ההמלצה להפסיק לשקול ילדים בפומבי החזירה רבים מאתנו לימי בית הספר, לאותה סיטואציה מביכה בכיתה או בחדר האחות. שרון (שם בדוי) חוזרת 20 שנה אחורה למפגש שלה עם האחות אריאלה, שממנו לא הייתה לה דרך חזרה. “שקילה דיסקרטית זה לא מספיק, צריך גם רגישות”
ההמלצה של ועדת החינוך של הכנסת להורות על הפסקת שקילת ילדים בבתי ספר מול חבריהם ולהכשיר מורים בנושא, החזירה אותי עשרים שנה אחורה.
זה היה בכיתה ה’, גיל 11. כל הילדים בכיתה עמדו בתור להישקל אצל האחות אריאלה. כל תלמידה שיצאה מחדר האחות סיפרה מה המשקל שלה. מי אומרת אמת ומי משקרת – לפי דיווחיהן כולן היו דקיקות וחטובות.
ואז הגיע תורי. ידעתי שאני מלאה מעט, אבל אמא שלי תמיד אמרה לי שאצלנו במשפחה לא באמת שמנמנים. פשוט יש לנו עצמות כבדות! אני כמובן האמנתי לה, זה היה הסדר נוח לכל הנוגעים בדבר.
עד שעליתי על המשקל בחדר האחות.
“אין כזה דבר עצמות כבדות!”
אריאלה האחות הסתכלה על טבלאות המדידה שהיו מונחות על שולחנה, הסתכלה על המשקל, ופסקה מיד: “את שוקלת כמה קילוגרמים מעל הממוצע. את צריכה להוריד קצת במשקל”. הסתכלתי עליה, בחורה גמדה ושמנה, שנראית בעצמה כאילו מעולם לא עמדה ב”תו התקן” של טבלאות המדידה המוזרות האלה, ואמרתי לה בטון מתגונן של ילדה בת 11: “אני לא מלאה… פשוט יש לי עצמות כבדות”.
האחות אריאלה הביטה בי וגיחכה: “אין כזה דבר עצמות כבדות!”. ככה. בפשטות. האחות אריאלה הרסה את כל התיאוריה שעליה גדלתי במשך שנים. ממש כמו להגיד לילד אמריקאי שסנטה קלאוס לא באמת קיים.
האמירה שלה הפכה את אמא שלי לשקרנית, וחמור מכך – אותי לשמנה באמת.
מאותו רגע השתנו חיי, בלי להגזים. בתור ילדה טובה שחייבת לעמוד בכל התקנים פתחתי במרדף אחרי ספירת קלוריות וירידה במשקל, מלחמה קיומית שממשיכה עד היום.
להוסיף להמלצה גם קצת רגישות
גם היום, 20 שנה אחרי, אותה שקילה שחוויתי בחדר האחות רודפת אותי כמו עננה. בכל פעם שאני עולה על המשקל לבי מחסיר פעימה: אלוהים, רק שלא יגידו לי שוב שאני שמנה מדי. הפגישה שלי עם האחות הייתה אמנם “דיסקרטית” והשקילה לא נעשתה לעיני כל הילדים, אבל ידיעת המשקל וההשוואה בין ילדי הכיתה (ובעיקר בין הבנות) לא תרמה לאף אחד, בלי שום ספק. כמובן שגם מעט יותר רגישות מצד אותה אריאלה לא הייתה מזיקה.
אני בהחלט שותפה לעמדת ועדת החינוך בנושא השקילה בבתי הספר, אבל חשוב לי להדגיש עובדה אחת: ללא רגישות רבה יותר לנושא הזה מצד גורמי החינוך, כל צעד בעניין לא באמת ישיג את המטרה.
אוהבים לכתוב? יש לכם מה להגיד על נושאים שונים שקשורים לגיל ההתבגרות? להורות? לנשיות? לזוגיות? כתבו אלינו (אפשר גם בשם בדוי). הטורים המעניינים והמרגשים יפורסמו בפינה “בלוג אורח” באתר “עשר פלוס”
