הגישה הנרטיבית מאפשרת לילדים ולבני נוער לבנות לעצמם סיפור חיים אלטרנטיבי, מסתגל וחיובי יותר. הכירו את הגישה ואת שיטת הטיפול
לכל אחד מאיתנו יש “סיפור”, הנוצר במשך הזמן כתוצאה מניסיון החיים והסביבה שבה הוא גדל. הסיפור הזה אומר לנו מי אנחנו ואילו יכולות וכישורים יש לנו, מכתיב את הדעות והרגשות שלנו כלפי עצמנו ומשפיע מאוד על מערכת היחסים שאנו יוצרים עם הסביבה. במהלך טיפול נרטיבי, שהוא סוג של טיפול פסיכולוגי, סיפור החיים של המטופל מתעצב תוך כדי השיחה בינו לבין המטפל. תהליך זה מתאפשר מכיוון שלמעשה אין גרסה נכונה אחת לסיפור חיינו, ולכן ניתן לבנות סיפור חיים אלטרנטיבי ומסתגל יותר, הכולל התבוננות מזווית אחרת, חיובית יותר, כשהמטרה היא להקל על תחושות המטופל ולגרום לו להכיר בכוחותיו.
המאפיינים והעקרונות של הגישה הנרטיבית ושל הטיפול הנגזר ממנה יעילים במיוחד במצבים שבהם עולה הצורך לפתור קונפליקטים במסגרת המשפחה, ובייחוד כשמדובר במתבגרים.
הגישה הנרטיבית לטיפול פסיכולוגי פותחה כבר בשנות השבעים, וכיום היא נלמדת בכל תוכנית הכשרה של פסיכולוגים ותופסת מקום נכבד בעבודה הטיפולית.
הפרדה בינו לבין בעיותיו
הטיפול הנרטיבי מבוסס על תהליך שבו סיפורי החיים שלנו מחוברים מחדש. תהליך זה, המכונה “בנייה מחדש” (reconstructing) או “חיבור מחדש” (reauthoring), מתבצע בזמן שההתייחסות לבעיותינו אינה כאל חלק מעצמנו אלא כאל דבר החיצוני לנו. החצנת הבעיות מאפשרת לנו לבחון אותן כאילו היו ישות נפרדת, להבין איך הן נוצרו ומדוע, באיזה הקשר הצלחנו להתגבר עליהן ובאיזה הקשר התקשינו.
ההפרדה המתבצעת בטיפול הנרטיבי בין זהות המטופל לבין בעיותיו, מביאה לכך שהבעיה היא העומדת לטיפול ולא האדם עצמו (המתבגר במקרה הזה). הדבר יבוא לידי ביטוי גם במשפטים שבהם ייעשה שימוש במהלך הטיפול. לדוגמה: משפט כמו “אין לי מוטיבציה ואיני יכול לעשות דבר”, ינוסח באופן הבא: “אני סובל מבעיה של חוסר מוטיבציה לעשות דברים”. במקום “אני ילד דיכאוני”, נגיד: “תחושת הדיכאון מקשה עלי לצאת החוצה”, וכו’.
למטופל יש תפקיד חשוב ביותר בתהליך הטיפולי, מכיוון שהוא היחיד שיודע ממה מורכב סיפור חייו ואילו בעיות מלוות אותו. המטופל לא מרגיש שהוא יושב ליד “מומחה” שבו הוא תלוי ל”הצלת חייו”, כמו שקורה פעמים רבות בטיפול פסיכולוגי מסורתי, וכל שאלה שהוא נשאל מקדמת אותו צעד נוסף במסע ייחודי – בו כל המסלולים יכולים להיבחר.
אין רק דרך אחת נכונה, והמטופל עצמו הוא שמנתב את הטיפול לכיוון המתאים לו. מכיוון שכך, פעמים רבות נשאל המטופל לגבי העדפותיו בטיפול (האם שאלות מסוימות נוחות לו, האם הגדרה מסוימת מקובלת עליו וכו’). צמצום הפער ההיררכי בין המטפל למטופל בא לידי ביטוי גם בשקיפות שהמטפל מחויב לה, בניגוד לגישות אחרות. כאן הוא עשוי לשתף במניעיו ובמחשבותיו, ולעתים גם בחוויותיו.
גישה ישירה לנפש המתבגר
טיפול במתבגרים מצריך מהמטפל למצוא את הדרך להגיע לליבו של אדם צעיר מאוד, המאופיין לרוב בגישה ביקורתית חריפה על מצבי החיים ועל האנשים סביבו. המתבגר הצעיר מעמיד במחשבתו כמעט כל אמירה או תפיסה בסימן שאלה, ושום דבר לא מתקבל אצלו כמובן מאליו. ואם לא די בכך, הוא חותר ללא לאות לקבלת לגיטימציה והכרה מצד הסביבה לדעותיו, למחשבותיו ולאופן הסתכלותו על החיים (שונים ולא מקובלים ככל שיהיו), ובוודאי כי יש לו זכות להביע אותם.
בכל מקרה שבו המתבגר מוכן להגיע לייעוץ או לטיפול פסיכולוגי, חשוב כי נעריך את שיתוף הפעולה מצדו ונימנע מלעורר בו התנגדות ותגובות שליליות כלפי הטיפול והמטפל.
לחלק הבא, המציג כיצד ליישם את עקרונות הגישה הנרטיבית בתקשורת עם המתבגר, הקלק כאן
הכותבת היא עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, מנהלת “הקליניקה לטיפול נרטיבי”,תל אביב
www.hebpsy.net/narrativi
