fbpx

בלי קיצורי דרך!

 

הילדים שלנו לא צריכים לחפש אהבה ברשת. הטור של נירית

 השעה אחת בלילה. אני מתעוררת משינה ומגלה שהאור בחדר הילדה דלוק. אני קמה ומעיפה בה מבט מהיר: היא שקועה באייפון שלה, מקלידה עליו באצבעות מיומנות.
“מה את עושה?”, אני מבררת בעצבנות.
“מדברת עם חברה”, היא עונה.
בשלב הזה אני רק יכולה לנסות לנחש האם “מדברת” זה אומר שהיא מסתמסת עם חברה, מצ’וטטת עם חברה או בכלל כותבת בפייסבוק. כל אחת מהאפשרויות האלה רק מגבירה אצלי את הדאגה ואת תחושת חוסר השליטה.
“תסגרי מיד את הסלולרי”, אני פוקדת, בזמן שאני מכבה את האור ומסננת לעברה “לילה טוב, תלכי כבר לישון”.

הילדה נרדמת, אבל אני מהלכת בבית כסהרורית. התחושה הרעה שלי הולכת וגוברת. מאיפה אני באמת יודעת שהיא מסתמסת עם חברה? אני שואלת את עצמי, הרי יש ברשת כל כך הרבה אנשים זרים שאלופים בהוצאת מידע מקטינים, שמנצלים את תמימותן של ילדות ונערות צעירות, אנשים רעים, סוטים, וכמובן גם פדופילים. רק אתמול זעקו הכותרות על 30 פדופילים שנתפסו ברשת. וגם בלעדיהם עדיין מסתובבים שם מספיק אנשים שעלולים לפגוע בילדה שלי, בילד שלכם.

הכרויות באינטרנט

בתקופה האחרונה אנחנו קוראים בלי סוף על הסכנות הטמונות בפייסבוק, מקשיבים לעצות כיצד לפקח על ילדינו ברשת ואיך ללמד אותם להתגונן. אפילו קיבלנו אישור “לרגל” אחריהם ברשת החברתית מדי פעם, להציע להם חברות, לדרוש מהם עד גיל מסוים את הסיסמה ולהשתמש בתוכנות ואפליקציות שונות לצמצום הסכנה. ועדיין, כל אלה לא באמת מקנים לנו ביטחון ושקט מלא!
פעם מזמן, כשאנחנו היינו ילדים, הדריכו אותנו מגיל כלום לא לדבר עם זרים, בטח שלא ללכת איתם לשום מקום. בגיל מאוחר יותר למדנו לא לצעוד לבד בדרכים חשוכות ולהמשיך ללכת כמה שיותר מהר כשערסים צועקים לנו מהחלון של הרכב. היום לא צריך לצאת מהבית כדי שיהיה מסוכן, את זה כולם כבר יודעים. לכן, אם אנחנו רוצים להגן על הילדים שלנו אנחנו צריכים להחזיר את השיחה ולהתאים אותה לעידן האינטרנט. עלינו להסביר להם שוב ושוב מהן הסכנות (לפעמים הזיכרון שלהם קצר), להבהיר להם שהעלאת תמונות חושפניות או פרטים מזהים על עצמם היא בפירוש צעד המסכן את שלומם. אבל לא רק. חשוב שנביא בחשבון שהנוער של היום דובר שפה אחרת. התרבות שלו שונה מהתרבות שעליה גדלנו.

בלי קיצורי דרך!

 

הם מתגאים במספר החברים שיש להם בפייסבוק, מספר שהפך להיות סמל סטטוס ממש. ואם לא די בכך, המדיה מלמדת אותם שהכתובת האידיאלית לחיפוש אהבה והיכרויות רומנטיות היא האינטרנט. כן, מתי יצא לכם לאחרונה להעביר יום שלם בלי להיתקל לפחות פעם אחת בבאנר או בפרסומת בטלוויזיה על אתרי הכרויות שמבטיחים לכם לפגוש את אהבת חייכם ברשת? זה העולם של הילדים שלנו – עולם של קיצורי דרך. למה להכיר מישהו במסיבה הבית ספרית אם אפשר להכיר בגדול, כמו שמראים בטלוויזיה – היכרות מסקרנת ומסתורית שיכולה להסתיים באהבה גדולה?

קצת דוגמה אישית

כהורים, מלבד שיחות להגברת מודעות לסכנות ברשת עלינו גם לספק לילדינו דוגמה אישית. קחו את הילדים למפגשים חברתיים, הזמינו חברים אליכם הביתה, צאו לבלות והראו להם כיצד מתחברים עם אנשים (בשר ודם), כיצד מתרגלים כישורים חברתיים. הרבו בשיחות פנים אל פנים (ואם תוכלו לשלב את השיחות יחד עם ארוחת ערב משפחתית שבה כל אחד מספר קצת על קורותיו תרוויחו שתי ציפורים במכה). ספרו לילדים שלכם איך אתם הכרתם (בטח לא באינטרנט), לצד סיפורי זוגות של חברים נוספים. הבהירו להם שאהבת אמת היא חלק בלתי נפרד מהמציאות הפיזית, מחיי היומיום. יש להם זמן להכיר בן/בת זוג ברשת, בטח לא בגיל הנעורים. עד אז השימוש שלהם באינטרנט חייב להיות מוגבל, והרשת החברתית יכולה להמשיך להנעים את שעות הפנאי שלהם – כל עוד היא לא הופכת לחיים עצמם.

מתי הוא הפסיק להיות “ילד של אמא”

אהבה מבעד לעיניה של בת 12

תוכניות הריאליטי הן המציאות שלהם

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.