החופש הגדול כרוך בהוצאות גבוהות ותכופות, בייחוד בגיל ההתבגרות. הם רוצים הכול, כאן ועכשיו, והתקציב החודשי אף פעם לא מספיק להם. איך נסייע למתבגרים שלנו (בפרט אם הם סובלים מהפרעת קשב) לנהל כראוי את התקציב שאנחנו מעמידים לרשותם? כלכלת חופש
“תראי, אדווה מקבלת ריטלין כבר מכיתה ג’. קשה לה מאוד ללמוד למבחנים, אני צריכה להזכיר לה לברר על מה נבחנים ולארגן את חומרי הלמידה, קשה לה מאוד לזכור להביא את כל הציוד לבית הספר, אבל לכל זה התרגלתי. אני כבר לא כועסת”.
אז על מה את כן כועסת?
“על היחס שלה לכסף. יותר נכון על חוסר היחס שלה לכסף והיעדר ניהול תקציב. היא חושבת שאנחנו קוטפים את הכסף מהעצים. שום דבר לא מספיק לה, היא תמיד מבקשת עוד ועוד. השנה, בגלל שזו השנה של הבת מצוות, זה נעשה הרבה יותר קשה. שלא לדבר על החופש הגדול…”.
[fancy_box]
על שני נחשון
מחנכת ומנחת הורים, מורים, צעירים ובני נוער להתמודדות עם קשיי קשב ודחייה חברתית; עוסקת בהדרכת צוותי חינוך בשילוב ילדים עם קשיי למידה והתנהגות במסגרות “רגילות”; מנחה סדנאות בהתמודדות עם דחייה חברתית ומאמנת נוער וצעירים להתמודדות עם קשיי קשב וריכוז.
בוגרת תואר ראשון במכללות אורנים וגורדון, תואר שני באוניברסיטת חיפה, אימון אישי ל-ADHD במכללת ICA והדרכת הורים במכון אדלר.
לאתר של שני
[/fancy_box]
“כבר בשבוע הראשון נגמר הכסף”
איך התמודדתם עם הקושי הזה עד כה?
“ישבנו עם הילדה לא פעם והחלטנו על תקציב חודשי”.
כמה, אם מותר לשאול?.
“האחים שלה מקבלים 200 שקל בחודש, אבל בשל חגיגות הבת מצווה של החברות היא מקבלת 300 שקל בחודש. תראי, שנינו שכירים וזה קשה לנו”.
ומה התשלום הזה כולל?
“הכסף הזה כולל את כל ההוצאות של אדווה במהלך השבוע, בילויים בסוף שבוע ומתנות לבת מצווה.”
אז איפה כאן הבעיה?
“הבעיה היא שבשבוע הראשון כל הכסף נגמר, ואז היא מתחילה: ‘אמא נו, בבקשה…מה אכפת לך’? כשזה לא מצליח לה, זה עלול לגלוש למילות גנאי כמו ‘קמצנית’, או ‘רעה’. בדרך כלל אין לי בעיה לעמוד מולה אבל כשזה מגיע לכך שהיא לא רוצה ללכת לבת מצווה כי אין לה כסף למתנה יפה, אז אני נכנעת”.
ולמה את כל כך מפחדת מהחופש הגדול?
“כי ברור לי שעכשיו הבעיה רק תחריף. יש לה פעילויות ממועדון הנוער שכרוכות בעלויות, יש ארטיקים, גלידות ובילויים עם החבר’ה. בכלל, ידוע החופש הגדול עולה המון כסף, והרי לא התעשרנו בינתיים…הצילו”.
תחושת “ארנק מלא” כמו “שפע זמן”
בחיי, למרות שאני נפגשת עם הרבה אמהות במהלך השבוע, לאמא של אדווה שקלתי להזמין טיפול נמרץ. היא שידרה מצוקה ונראה היה שלגמרי נגמר לה האוויר מההתנהלות הכלכלית של בתה, מהאכזבה והכעס, ובייחוד מהפחד מפני הקיץ.
מזגתי לה מים. לאחר מכן הזכרתי לה את הקושי של אדווה עם ניהול זמן ועם דחיית סיפוקים, את הנטייה שלה לאימפולסיביות, את חוסר היכולת שלה לתכנן. כל הקשיים האלה, שמפריעים לה בתפקוד בבית הספר, הובילו את ההורים בסופו של דבר להסתייע בטיפול תרופתי.
“אז מה את מציעה”?, היא שואלת אותי, “לתת לאדווה ריטלין גם בחופש“?
לא, זה ממש לא מה שאמרתי. רק ביקשתי להזכיר לה שהורים שבוחרים לתת לילד שלהם בכל בוקר תרופה, מבינים שיש לו קושי אובייקטיבי שמקשה על התפקוד שלו. והקושי הזה בדיוק מופיע אצל אדווה גם בענייני כספים.
“לאדווה קשה להתארגן לקראת מבחן. קשה לה לאסוף את החומרים, לחלק את הלמידה למספר ימים, ללמוד בכל יום את החלק היחסי מהחומר”, אני מסבירה לאמה. “באופן דומה היא מתקשה עם חלוקת התקציב. התחושה של הארנק המלא, מזכירה במידה מסוימת את ‘שפע הזמן’ העומד לרשותה לפני המבחן. הבחירה לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב במקום להכין את שיעורי הבית דומה לצורך לקנות ע כ ש י ו! אקססוריז חדש או חטיף”.
אדווה לא חושבת שהכסף גדל על העצים של הוריה. הפרעת הקשב שממנה היא סובלת משפיעה גם על התנהלותה הכלכלית. ואם נודה באמת, ישנם גם מתבגרים ללא הפרעת קשב שמשימת ניהול תקציב מכבידה עליהם. אז מה הפלא שקשה כל כך לאדווה?
מה עושים? מבינים ומחליטים
לפני הכול מבינים שקיים קושי אובייקטיבי, ומחליפים את העלבון והכעס בחמלה. בשלב הבא, ההורים יזמינו את אדווה לשיחה ויבהירו לה שמצד אחד הם מכירים בקושי שלה (כבר אמרנו, זה באמת קשה לשלוט בתקציב, אפילו למבוגרים), ויחד עם זאת הם מעמידים לרשותה תקציב חודשי. אפשר לוותר מראש על הרצאה בנושא חיסכון ועד כמה קשה אנחנו עובדים על הכסף, כי הבנת העניין לא תהפוך עבורה את המשימה לקלה יותר לביצוע.
בשיחה עם אדווה, חשוב שההורים ישאלו מה יעזור לה להקפיד על התקציב. במקרה הזה, אפשר להציע את הדרכים הבאות:
- לחלק את התקציב לשבועות במקום לחודש (במידת הצורך אפשר לחלקו גם לימים)
- לסנכרן את התקציב עם האחים שלה, ושההורים ייקחו על עצמם את המתנות לבנות המצווה (וכך לנתק את השתתפותה באירועים בשליטתה בתקציב)
- לנסות לתכנן את ההוצאות כבר בתחילת כל שבוע.
לאחר שנתקבלה החלטה, כדאי לשאול את אדווה לאיזו עזרה היא זקוקה מאתנו, המבוגרים. ייתכן שהיא תבחר שהוריה “ישמרו על שארית הכסף” עבורה, אולי תבקש תזכורות ואולי יהיה לה רעיון מקורי אחר. בתוך כך, חשוב מאוד שההורים יבהירו לאדווה שמבחינתם לא תתאפשר חריגה מהתקציב. גם הלוואות לא מומלץ לתת לבני נוער בשלב הזה, מכיוון שמכאן עלול להתפתח בעתיד דפוס שגוי של ניהול כספים. המסר צריך להיות: אנחנו מבינים את הקושי שלך, ואנחנו נעזור לך להתארגן עם התקציב.
טיפ להורים
כשאנחנו מלמדים מתבגרים שמתקשים במשימת ניהול תקציב, ובפרט מתבגרים עם הפרעת קשב, חשוב מאוד שנשמור על עקביות! התקציב לא נועד רק עבורם, אלא גם עבורכם: כל חריגה קטנה שלכם מהסכום שקבעתם עבור הילד מעבירה לו את המסר השגוי, שתקציב הוא דבר גמיש. כולנו הרי יודעים שזה ממש לא נכון. תשאלו את מנהל הבנק שלכם….
לפוסט הקודם של שני נחשון: אמא אומרת שאני עצלנית
תגובה אחת
בגיל מסוים הם כבר מפסיקים לחשוב כך.
ברגע שהם מרווחים בעצמם, הם לומדים להעריך יותר ולשמור יותר,
לכן עבודת בני נוער בחופשה היא ערך חינוכי מעל לכל.
תודה.