם ללכת למגמות ריאליות, לא עיוניות ובטח שלא אמנותיות. רצוי מחשבים, או כל דבר שיכול למקם את הילד על המסלול הישיר ללימודי הנדסה, מנהל עסקים וכלכלה– כדי להשתלב בתחומים הללו מיד עם קבלת התואר.
ויש גם הורים שפחות משנה להם מה בדיוק הילד שלהם ילמד- העיקר שהוא יצליח בגדול. הם קוראים בעיתון על כדורגלן מצליח, על דוגמנית צמרת, על הבוגרת הראשונה של “כוכב נולד” שעושה קריירה ממוזיקה בשילוב הכתבת טרנדים אופנתיים כמו תספורת גלאח. כולם זוכים להצלחה בינלאומית ומרוויחים הרבה יותר מהרופא או מהעורך דין, ולפעמים גם יותר מההייטקיסט. אז אם כבר להצליח, בואו נגרום להם “להצליח בגדול”. “בענק”. אחרת הם לא יעמדו בתחרות. להורים של היום כבר לא מספיק שהילד שלהם “יביא ציונים טובים. הם דוחפים אותו למגמת מחשבים ייחודית בתקווה לייצר את ה”צוקרברג” הבא.הם דוחקים בו מגיל קטן להשתלב במגמת מוזיקה בבית הספר לאמנויות כדי לייצר את “הכוכב נולד” הבא. כן, יש מקצוע כזה. סלב מן המניין. אפילו אין בעיה שהילד ילמד כדורגל, אבל בתנאי שמצליחים לדחוף אותו להיות בליגה. כי מה שווה חוג כדורגל סתם בשביל הכיף, בזמן שהוא אלוף בכלל במחשבים? (זה רק יפריע לו להפוך לצוקרברג הבא).

אי אפשר לפספס את הטרנד ההורי הזה, שרק הולך ומחמיר: אנחנו מכוונים את הילדים שלנו גבוה יותר, מקצועי יותר, תחרותי יותר, בלי לשים לב לכך שאנחנו נושפים בעורפם – משכנעים אותם שהם כבר כמעט שם – ומפעילים עליהם לחץ עצום להצליח, להצטיין, להוכיח את עצמם, להגיע לפסגה. האם אנחנו מאמינים שזה מה שיביא להם את האושר?
כשהלחץ הזה להישגיות מופעל על המתבגרים, שחווים ממילא תקופה רגישה בחייהם הכרוכה בשינויים גופניים, רגשיים ונפשיים, לא תמיד נוכל לצפות מראש את התוצאות. לפעמים זה מצליח לאותם הורים, אבל יש גם מקרים שבהם הלחץ המופעל על הילד דוחק אותו לפינה – גורם לו “לשבור את הכלים” או לברוח להתנהגות קיצונית.
אבל מה בעצם אנחנו רוצים מהמתבגרים שלנו? איזה דור אנחנו מגדלים פה?האם אנחנו באמת רוצים חברה שאין בה אנשים שמקשיבים גם לליבם? חברה שאין בה ילדים שרוקדים או שרים סתם כך כי הם אוהבים לרקוד או לשיר, בלי שייאלצו להחליט כבר עכשיו על המסלול המקצועי שלהם בבגרות ולכלול בתוכו השתתפות בתוכנית “ריאליטי”? חברה שאין בה ילדים שמשחקים כדורגל כי כיף להם, בלי שיהיו חייבים להפוך ליוסי בניון? חברה שהילדים בה גדלים על ערכים כמו “תהילה”, “הצלחה כלכלית”, והישגיות”, בלי זכר לערכים כמו “חברוּת אמת”, “ערך האדם” ו”אהבת חינם”?

פתיחת שנת הלימודים היא גם הזמן שלנו, ההורים, לעשות שינוי. והכוונה היא לשינוי בגישה. בואו נמשיך להיות מעורבים בחיי המתבגרים שלנו, נהיה קשובים להם, נדע לתת להם הכוונה כשהם צריכים. אך יחד עם זאת נאפשר להם להישאר ילדים, נעזור להם להבין מי הם ולא רק מה המדיה מכתיבה להם, ונעזור להם להתחיל להקשיב לעצמם.

שנת לימודים מוצלחת לכל המתבגרים וההורים,
שלכם,
נירית

לטור הקודם של נירית: הילדים שלנו לא צריכים לחפש אהבה ברשת

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.